האם אמנים יכולים להרוויח ללא זכויות יוצרים? (Learnliberty)

סרטון חדש מבית LeranLiberty:

ייתכן שאתה מכיר את המנגינה של ג'וזפה ורדי "La Donna è Mobile”" מהאופרה ריגולטו. אם לא, אולי אתה מזהה את המנגינה ממקומות אחרים. הקטע המפורסם של ורדי מספק מקרה מבחן מעניין בזכויות קניין רוחניות. פרופ' סטיבן דייויס מתאר את שלושת הדרכים לפיהן ניתן להבין קניין רוחני:

1. ניתן להתייחס לקניין רוחני באותה הדרך אשר מתייחסים לרכוש קבוע. בשיטה זו, זכות הקניין לא תיהיה מוגבלת בזמן ועזבונו של ורדי עדיין היה אוסף תמלוגים מהשיר. מזמורים המבוססים על המנגינה באירועי ספורט, יוכלו להיות צפוים לקנס או עונש.

2. ניתן להשתמש בהגדרה מוגבלת בזמן. זו ההבנה השכיחה יותר של קניין רוחני. בדרך זו, ורדי (או עזבונו) יכולים להחזיק את הזכות לקבל תמלוגים מהשיר לתקופה מוגדרת של זמן. לאחר שפרק הזמן חולף, השיר הופך לרשות הציבור.

3. השיר יכול לא  להיות מוגן כלל. כך היה בזמנו של ורדי.

למרות שלורדי לא היה כוח למנוע מאחרים להשתמש השיר שלו או להרוויח ממנו, הוא עדיין היוצר של  השיר. לא רק זה, אלא שהוא גם הרוויח מהשיר, משום שאנשים הכירו בורדי כיוצר המנגינה. הם היו מוכנים לשלם פרמיה כדי לשמוע את הביצוע של חברתו של ורדי או על ידי אנשים שקיבלו את אישור הרשמי. מקרה זה מדגים כי זכויות קניין רוחניות אינן נחוצות לעידוד יצירתיות אמנותית.

עוד באותו הנושא (אנגלית)

1. זכויות קניין בתעשיית המוסיקה – פוסט קצר
2. האם אלבומם של רדיוהד, באמת הזיק לתעשיית המוסיקה?
3. האם נוכל להציל את תעשיית המוסיקה? (מאמר)
4. זכויות קניין רוחני – דיבייט (וידאו)

להגן על חסרי הישע מתקנות שכר המינימום

לפני כמה שנים, הייתי זקוק לקצת מזומנים זמינים והחלטתי למכור מחשב נייד מיותר באתר מכירות למחשבים משומשים. כעבור כמה ימים קיבלתי הצעה. לא הצעה נהדרת, אך גם המחשב הנייד לא היה משהו. אבל רגע לפני העברת התשלום, קבלתי טלפון מהממשלה.

"אנחנו החלטנו שההצעה שקבלת הייתה נמוכה מדי. אנחנו לא מתכוונים לתת לך למכור את המחשב הנייד שלך בפחות משלושה מאה דולרים. "

"אבל אף אחד לא מוכן לשלם לי 300 דולר", אמרתי. "אני מעדיף 200 דולרים יותר מכלום."

"הו, לא, אתה לא יכול לעשות את זה," אמר לי. "זה יהיה לא הוגן כלפיך."

מופרך? אולי,זה לא באמת קרה לי. אבל העובדה היא שזה קורה לקורבנות חסרי ישע בכל יום, אם כי בצורה מעט שונה: באמצעות אכיפה של שכר המינימום.

*מקור

הזכות להצעה הוגנת

הצעת החוק יסוד ל"זכויות חברתיות" (העבודה),  מפרטת את הטובין אשר המדינה תהיה מחויבת לספק לאזרחים אם תאושר ההצעה. הניסוח הנוכחי לוקה בחסר ואינו כולל חלקים משמעותיים ובלתי נפרדים מכל הצעה המבטיחה קבלת הטבות.

בהצעה נכתב כי "לכל תושב הזכות לסיפוק צרכיו הבסיסיים" והצרכים מפורטים בהמשך: פרנסה, שירותי רפואה, השכלה, דיור ועוד. להצעה חסרים חלקים מהותיים הנמצאים בכל חוזה המחייב הענקת שירותים; את המחויבויות של הצד השני ועלויות ההטבות.

בכל הסכם הגון לצד התמורה הניתנת ע"י צד אחד, מצוינים המחויבויות של הצד השני: התשלום או התנאים להם המקבל מתחייב. בחוזה השכירות לדוגמה, מצוינות חובותיו של בעל הבית, לצד דמי השכירות המוסכמים בין הצדדים. אם אדם יחתום על חוזה שכירות מבלי לראות את המחיר, הוא יוכל להאשים רק את עצמו כאשר בעל הבית ידרוש מחיר מופקע. לכן אם אדם מקבל הצעה ואינו רואה את פירוט המחויבויות של כל הצדדים – זה סיבה לדאגה.

ועדת הכספים מחזירה את המכס על יבוא טקסטיל

בינואר 2013 נכנסה לתוקפה החלטת הממשלה המבטלת את המכס על מוצרי הטקסטיל. ביטול אשר נועד לקדם את התחרות ולהפחית את יוקר המחיה. רוב חברי ועדת הכספים מעוניינים לבטל את ההחלטה ולהחזיר את המכס. בעקבות התנגדותם של שני חברי הועדה, השבוע תעלה ההחלטה להצבעה נוספת בועדה, לפני אישורה הסופי בכנסת.

ההחלטה הממשלה לבטל את המכס התקבלה בהמשך להמלצות ועדת טרכנטנברג להפחתת יוקר המחיה. בינואר התבצעה הפעימה האחרונה בתהליך ביטול המכסים על הטקסטיל ובוטל המכס בשיעור 12%. בהתאם לצפוי, כבר באותו החודש נרשמה ירידת מחירים וירידה של %8.2 בסעיף ההלבשה וההנעלה של מדד המחירים. 

 יו"ר ועדת הכספים, הח"כ משה גפני פועל להחזרת המכס והצהיר כי: "מבירורים שעשיתי, עולה שהורדת המכס לא תגולגל לצרכן והמחירים לא יוזלו ומכאן שיש להחזיר את המצב לקדמותו ולהחזיר את המכס על מוצרי טקסטיל".

מדוע הפוליטיקאים לא יקצצו בהוצאות

אם הייתם מוצאים שיטה לקבל שקל ליום מכל תושב, האם הייתם מוותרים עליה בקלות?
כנראה שלא, כמו שאמיר גילת אינו מתכוון לוותר על שיטה המשיגה לו את הכוח לנהל את כל הכסף הזה.

אמיר הוא יו"ר רשות השידור, גוף עם תקציב של כמיליארד ש"ח בשנה (2012). מילארד ש"ח שלנו. הרבה כסף שיכלנו להשקיע במקומות אחרים, אך החוק שולל מאיתנו את זכות ההחלטה על כספנו ומחייב אותנו להעביר את הסכום הנכבד  לרשות השידור.

מה הם עושים עם כל הכסף? יותר מ 50% מהתקציב מיועד להוצאות שכר. הרשות מעסיקה כ 1,600 איש בעלות ממוצעת של 23,400 ש"ח למשרה. בתמורה להשקעה הרשות מצליחה לככב בעיקר בדוחו"ת של מבקר המדינה וב"מה נסגר?". הם פחות חזקים בהפקות מבריקות או ראויות לצפיה. למען האמת, הם לא מסוגלים להפיק תוכנית אחת ללא תקלה טכנית מביכה.

הדרדרות נוספת בחופש הכלכלי

מכון הריטג'  פירסם את אינדקס החופש לשנת 2013 ואושש את הרגשת הציבור הישראלי; הידרדרות נוספת בחופש הכלכלי. ציון מדד החופש הוא  66.9, הממקם את ישראל במקום ה 51 (הונג קונג כרגיל מקום ראשון). הציון הכולל ירד ב -0.9 נקודות, עם ירידות בשישה מתוך 10 מדדי חירות כלכלית, כולל המדדים חופש וחירות משחיתות. ישראל מדורגת במקום 6 מתוך 15 מדינות במזרח התיכון / אזור צפון אפריקה. זוהי השנה השניה ברציפות בה ישראל מדרדרת במדד החופש.

סיכום ממצאי הדו"ח: מסגרת משפטית יחסית יציבה המקיימת את משטר החוק ומעניקה הגנה מתמשכת לזכויות הקניין – תרמה ליציבות ולתחרותיות ארוכת הטווח. הצמיחה בפריון נתמכה ע"י פתיחות למסחר גלובלי. צמיחת השוק עומדת על כ 5% בשנה בחמש השנים האחרונות' עם גיוון גדל של  הבסיס היצרני וקיומן של רפורמות מבניות מתמשכות.

כיבוד עיקרון הממשלה המוגבלת, לעומת זאת, נחלש וההיחלשות כרוכה בסיכונים חדשים לכלכלת ישראל. יש צורך בקונסולידציה פיסקלית וניהול טוב יותר של כספי ציבור על מנת לרסן את נטל חוב שנגרם על ידי גידול בהוצאות הממשלה. בסוף 2011, אימצה הממשלה שינויים בשיעורי מס אשר סיימו את תוכניות קיצוץ המס הרב-שנתית הקודמת. השינויים העלו את שיעור המס החברות ל 25 אחוזים ושיעור המס העליון יחיד שההכנסה עד 48 אחוזים.

הליכוד זונח והעם מגיב

המספרים הם עדות לזניחת ערכי הליברליזם ע"י ממשלת הליכוד, תופעה שכתבתי עליה בעבר. אך הציבור הישראלי לא נטש את ערכי הליברליזם והדבר בא ליידי ביטוי בפופלריות הרבה לה זוכה הרשימה הליברלית ותוכניתה הכלכלית בקרב הישראלים.

לנתונים המלאים