אני תושב באר-שבע ואם אחד הכתבים המעצבנים יראיין אותי ויחפש סדק ברוח העורף, איזו קריאה להפסיק את המבצע, אז אגיד לו: צה"ל לא צריך לעצור ב "שקט". זה לא מספיק.
אם מישהו מכוון אליך נשק, אתה לא מקווה שהוא לא ילחץ על ההדק, אתה פועל להסרת האיום.
כרזה משנת 2007
דחיית המלחמה ליתרונו של האויב
ממשלת ישראל אפשרה לאיראן לבנות בסיס קדמי בחצר האחורית שלנו. במשך שנים זרמו הדיווחים על מאות ואלפי הטילים ברצועת עזה והממשלה לא עצרה את החימוש. מישהו במשרד הביטחון העדיף לצבור מטרות לבנק, במקום להסיר את האיום. בזמן שהמטרות הצטברו להן, אנחנו סבלנו. לא רק מעשרות שיגורים בחודש אלא גם מחיים תחת איום תמידי.
ויתור על ניהול הדרום
ערביי עזה קיבלו כוח אדיר מממשלת נתניהו: את זכות הניהול של חיינו. עם מחסני נשק מלאים, החמאסניק נהנה מזכות ההחלטה אם לשגר טיל או לא. הוא קיבל את חופש הבחירה אם לנסות להרוג ישראלים או לא.
אנחנו לא נתנו לממשלה את הסכמתנו לוויתור על האחריות לביטחוננו.
הצהרה על שינוי כיוון
במערכת הבחירות האחרונה (2009), נתניהו הבטיח למוטט את שלטון החמאס. הוא לא קיים את הבטחתו. במשך תקופת כהונתו ממוצע השיגורים ליום עלה. נראה שעכשיו, שוב לקראת בחירות ובאיחור לא נסלח, הממשלה קיבלה את ההחלטה הנכונה:
צדק 2.0 