מדינת אזרחיה תחילה

בית המשפט החליט לחייב את עיריית ת"א להתערב בשעות הפעילות של המכולות הגדולות, החלטה אשר תשנה את פני העיר. אך יותר מכך: ההחלטה תשנה לגמרי את הדרך בה מרכזי הקניות עובדים.

פוליטיקאים מכל הכיוונים מיהרו להתייחס לפסיקת בית המשפט לחייב את עיריית ת"א לסגור את המכולות בשבתות. (מומלץ לקרוא את דבריו של אורי רדלר   על הפסקה). בין ההתבטאויות השונות, בלטה התייחסותה של חברת הכנסת, חברה במפלגה הליברלית לשעבר "הליכוד":

 מדינת ישראל היא מדינה יהודית ואין לאפשר מצב בו השוק החופשי רומס את פרנסתם של שומרי השבת. מעבר לכך חוק הוא חוק ומצופה מאבירי שלטון החוק בעיריית תל אביב לקיימו.

חברת הכנסת מאשימה את השוק החופשי על לא עוול בכפו. אף שוק חופשי לא בחר לקנות בשבת. אף שוק חופשי לא בחר להעסיק או לעבוד בשבת. אלה הם אזרחי המדינה, תושבי תל-אביב החופשיים (?) אשר מנסים לנהל את חייהם לפי הבחירות שלהם.

מדינת ישראל יכולה להיות יהודית, אך קודם לכן היא מדינת אזרחיה. נכון להיום אזרחיה בוחרים לעשות את הקניות שלהם בשבת ולשלם על זה כמה שקלים יותר. עמדתם של חוטובלי או מיכאלי אינן מעניינות את הציבור התל אביבי ואין הם מעוניינים לערוך את הקניות בשום יום אחר. אם הם היו מסכימים עם הפוליטיקאים, החנויות בשבת היו ריקות או סגורות. הצורך בכפיה מוכיח את אי הסכמת הציבור עם הרצון לשבות ביום השבת.

השלב הבא

במקרה ועיריית ת"א לא תשנה את חוקי העזר ואכן הסופרים הגדולים יסגרו בשבת ויופעלו "תורנויות", כיצד תראה מפת המרכולים של העיר?

למקרים כאלה כדאי להזכר בציטוט:

   כאשר הקניה והמכירה נשלטות עלידי המחוקק, הראשון להמכר יהיה אותו המחוקק (P.J. O'Rourke)

בעיריית ת"א מתכננים לנכס לעצמם את הזכות לקבוע אילו סופרים יהיו פתוחים בשבת, היכן ולכמה זמן. שינוי זה לוקח את כוח השליטה מהצרכנים אל הפוליטיקאים. מאותו היום, מאמציהם של בעלי הסופרים ישנו את הכיוון גם כן: לא צריך למצוא דרכים לספק את רצונותיהם של אלפי לקוחות בשביל להתפרנס, מספיק להגיע לפוליטיקאי אחד.

אגב, אלה בדיוק המהלכים המובילים לכך שיהיה לכם תירס בקולה..

אלפי מהפכנים סוציליסטים וקומוניסטים שיתקו את תל-אביב

התייאשתי לחכות לסיקור הנכון, אז אני כותב אותו בעצמי :

במוצ"ש האחרון (23.06.2012)* התפרעו אלפי מהפכנים בפעילות האלימה ביותר אשר נראתה עד כה. על אף היריבות ואי ההסכמות, מחנות הסוציאליסטים והקומוניסטים שיתפו פעולה והמון המתפרעים חסם ציר תנועה מרכזי בגוש דן, חסם כבישים בתוך העיר ושיבש את חייהם של תושבי המרכז. קומץ מתפרעים אף תקף שוטרים וניפץ חלונות של בנקים. קיים חשד שנשכרו שוהים בלתי חוקיים לביצוע מעשי ואנדליזם.

הדרך למהפכת המיעוט הסוציו-קומוניסטי

תבוסת השמאל הכלכלי בבחירות האחרונות לא הרפתה את ידם של הסוציו-קומוניסטים ואת רצונם לזכות בשלטון. כידוע, המפלגות  "האדומות" זכו  יחדיו ב 21 מנדטים (העבודה 13, מרצ 3 וחד"ש 4 מנדטים) לעומת המפלגה הליברלית (הליכוד) אשר זכתה 27 מדטים. בניגוד לרצון העם, המהפכנים דורשים להחזיר את המשטר הסוציאליסטי לישראל דרך המהפכה, בעזרת האלימות והפרעות הסדר וקידום האנארכיה.

הפגנות 2011

כרוניקה ידועה מראש 

ההתנהגות האלימה לא הופיעה יש מאין. במהלך השנה שעברה, מאות פורעי חוק מהפכנים בכל רחבי הארץ השתלטו על שטחים ציבורים ללא הפרעה. הרשויות המקומיות גילו אוזלת יד ואף עודדו את הפרת החוק הבוטה. מאז הקיץ, עשרות אנשים מפעילים קבוצות פייסבוק, בלוגים ואתרים (כגון j14) לעידוד המהפכה. הכותבים מעודדים פעילות אלימה, הפיכה פוליטית ומפיצים תעמולה סוציאליסטית. בדומה לפעילות בקיץ 2011, גם פעילות זו מתקיימת בגלוי וללא התערבות החוק.

מאחורי הקלעים

התמיכה הכלכלית, הארגון והסיוע בניסיון המהפכה מגיעים מארגוני המגזר שלישי כגון התנועה לישראל חדשה, מפלגות (המפלגה הקומוניסטית), אקדמאים וכלי תקשורת מרכזיים. 

התמיכה המוסדית נשמרת לרוב מאחורי הקלעים על מנת להציג מצד שווא של תנועת מחאה עממית (grass root), אך כאמור התנועה זוכה לתמיכה מוסדית רחבה ממתורמים זרים, גופים קומוניסטים, תומכי אסלם, אנשי אקדמיה ועוד.

שם המשחק – עמימות

כאמור, המהפכנים נמצאים במיעוט מספרי בישראל לכן עליהם לגייס תומכים נוספים לחיזוק כוחם. אחת הדרכים הבולטות לגיוס היא עמימות המסר. הקמפיין המרכזי של התנועה מתרכז בקידום "הצדק", מושג חסר משמעות קונקרטית המועדף ע"י רוב הציבור, מטבע עמימותו. ע"י השימוש הרטורי, החוזר ונשנה של מסר פשוט זה, הצליחו לתייג את עצמם המהפכנים  בצד של ה"טובים".

 התגובה – התקרבנות

לאחר האירוע, מאות מתומכי המהפכה הציפו את הרשתות החברתיות בטענה שהם למעשה קורבנות. לעמדתם, התעקשותה של המשטרה לשמור על הסדר, למנוע התפרעויות, חסימת הכבישים ולשמור על אכיפת החוק – הינה פגיעה בזכותם הדמוקרטית. יו"ר המפלגה הסוציאליסטית טוענת כי ניסיונות המשטרה לאכוף את החוק הינם אנטי-דמוקרטים ושאלימות המפגינים הינה תוצאה בלתי נמנעת של הפעילות המשטרתית.