אחרי הפריימריז בליכוד – עובדי הרכבת זוכים לתמלוגים

האמת, חשבתי שסיימתי עם הנושא הזה. כתבתי בעבר על הסכם הכניעה של השר כץ לעובדי הרכבת והנושא גם עלה בפוסט הליכוד, למה לא, אך לחוצפה ולהפקרות בכספי ציבור כנראה אין גבולות. אז אכתוב שוב.

במוצ"ש התפרסם שעובדי הרכבת זוכים לעוד 20% תוספת שכר, 80 עובדים יוכנסו להסכם קיבוצי, כמו כן יוגדלו ההפרשות לקופות גמל, לא יבוצעו פיטורים בחטיבות הנייד ובמטענים. בנוסף- עובד בעל וותק של 15 שנה ברכבת שאין לו תואר אקדמי יוכל להתמודד למכרזים  בהם קיימת דרישה לתואר אקדמי. עובדי מוקד התמיכה והפעלה וטכנאי השטח באגף המחשוב יועסקו אף הם בהסכם הקיבוצי. כמו כן המתדלקים יקלטו אף הם להסכם הקיבוצי ברכבת.קופאיות ייקלטו אף הן להסכם הקיבוצי ויינתן להן מענק חד פעמי בסך 1000 ₪. בנוסף נקבע כי תחזוקת המסילה תבוצע על ידי עובדי הרכבת וכי יוגדל הגיל לזכאות לכרטיס חינם לילדי עובדי הרכבת מגיל 18 לגיל 25.DSC_2061

בהסכם אף נקבע כי 70% מתחזוקת הקרונות העתידית יטופלו בידי עובדי התחזוקה של הרכבת ולא יוצאו למיקור חוץ. כמו-כן הוסכם כי כל עבודת הנהיגה ותפעול המתקנים של מערך המטענים של הרכבת יעשה ע"י עובדי הרכבת בלבד. זאת למרות הקמתה של חברת בת למטענים.*

למען האמת, אולי זה לא מפתיע. בכל זאת, השר כץ הגיע למקום רביעי בפריימריז ולהישג כזה יש מחיר. אך לכץ יש חיים טובים והוא לא משלם את המחיר, זה החלק שלנו.

ונסיים בקטע אור קולי:

*ציטוט מערוץ 7

10 שבועות של שקט

זה עלה לנו מיליארדים תוך כדי סיכון חיי אדם, אבל לפחות השר הצליח לקנות בדמי הפרוטקשין כ 10 שבועות של שקט… והנה הבלאגן מתחיל שוב:

מתוך news1 :

ההסתדרות וועד עובדי הרכבת הגישו בקשה דחופה לבית הדין להוצאת צווים  ♦ "הנהלת הרכבת מפרה את ההסכמים הקיבוציים ומתנערת ממסמך ההבנות שגובש בין הצדדים"  הדיון יתקיים ביום רביעי בשעה 9:30

מומלץ לעיין בבקשת העובדים. בהנחה שהדברים הכתובים נכונים, אז ניתן להתרשם מהסכם הכניעה של כץ; הסכם  בו הכשיר את העברת הבעלות של חברה ציבורית לידי קומץ אזרחים מקורבים ואלימים.

זה לא אישי

התקשורת הישראלית, ברובה, בחרה לסקר את מאבק ועדי עובדי הרכבת  באופן זהה: התרכזות באישיותה ובהופעתה של הגברת אדרעי. על אף חשיבותם הרבה של האירועים, בחרו עיתונאים רבים להקדיש עמודים רבים בלספר לנו על הפלאפל אותו הגברת אכלה במקום להגיע לדיון, או על הזמן שהעבירה בטבריה. מכיוון שהתקשורת ויזואלית, אל התכנים הטפלים נוספו תמונות לא מחמיאות, כנראה בשביל להיות בטוחים שהקוראים מבינים את מה שהם צריכים להבין : אם לא הבנתם מכל הלכלוך שנזק כאן שאדרעי היא רעה, הוספנו לכם גם תמונונות לא מחמיאות :

 

ההתרכזות בטפל, התקיפות האישיות ולבסוף זריקתה של גילה לכלבים – התרחשו מסיבה, אותה ניתן להבין כאשר מתבוננים על התמונה הגדולה.

עפ"י התפיסה הסוציאליסטית, יו"ר ועד עובדי הרכבת פעלה כראוי, היא לא חטאה ולא עשתה מעשה פסול. כראש הועד מחויבותה לדאוג לאינטרסים של חברי הועד בלבד. לפיכך, מתוקף תפקידה עליה להתנגד להעברת הטיפול בקרונות לחברה חיצונית משום שהעברה זו תפגע במשכורת של חבריה ובכוח הועד בעתיד.

המצב החל להדירדר מבחינת ועד עובדי הרכבת, כאשר שהציבור הפסיק לתמוך בהם. לציבור נמאס מהשירות הדפוק של רכבת ישראל, מרמת האחזקה שכבר עלתה בחיי אדם ובטיוחים. הציבור לא רוצה לשלם משכורות מנופחות לאנשים שהרוויחו את משכורתם רק בזכות הקרבה המשפחתית וההתנהגות הביריונית. לציבור נמאס לשלם דמיי פרוטקשיין לחבורה אלימה השולטת בנכסי ציבור. כל אלה אינם קשורים לגברת הנכבדה, אלא לשיטה.

בנקודת משבר קריטית זו, הציבור החל להפגין את שינאתו לוועד, וחברי הכנסת כבר לא פחדו להגיד מילים שליליות על ועדי העובדים. על מנת להגן על השיטה, בחרו להקריב את יו"ר הועד ולהטיל עליה את כל אשמת השינאה. מחיר צנוע ומקובל בשביל לא לעצבן את האנשים החזקים באמת.

התנהגותה של יו"ר ועד עובדי הרכבת לא שונה מהתנהגותם של שאר הועדים ולא עולה לנו יותר. האם התנהגותה עולה לנו יותר מהתנהגותו של מיקו צרפתי? למי שלא יודע, מיקו הוא יו"ר ועד עובדי חברת חשמל, האחראי לכך שהחשמל עולה לנו הרבה יותר ממה שצריך לעלות. ועד עובדי חברת חשמל היה מעורב  גם בפלילים ומעשי שוחד, אבל יש אנשים שאפילו בווינט מפחדים להתעסק איתם.

כיף במגזר הציבורי

השכר במגזר הציבורי גבוה בכ 60% מהמגזר הפרטי, מדובר בחגיגת שכר של ממש והעדפת המקורבים, ולא חלילה בטיב עבודה ראוי לשבח. עוד חשוב לציין – ההשוואה מתבצעת בין המשכורות החודשיות, כאשר מספר שעות העבודה בחודש איננו שווה. הנתונים האלו חשובים מכיוון שחלק נכבד מהתקציב הציבורי (שלנו) מושקע במימון במשכורות גבוהות מדיי. ברור כי אותם שכירי המגזר הציבורי לא יכולים להגיע לאותה רמת השכר בתנאי שוק חופשי או לאחר משא ומתן אישי. איך הגענו למצב הזה?

מספר סיבות הובילו למצב הנוכחי, העיקרית לדעתי היא האפשרות להתאגדות והזכות לשביתה במגזר הציבורי: במקרה של שביתה, מערכת הבלמים והאיזונים שונה מהמערכת של המגזר הפרטי. במגזר הפרטי, למעסיק נגרם נזק מהשביתה ועליו להחליט אם להכנע לדרישות העובדים או להחליפם. אך אפשרויות אלה לא עומדות בפני בפני הגופים הציבורים, בהם אנו המעסיק. מדינת ישראל לא יכולה לסבול חוסר אספקת חשמל/מים/תחבורה/נמלים וגם אינה יכולה לפטר את העובדים. ועדי העובדים פועלים למען האינטרס שלהם ואין שום מנגנון הגנה על האינטרס שלנו, הציבור. (..מלבד מיקור חוץ)

על אף העלות העצומה של ועדי העובדים במגזר הציבורי, גופי התקשורת הגדולים העדיפו להקריב את יו"ר הועד, ולא לתקוף את מקור הבעיה. אסטרטגיה זו מאפשרת את המשך קיומו של העוול הסוציאליסטי, במחיר יחסית נמוך – אדם אחד. אין זו הפעם הראשונה שהשמאל משתמש בשיטה זו, שמעון פרס הוא דוגמא נוספת להקרבת אדם למען הרעיון, אך זה כבר סיפור אחר.

באותו הנושא