משלי איסופוס באו לעולם לפני יותר מ 2,000 שנה, אך זה לא מפחית מהרלוונטיות שלהם לסוגיות היומיומיות או סוגיות הרות הגורל איתן אנו מתמודדים בימים אלו.
הבוקר מצאתי סיפור רלוונטי להסתמכות שלנו על כוחה הצבאי של ארה"ב לקראת ההתמודדות עם איראן גרעינית:
סיפור ח', הארי והדולפין
כן גם אנחנו. אנחנו צריכים לדעת האם ידידתנו ארה"ב תוכל לעמוד לצידנו בשעת צרה. בשנים האחרונות, נשיא ארה"ב, אובמה, עשה הכל על מנת להוכיח שיעדיף לדחות עימותים צבאיים ולהעבירם לקדנציה של מישהו אחר.
לנו אין את הפריבילגיה הזו.
בית המשפט החליט לחייב את עיריית ת"א להתערב בשעות הפעילות של המכולות הגדולות, החלטה אשר תשנה את פני העיר. אך יותר מכך: ההחלטה תשנה לגמרי את הדרך בה מרכזי הקניות עובדים.
פוליטיקאים מכל הכיוונים מיהרו להתייחס לפסיקת בית המשפט לחייב את עיריית ת"א לסגור את המכולות בשבתות. (מומלץ לקרוא את דבריו של אורי רדלר על הפסקה). בין ההתבטאויות השונות, בלטה התייחסותה של חברת הכנסת, חברה במפלגה הליברלית לשעבר "הליכוד":
מדינת ישראל היא מדינה יהודית ואין לאפשר מצב בו השוק החופשי רומס את פרנסתם של שומרי השבת. מעבר לכך חוק הוא חוק ומצופה מאבירי שלטון החוק בעיריית תל אביב לקיימו.
חברת הכנסת מאשימה את השוק החופשי על לא עוול בכפו. אף שוק חופשי לא בחר לקנות בשבת. אף שוק חופשי לא בחר להעסיק או לעבוד בשבת. אלה הם אזרחי המדינה, תושבי תל-אביב החופשיים (?) אשר מנסים לנהל את חייהם לפי הבחירות שלהם.
מדינת ישראל יכולה להיות יהודית, אך קודם לכן היא מדינת אזרחיה. נכון להיום אזרחיה בוחרים לעשות את הקניות שלהם בשבת ולשלם על זה כמה שקלים יותר. עמדתם של חוטובלי או מיכאלי אינן מעניינות את הציבור התל אביבי ואין הם מעוניינים לערוך את הקניות בשום יום אחר. אם הם היו מסכימים עם הפוליטיקאים, החנויות בשבת היו ריקות או סגורות. הצורך בכפיה מוכיח את אי הסכמת הציבור עם הרצון לשבות ביום השבת.
השלב הבא
במקרה ועיריית ת"א לא תשנה את חוקי העזר ואכן הסופרים הגדולים יסגרו בשבת ויופעלו "תורנויות", כיצד תראה מפת המרכולים של העיר?
למקרים כאלה כדאי להזכר בציטוט:
כאשר הקניה והמכירה נשלטות עלידי המחוקק, הראשון להמכר יהיה אותו המחוקק (P.J. O'Rourke)
בעיריית ת"א מתכננים לנכס לעצמם את הזכות לקבוע אילו סופרים יהיו פתוחים בשבת, היכן ולכמה זמן. שינוי זה לוקח את כוח השליטה מהצרכנים אל הפוליטיקאים. מאותו היום, מאמציהם של בעלי הסופרים ישנו את הכיוון גם כן: לא צריך למצוא דרכים לספק את רצונותיהם של אלפי לקוחות בשביל להתפרנס, מספיק להגיע לפוליטיקאי אחד.
אגב, אלה בדיוק המהלכים המובילים לכך שיהיה לכם תירס בקולה..
ישנן דרכים רבות לשבור חלון של בנק, או לבצע נזק אחר מאותו הסגנון. הדרכים נבדלות בריגוש, בסיכון ובמיומנות הנדרשת מצד המבצע. לכבוד המהפכן הצעיר מוצגות ארבע דרכים עיקריות לעשיית בלאגן, בדרגת תחכום עולה.
שבירת חלון בנק נבחרה לשם הדוגמה, אך אותן השיטות עובדות גם אם ברצונך לשבור חלון אקראי, לשרוף משהו או כל סוג של גרימת נזק לרכושם של אחרים. או כמו שמהפכנים אומרים: מדריך להבעת מחאה פוליטית:
הוצאה לפועל של הצדק
לפי השיטות הנ"ל נראה כי שבירת חלון יכולה להיות דבר מסובך ומסוכן בימנו. רוב הרחובות מצולמים בוידאו, וודאי באזור של כספומטים. הסיכון עולה כאשר השבירה מתבצעת יחד כחלק מפעילויות אחרות של המון זועם, הידוע בחיבתו לתיעוד פעילות ברשתות החברתיות. כמובן, אם מדובר באירוע המוני, סיכוי טוב שיהיו גם כוחות שיטור עם מצלמות וידאו.
על מנת להפחית הסיכון האישי, מומלץ למצוא אדם אחר שיתועד ע"י מצלמות האבטחה, אך מדוע אדם יבחר לסכן את עצמו בשביל הרצון של מישהו אחר?
הוא לא.
התשובה טמונה ביכולת שלך להפעיל את הפיון תוך כדי שמירת בטחונך האישי והיא מוסברת בשיטה הרביעית:
4. לגרום למישהו אחר לשבור את החלון, מבלי שהוא ידע על כך. שיטה זו היא המתחוכמת והבטוחה ביותר ולכן דורשת תיאור מקיף. היתרונות ברורים: החלון ישבר ואתה בטוח מהאשמה. אפילו השובר אינו מודע למעורבות שלך והוא משוכנע שהוא היוזם. חסרונות: דרוש זמן, סבלנות ורצוי גישה לכלי תקשורת.
האתגר העיקרי נמצא ביכולת לגרום לפיון שלך להאמין שהרצון בא מבפנים, מהכעס האישי שלו, מהוריד במצח שלו ומהמחשבות הכועסות שבתוך תוכו. בשביל להגיע למצב הזה, צריך לגרום לו לכעוס ואז לנסות להכוון את כעסו.
על מנת לעורר את הכעס בתוך השימושי שלך כדאי להזכר מתי אנשים כועסים. אדם מרגיש כעס במקרים בהם הוא מאמין שנלקח ממנו משהו השייך לו, או שאינו מקבל זכות מסויימת אליה הוא זכאי. מצבים אלה מעוררים כעס בקרבו של כל אדם בריא ואם תצליח לשכנע את הפיון שזו המציאות – תעורר את הכעס הפנימי שלו.
שלי תומכת בזכותך לקבל כסף, דירה, אושר, טיסה לחו"ל ומילקי. לא קיבלת? סימן שדפקן אותך, לך תשבור משהו.
הפן היפה בהכעסה הוא היכולת "לירות לכל הכיוונים". אין צורך לשכנע שפלוני לקח ממך משהו ספציפי וכך יכולת ההכעסה פועלת באופן הרחב ביותר. שלבי השיטה:
א. גורמים לאדם להאמין שמגיע לו לקבל הכל מאחרים – כסף, בריאות, בטחון, תעסוקה, דירה והגשמת הפוטנציאל האישי שלו.
ב. מטבע הדברים מציאות זו לא מתקיימת ואז אפשר להצביע על "האשמים": הקולאליציה אשר לא העבירה את חוק הכל חינם ומונענת ממך דברים, העשירים שמונעים ממך לקבל דברים בחינם כי הם רוצים להיות יותר עשירים על חשבונך וכו'.
על מנת לעורר את הזעם במידה מספקת, על המעצבן להתמיד בהפצת התכנים ולציין תכופות את ה"גזל" והמחדלים. מכיוון שאין צורך בקשר אמיתי בין הטענות למציאות, קל לגוון בתכנים מעוררי הזעם. ניתן למשל לערבב בין ניצול הטבות למס לשימוש במילה "גניבה" או להצביע על עושרה של תעשיה ולהכריז שהרווחים שלה הם למעשה הרווחים הכלואים שהמפלגה שלך יכלה לחלק לך. אם רק לא היו גונבים לך.
כאמור, הדרכים לעיצבון מגוונות. חוסר הרצון של הפיון הממוצע לחקור את הטענות ולהבין במה הדברים עוסקים ברצינות, מאפשר מלאי בלתי מוגבל של טענות מעוררות זעם. תפתחו את העניים ותראו – זה בכל מקום.
מוזמנים לצפות בהרצאה בעברית, מבוא לכלכלה אוסטרית וגם להמשיך את הדיון בקבוצת הדיונים הפתוחה של התל"ח.
באתר חדשות2 פרסמו דיווח חדשותי, מלווה בפרסום ממשיך ברשת החברתית:
מקריאת הדיווח למדנו כי: רקטות עושות רעש חזק ברגע ההתפוצצות, אזרחים נוטים להבהל מהרעש ואזרחית בשם ליהיא נמצאת באילת לצילומים.
קוראים חדי עין יכולים להבחין כי לצד הדיווח העיתונאי החשוב ויקר הערך על הרעש שרקטות עושות בעת נפילתן, צורפו לכתבה פרטים החשודים כקשורים לפרסום ויחסי ציבור של הגברת.
מקו,
ירי רקטות על ישראל זה לא צחוק. תעשו לי טובה ותחפשו דברים אחרים לקידום הראילטי המשעמם הבא שלכם.
סרטון חדש מבית LeranLiberty:
ייתכן שאתה מכיר את המנגינה של ג'וזפה ורדי "La Donna è Mobile”" מהאופרה ריגולטו. אם לא, אולי אתה מזהה את המנגינה ממקומות אחרים. הקטע המפורסם של ורדי מספק מקרה מבחן מעניין בזכויות קניין רוחניות. פרופ' סטיבן דייויס מתאר את שלושת הדרכים לפיהן ניתן להבין קניין רוחני:
1. ניתן להתייחס לקניין רוחני באותה הדרך אשר מתייחסים לרכוש קבוע. בשיטה זו, זכות הקניין לא תיהיה מוגבלת בזמן ועזבונו של ורדי עדיין היה אוסף תמלוגים מהשיר. מזמורים המבוססים על המנגינה באירועי ספורט, יוכלו להיות צפוים לקנס או עונש.
2. ניתן להשתמש בהגדרה מוגבלת בזמן. זו ההבנה השכיחה יותר של קניין רוחני. בדרך זו, ורדי (או עזבונו) יכולים להחזיק את הזכות לקבל תמלוגים מהשיר לתקופה מוגדרת של זמן. לאחר שפרק הזמן חולף, השיר הופך לרשות הציבור.
3. השיר יכול לא להיות מוגן כלל. כך היה בזמנו של ורדי.
למרות שלורדי לא היה כוח למנוע מאחרים להשתמש השיר שלו או להרוויח ממנו, הוא עדיין היוצר של השיר. לא רק זה, אלא שהוא גם הרוויח מהשיר, משום שאנשים הכירו בורדי כיוצר המנגינה. הם היו מוכנים לשלם פרמיה כדי לשמוע את הביצוע של חברתו של ורדי או על ידי אנשים שקיבלו את אישור הרשמי. מקרה זה מדגים כי זכויות קניין רוחניות אינן נחוצות לעידוד יצירתיות אמנותית.
עוד באותו הנושא (אנגלית)
צדק 2.0 