הזכות להצעה הוגנת

הצעת החוק יסוד ל"זכויות חברתיות" (העבודה),  מפרטת את הטובין אשר המדינה תהיה מחויבת לספק לאזרחים אם תאושר ההצעה. הניסוח הנוכחי לוקה בחסר ואינו כולל חלקים משמעותיים ובלתי נפרדים מכל הצעה המבטיחה קבלת הטבות.

בהצעה נכתב כי "לכל תושב הזכות לסיפוק צרכיו הבסיסיים" והצרכים מפורטים בהמשך: פרנסה, שירותי רפואה, השכלה, דיור ועוד. להצעה חסרים חלקים מהותיים הנמצאים בכל חוזה המחייב הענקת שירותים; את המחויבויות של הצד השני ועלויות ההטבות.

בכל הסכם הגון לצד התמורה הניתנת ע"י צד אחד, מצוינים המחויבויות של הצד השני: התשלום או התנאים להם המקבל מתחייב. בחוזה השכירות לדוגמה, מצוינות חובותיו של בעל הבית, לצד דמי השכירות המוסכמים בין הצדדים. אם אדם יחתום על חוזה שכירות מבלי לראות את המחיר, הוא יוכל להאשים רק את עצמו כאשר בעל הבית ידרוש מחיר מופקע. לכן אם אדם מקבל הצעה ואינו רואה את פירוט המחויבויות של כל הצדדים – זה סיבה לדאגה.

קמפיין ברשת החברתית:מה עוד המדינה מחויבת לחלק מלבד מילקי וטיסות לחו"ל?

קמפיין ברשת החברתית:מה עוד המדינה מחויבת לחלק מלבד מילקי וטיסות לחו"ל?

בנאום במליאה הרחיבה שלי את הזכויות הבסיסיות וכללה זכויות נוספות כגון הזכות למילקי במקרר והזכות לטיסה בחו"ל ועוררה תגובות ברשת החברתית. התגובות המזלזלות הגיעו כי הציבור יודע שבדומה לכל הצעה אחרת הנשענת על מיתוס ארוחות החינם – הענקתו עולה לנו כסף.

הענקת שירות ללא תשלום בעת קבלתו אינה הופכת אותו לחינמי. נכון, אדם יכול לקבל שירות רפואי ולא לשלם עבורו. המדינה מצידה יכולה לפרסם שהוא זכה לקבל שירות "ללא תשלום". אך אפילו למדינה אין את היכולת להעלים עלויות כגון תחזוקה, ציוד ומשכורות לצוות. התשלום יינתן, במועד אחר וע"י אנשים אחרים.

כאמור, הצעת החוק לזכויות חברתיות מחייבת את המדינה לספק שלל שירותים לחלק מהאזרחים. כיוון שלכל שירות עולה כסף והכנסותיה של המדינה מגיעות מאזרחיה – אישור הצעת החוק יחייב אותנו להעביר כסף למנגנון הממשלתי אשר יבחר כיצד לפזר את כספנו. לכן, הצעת החוק בניסוח יותר מדויק תבהיר כי החוק עוסק בחיוב האזרחים לממן שלל שירותים אשר יוענקו לחלק מהאזרחים.

מלבד אי ציונן של העלויות, הניסוח הנוכחי "משכיח" את עלות המנגנונים המתווכים בין משלמיי המס לבין נותני השירות. מנגנונים ממשלתיים האחראים על  ניסוח התקנות, גביית המס, עריכת המכרזים, תשלומים וכו'. במנגנון בו האזרחים משלמים ישירות עבור השירותים, נכסחות עלויות מס התיווך.

ישנן כמובן עלויות נוספות: נותני השירותים ימצאו עצמם מחויבים כלכלית לאותם פקידים המחליטים כיצד לפזר את הכסף, ולא למקבלי השירות אשר מספקים את הכסף. אנחנו נממן, אך הספקים יהיו מחויבים  לשביעות רצונם של הפקידים. פתח לסכנה נוספת ומוכרת היטב בישראל, נוצר כאשר עובדי ציבור נהנים מהכוח לחלק הטבות מהקופה הציבורית וכך מוזמנת השחיתות הציבורית על גבו של משלם המיסים.

הצעת החוק אינה פסולה מיסודה. אזרחים רבים הצביעו למפלגת העבודה על מנת לקדם חוקים סוציאליסטים מסוג זה. אך הוגנות אינה עניין של שמאל או ימין, קפיטליזם או סוציאליזם. דרושה הצגה מלאה והוגנת על מנת לאפשר לציבור ונבחריו לבחון את ההצעה לעומקה.

בקרוב: מה עומד מאחורי הצעות מסוג וזה ומדוע הן מסוכנות גם כאשר אינן עוברות.

כתבות רלוונטיות:

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “הזכות להצעה הוגנת

  1. מתי תשתחרר מפרדיגמות ותתחיל לחשוב באמת.
    איך ניתן להשוות את החוזה הנכרת בעת השכרת דירה למערכת היחסים שבין המדינה לאזרחיה?
    האזרחים מחוייבים למדינתם כי שלה הם. הם מחוייבים מכורח לכידותם החברתית להגן עליה מפני התקפות של אוייביה. בעשותם זאת הם מוכנים להקריב את הדמים הכי משמעותיים. את דמם.
    מנגד מה נדרש מהמדינה? רק לספק להם את צרכיהם הבסיסיים. הבעיה היא שהמדינה לצורך העניין היא האנשים שממלאים תפקידי שררה. אלה נוטים לשכוח את הבטחתם לבוחר ולהזניח את חובותיהם לאזרחים. משום כך טוב עושה הגוף הנבחר לייצג את האזרחים אם וכאשר הוא מעגן בחוק את חובתם של השליטים הנבחרים לספק את צרכיהם הבסיסיים של בוחריהם
    חג שמח

    דרך אגב ראיתי לאחרונה שבמו מקלדתך שמחתה לבשר לחלכאים המגיבים שלא הססת לצנזר תגובתו של מגיב שלא מצאה חן בעיניך. לו היה החוק בידי המצ'וטטים מעשה מסוג זה היה נאסר. כי מי שמך שופט על הארץ. הבלוג אינו שלך מהרגע שהנכתב פרוס לעיני הציבור. במגרה שלך תעשה מה שתרצה. זו דעתי הליברלית.

    • 1. אם הנבחרים נוטים לשכוח את הבטחותיהם, מה יעזור חוק מעורפל שמדבר על הזכות לרפואה? אם לא הוגדרה מה רמת הזכות לרפואה, או לדיור, אז מה בדיוק אתה מצפה לקבל?
      2. הוא לא "שופט על הארץ", הוא מחליט על הבלוג שלו, ואין לזה שום קשר לכך שה"בלוג פרוס לעיני הציבור". הוא יכול למחוק, לשנות, להעיף, ולהוסיף כל דבר לתגובות שאתה וכל אחד אחר כותב מכל טעם שהוא. מן הסתם, למען ההגינות, בלוגר יעשה את זה רק במקרים קיצוניים כי בכל זאת יש לו מוניטין לשמר. לא טוב לך? יש עוד בלוגים. זו דעתי הליברלית.

  2. אם לדעתך הליברלית הכוחנות היא הצדק אזי אין לי כל עניין להמשיך…..
    כי זה מה שאני טוען כל הזמן. אינך מבין על מה אתה מדבר ובמו מקלדתך אתה חוזר ומוכיח זאת

    • לדעתי הליברלית החופש הוא הצדק. החופש לבחור באיזו דירה לגור ולאיזה ביטוח רפואי לשלם, החופש לתרום ולעזור לאנשים שאני חושב שמגיעה להם עזרה מהחברה, החופש לבחור את האנשים שאני מעוניין להסתדר איתם בלי חוק שמכריח אותי ובין היתר, החופש להחזיק בלוג ולהחליט על התוכן שאני חושב שראוי להיות בו – גם אם זה אומר מחיקת תגובות.
      החופש לצידו של הבלוגר מאפשר לו למחוק תגובות מכל עניין שהוא, והחופש לצידם של הקוראים מאפשר להם לשפוט בעצמם ולעבור לבלוג אחר. זה נראה לך כוחני? אולי, אבל המהות היא החופש לבחור והחופש להסתדר האחד עם השני. בלוגר שינצל את ה"חופש" הזה יותר מידי (על חשבון קוראיו), יאבד קוראים. קורא שינצל את "החופש" שלו יותר מידי (על חשבון הבלוגר), תימחק תגובתו.
      כך זה עובד בכל תחומי החיים. זו הוגנות אמיתית. זהו צדק אמיתי. ה"כוחניות" מתאזנת כאשר שני הצדדים חופשיים.

      • הכוחניות לא מתאזנת כי תמיד יש צד חזק שמנצל את כוחות וקובע צדק מהו.
        מי שמכיר בצנזורה כצעד לגיטימי לא יכול להמשיך ולדבר לא על הוגנות ולא על חופש.
        הוגנות זה לתת לשני את מה שאתה מרשה לעצמך.
        חופש זו הזכות לממש את זכותך להיות מאושר יותר ממעשיך.
        מי שהכח הבלתי מוגבל בידיו יכול להחליט מה צודק ומה לא. מה יאמר ומה לא. לך אצל טובי הדיקטטורים ותמצא שגם הם החליטו מי ישמע ומי ימחק. בניגוד לאיתמר להם היה כח מספיק בכדי למחוק גם את האומר.
        מאור כהן מה שאתה מתאר זו כוחניות במסווה.

      • אם האינטרנט היה משטר דיקטטורי, אז זה היה נכון, אבל האינטרנט הוא פתוח וחופשי לכולם לדבר ולהגיב על כל מה שירצו.
        אם אתה חושב שאיתמר מתנהג לא קשורה, אתה יכול לפתוח בלוג וורדפרס (בדיוק כמו הבלוג הזה), לדבר על כך ולהצביע על כשליו.
        מעבר לזה, אני לא ממש מבין על מה יש לך להתלונן ואיך זה קשור לליברליזם, או דיקטטורה.

    • אני יודע שאתה מסוגל להגיב לעניין ולא לכתוב רק שטויות או הסטות מהנושא – עד שזה יקרה ההודעות שלך ימשיכו לקבל את אותו יחס מזלזל שאותו הבלוג הזה סופג ממך.
      בקיצור – אתה לא חייב לכתוב כל מה שרץ לך בראש, ואם אין לך מה לתרום או מה לשאול, שחרר אותנו.

  3. פינגבק: 4 דרכים לשבור חלון | צדק 2.0

זה לא בריא לשמור בלב

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s