מנהלים רכבת חברה

האדם השפוי אינו אוהב לראות את כספו מבוזבז או לחוות זילזול בכספו. לרובנו הכסף לא בא בקלות ולראות מישהו נוהג בו בקלות ראש, יכול לעצבן גם את הרגועים ביותר. אך המזלזל אינו בהכרח אדם רע, לא מוכשר או בעל דופי מיוחד. הוא סה"כ אדם כמו כולנו, המתעסק בכסף של אחרים. כל אדם שהזדמן לנסיעה ברכב חברה מכיר את ההרגשה – ירידה דרמטית באכפתיות. משהו בשיקול הדעת משתנה ברגע הסרת האחריות האישית. אתה יכול לאהוב את מקום העבודה שלך, להעריך את הבוס ולהוקיר תודה למקור פרנסתך, אך ברכב האישי שלך תנהג אחרת. תודו.

דוגמה יפה לזלזול קיבלנו השבוע עם פרסום החשדות נגד בעלי תפקידים ברכבת ישראל. עפ"י החשד עובדי הרכבת אישרו העברת כספים לחברת ניקיון פרטית והניקיונות לא התבצעו.

תומכי השירות הציבורי יכולים לטעון לנפילה נקודתית, כמה תפוחים רקובים הם לא יודו בכשל מערכתי. אך המקרה מעיד על הכשל המובנה בכל שירות ציבורי: ניהול כספם של אחרים מוביל לניהול חסר אחריות.

רכבת חברה

הנהלת רכבת ישראל אינה עובדת בשביל להרוויח את תקציבה, לא נענשת על הבזבוז ולא מרוויחה מהתייעלות. זו "רכבת חברה". תקציבם מובטח מהקופה הציבורית, הלקוח שבוי במונופול כפוי עפ"י חוק ואפילו לפטר עובדים אי אפשר. מאפיינים אלה של החברה מאפשרים את המציאות המגוחכת בה מושקע כסף רב בניקיון, הרכבות לא ניקיות ולאף אחד לא איכפת. מישהו היה צריך שירותי בילוש בשביל לגלות את הטינופת ברכבות? הסירחון הגיע למרחקים, אבל אף אחד לא פעל.

תארו לעצמכם מצב בו להנהלה כן אכפת. מנהלי עבודה אשר יודעים שפרנסתם תלויה בהצלחת הרכת להרוויח מספיק כסף. לא לקבל כסף, להרוויח. תחשבו על עובדי רכבת המכירים את הקשר בין אפקטיביות לשכר במקום הקשר בין בלאגן לשכר. בחברה פרטית מישהו היה שואל לאן נעלמים מיליונים והרכבות עדיין מטונפות.  אנחנו יכולים לקבל רכבת כזו, רכבת טובה. זה מגיע לנו. אנחנו משלמים עליה.

מקרה השחיתות (לכאורה) מזכיר את הצד הפחות יפה של שירות ציבורי ומדוע יש לתמוך בהקטנת שירותים אלו ככל האפשר. תזכרו את זה ברגע האמת בקלפי, תזכרו אילו מפלגות מבטיחות להגדיל את השירות הציבורי ואיזו מפלגה מבטיחה להקטינו.

על ארבעת הדרכים להוצאת כסף:

אחרי הפריימריז בליכוד – עובדי הרכבת זוכים לתמלוגים

האמת, חשבתי שסיימתי עם הנושא הזה. כתבתי בעבר על הסכם הכניעה של השר כץ לעובדי הרכבת והנושא גם עלה בפוסט הליכוד, למה לא, אך לחוצפה ולהפקרות בכספי ציבור כנראה אין גבולות. אז אכתוב שוב.

במוצ"ש התפרסם שעובדי הרכבת זוכים לעוד 20% תוספת שכר, 80 עובדים יוכנסו להסכם קיבוצי, כמו כן יוגדלו ההפרשות לקופות גמל, לא יבוצעו פיטורים בחטיבות הנייד ובמטענים. בנוסף- עובד בעל וותק של 15 שנה ברכבת שאין לו תואר אקדמי יוכל להתמודד למכרזים  בהם קיימת דרישה לתואר אקדמי. עובדי מוקד התמיכה והפעלה וטכנאי השטח באגף המחשוב יועסקו אף הם בהסכם הקיבוצי. כמו כן המתדלקים יקלטו אף הם להסכם הקיבוצי ברכבת.קופאיות ייקלטו אף הן להסכם הקיבוצי ויינתן להן מענק חד פעמי בסך 1000 ₪. בנוסף נקבע כי תחזוקת המסילה תבוצע על ידי עובדי הרכבת וכי יוגדל הגיל לזכאות לכרטיס חינם לילדי עובדי הרכבת מגיל 18 לגיל 25.

בהסכם אף נקבע כי 70% מתחזוקת הקרונות העתידית יטופלו בידי עובדי התחזוקה של הרכבת ולא יוצאו למיקור חוץ. כמו-כן הוסכם כי כל עבודת הנהיגה ותפעול המתקנים של מערך המטענים של הרכבת יעשה ע"י עובדי הרכבת בלבד. זאת למרות הקמתה של חברת בת למטענים.*

למען האמת, אולי זה לא מפתיע. בכל זאת, השר כץ הגיע למקום רביעי בפריימריז ולהישג כזה יש מחיר. אך לכץ יש חיים טובים והוא לא משלם את המחיר, זה החלק שלנו.

ונסיים בקטע אור קולי:

*ציטוט מערוץ 7

השיחה שאינה נגמרת (או "על מאבק המילים של עובדי הרקבת")

על מה נאבקים עובדי הרכבת?

תיאור שיחה עם מהפכן, המנסה להסביר מדוע צודקים חלק מעובדי הרכבת במאבקם נגד הממשלה, הנהלת הרכבת וההסתדרות:

ח': היי, שמעתי שקבוצת עובדי רכבת יוצאים למאבק, על מה הם נאבקים ?

10 שבועות של שקט

זה עלה לנו מיליארדים תוך כדי סיכון חיי אדם, אבל לפחות השר הצליח לקנות בדמי הפרוטקשין כ 10 שבועות של שקט… והנה הבלאגן מתחיל שוב:

מתוך news1 :

ההסתדרות וועד עובדי הרכבת הגישו בקשה דחופה לבית הדין להוצאת צווים  ♦ "הנהלת הרכבת מפרה את ההסכמים הקיבוציים ומתנערת ממסמך ההבנות שגובש בין הצדדים" ♦ הדיון יתקיים ביום רביעי בשעה 9:30

מומלץ לעיין בבקשת העובדים. בהנחה שהדברים הכתובים נכונים, אז ניתן להתרשם מהסכם הכניעה של כץ; הסכם  בו הכשיר את העברת הבעלות של חברה ציבורית לידי קומץ אזרחים מקורבים ואלימים.