הקיץ לא היה תקציב לספונטניות

קיץ 2012 נגמר. המהפכנים לא קידמו מהלך פוליטי משמעותי, מחאת המיליונים הסתכמה בכמה הפרעות סדר, חסימת צירים, שבירת חלונות ומעצרי פורעים. הכישלון מעניק לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של ה"מחאה"; ללא תקציבים ותמיכה מלמעלה, אין מפגינים ואין רעש.

ספטמבר 2012 הגיע ואיתו הסוף הרשמי של הקיץ. שנה שלמה של הבטחות/איומים על קיץ מהפכני במיוחד לא התממשו. המהפכנים מתחלקים לשניים: המתעלמים מהכישלון ואלה הנאלצים לתת הסברים.

ההסבר המהפכני – קונספירציה

לשמאלנים יש תמיד קונספירציות המסבירות את חוסר ההתאמה בין האמונה שלהם למציאות. בשפתם, התירוצים מכונים "תיאוריות" או "פרשנות". התיאוריה הנוכחית מרשימה במיוחד: הסיבה לשקט היא הסטת תשמת לב מכוונת של הממשלה לנושא האיראני. עפ"י הסיפור, כל גורמי המודיעין בעולם טועים, ההצהרות האיראניות על רצון להשמיד את ישראל אינן אמיתיות ויש ודאות מוחלטת שאיראן אינה מסכנת את ישראל כלל. לתיאוריה יש הוכחה: מייל ותמונה מאיראנית המצהירה שהיא נגד המלחמה.

המניע בשנת 2011

השקט של הקיץ הנוכחי מפריך את הטענה כי קיץ 2011 היה תופעה של Grassroot. מושג זה מתאר התארגנויות עממיות, מלמטה-למעלה, ללא סיוע ממסדי או כלכלי. אם אכן היה מדובר בהתעוררות עממית ספונטנית, הרי אותם הגורמים קיימים גם ב 2012. מכאן ניתן להסיק כי ההבדל בין השנים הוא הסיבה לכישלון. מהו ההבדל העקרוני בין הקייצים?

בשנת 2011 התבשרנו כי בספטמבר הרשות הפלסטינאית מתכוונת לפנות לאו"ם במהלך חד צדדי. האיומים מהצד השמאלי (קרי, תקשורת ממסדית) כללו התקוממויות אלימות, פרעות ועד מלחמה כלל אזורית. לא הועלו ספקות (נשמע מוכר?). באותו הביטחון שידענו שהשמש עתידה לעלות ממזרח ידענו שהולך להיות בלאגן.

אנשי השמאל ותומכי האסלאם ראו חלון הזדמנויות: הפעלת לחץ על הממשלה בשלושה כיוונים מקבילים כך שישראל תאלץ להתקפל באחד המקומות. מצד אחד התמודדות עם האלימות של הערבים המקומיים, צד שני יהיה התקוממות וחוסר יציבות מבית והגורם השלישי הוא האיום האיראני. מציאות זו תאלץ את ישראל להיכנע לדרישות של הרשות הפלסטינאית. על מנת לפתוח את חלון ההזדמנויות צריך להשקיע כסף, מאמץ, שיתוף פעולה ועוד קצת כסף.

הכסף הושקע, יועצים מומחים תכננו הופעות מחאה ספונטניות ואנשים יצאו לראות הופעות בחינם.הופיעו אוהלים של אנשים ללא כסף אבל עם הרבה זמן פנוי ומכונות הקפה עבדו שעות נוספות. אך לצערם, הממשל הישראלי הצליח לבלום את מהלך הרשות באו"ם וערביי השטחים לא הביעו עניין במתרחש. לצערם, חייהם של אנשים ניצלו. הסתיו עבר חלף לו ואף הבטחה לא התממשה. כרגיל, לא מדברים על זה.

ב 2012 לא היתה סיבה להשקעה. ללא סיבה מלמעלה אין כסף לקמפיין, להסעות, לסגירת כבישים, לאבטחה, לכבאים, לחובשים, לילדים של תנועות הנוער ולכן האנשים לא באו. ללא יעוץ אסטרטגי מקצועי מדובר המחאה מסתיימת בחבורת תל-אביבים שלא מרוצים מהחיים, לא בדיוק ההרכב האנושי להרים הפקות ענק.

השפעתו קצרת הטווח של דשא פלסטיק

דשא מפלסטיק זה דבר מרשים, יפה ויכול להטעות. אך אחרי מבט מקרוב וישיבה ממושכת השפעתו נעלמת. באותה הדרך אפשר להטעות אנשים, אך לא לאורך זמן. הפלסטיק נחשף ואיתו ירדה התמיכה העממית. בזכות פעילות באינטרנט וכתיבה חופשית נחשפו הפנים האמיתיות של המהפכה: המעורבות הפוליטית של המפלגות הקומוניסטיות, הכסף הזר, התיאבון לכוח, סולידריות מזויפת והשנאה התהומית לראש הממשלה. הכל נחשף, אנשים הבינו עם מי יש להם עסק, הפסיקו לקנות את המסרים העמומים והפסיקו להגיע.

מעז יצא מתוק

הבלאגן של שנה שעברה הוביל למשהו חיובי. לא ניתן להכחיש כי הישראלים מתמודדים עם מצוקה כלכלית ומצבנו יכול להיות טוב בהרבה מהמצב הנוכחי. בזכות המחאה יותר אנשים מכירים את מבנה התקציב וליותר אנשים אכפת מניצול הקופה ע"י מקורבי הממשל. הפתרון הוא הקטנת הקופה והקטנת כוחם של הפוליטיקאים. אנחנו לא צריכים את ההגנה של מכסי המגן, תקציבי עתק לוועדי עובדים, רגולציות או שירותים ציבורים. אל תיקחו לנו כסף ואל תתנו לנו כלום. תנו לחיות.