האם אמנים יכולים להרוויח ללא זכויות יוצרים? (Learnliberty)

סרטון חדש מבית LeranLiberty:

ייתכן שאתה מכיר את המנגינה של ג'וזפה ורדי "La Donna è Mobile”" מהאופרה ריגולטו. אם לא, אולי אתה מזהה את המנגינה ממקומות אחרים. הקטע המפורסם של ורדי מספק מקרה מבחן מעניין בזכויות קניין רוחניות. פרופ' סטיבן דייויס מתאר את שלושת הדרכים לפיהן ניתן להבין קניין רוחני:

1. ניתן להתייחס לקניין רוחני באותה הדרך אשר מתייחסים לרכוש קבוע. בשיטה זו, זכות הקניין לא תיהיה מוגבלת בזמן ועזבונו של ורדי עדיין היה אוסף תמלוגים מהשיר. מזמורים המבוססים על המנגינה באירועי ספורט, יוכלו להיות צפוים לקנס או עונש.

2. ניתן להשתמש בהגדרה מוגבלת בזמן. זו ההבנה השכיחה יותר של קניין רוחני. בדרך זו, ורדי (או עזבונו) יכולים להחזיק את הזכות לקבל תמלוגים מהשיר לתקופה מוגדרת של זמן. לאחר שפרק הזמן חולף, השיר הופך לרשות הציבור.

3. השיר יכול לא  להיות מוגן כלל. כך היה בזמנו של ורדי.

למרות שלורדי לא היה כוח למנוע מאחרים להשתמש השיר שלו או להרוויח ממנו, הוא עדיין היוצר של  השיר. לא רק זה, אלא שהוא גם הרוויח מהשיר, משום שאנשים הכירו בורדי כיוצר המנגינה. הם היו מוכנים לשלם פרמיה כדי לשמוע את הביצוע של חברתו של ורדי או על ידי אנשים שקיבלו את אישור הרשמי. מקרה זה מדגים כי זכויות קניין רוחניות אינן נחוצות לעידוד יצירתיות אמנותית.

עוד באותו הנושא (אנגלית)

  1. זכויות קניין בתעשיית המוסיקה – פוסט קצר
  2. האם אלבומם של רדיוהד, באמת הזיק לתעשיית המוסיקה?
  3. האם נוכל להציל את תעשיית המוסיקה? (מאמר)
  4. זכויות קניין רוחני – דיבייט (וידאו)
מודעות פרסומת

זה לא בריא לשמור בלב

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s