מנהלים רכבת חברה

האדם השפוי אינו אוהב לראות את כספו מבוזבז או לחוות זילזול בכספו. לרובנו הכסף לא בא בקלות ולראות מישהו נוהג בו בקלות ראש, יכול לעצבן גם את הרגועים ביותר. אך המזלזל אינו בהכרח אדם רע, לא מוכשר או בעל דופי מיוחד. הוא סה"כ אדם כמו כולנו, המתעסק בכסף של אחרים. כל אדם שהזדמן לנסיעה ברכב חברה מכיר את ההרגשה – ירידה דרמטית באכפתיות. משהו בשיקול הדעת משתנה ברגע הסרת האחריות האישית. אתה יכול לאהוב את מקום העבודה שלך, להעריך את הבוס ולהוקיר תודה למקור פרנסתך, אך ברכב האישי שלך תנהג אחרת. תודו.

דוגמה יפה לזלזול קיבלנו השבוע עם פרסום החשדות נגד בעלי תפקידים ברכבת ישראל. עפ"י החשד עובדי הרכבת אישרו העברת כספים לחברת ניקיון פרטית והניקיונות לא התבצעו.

תומכי השירות הציבורי יכולים לטעון לנפילה נקודתית, כמה תפוחים רקובים הם לא יודו בכשל מערכתי. אך המקרה מעיד על הכשל המובנה בכל שירות ציבורי: ניהול כספם של אחרים מוביל לניהול חסר אחריות.

רכבת חברה

הנהלת רכבת ישראל אינה עובדת בשביל להרוויח את תקציבה, לא נענשת על הבזבוז ולא מרוויחה מהתייעלות. זו "רכבת חברה". תקציבם מובטח מהקופה הציבורית, הלקוח שבוי במונופול כפוי עפ"י חוק ואפילו לפטר עובדים אי אפשר. מאפיינים אלה של החברה מאפשרים את המציאות המגוחכת בה מושקע כסף רב בניקיון, הרכבות לא ניקיות ולאף אחד לא איכפת. מישהו היה צריך שירותי בילוש בשביל לגלות את הטינופת ברכבות? הסירחון הגיע למרחקים, אבל אף אחד לא פעל.

תארו לעצמכם מצב בו להנהלה כן אכפת. מנהלי עבודה אשר יודעים שפרנסתם תלויה בהצלחת הרכת להרוויח מספיק כסף. לא לקבל כסף, להרוויח. תחשבו על עובדי רכבת המכירים את הקשר בין אפקטיביות לשכר במקום הקשר בין בלאגן לשכר. בחברה פרטית מישהו היה שואל לאן נעלמים מיליונים והרכבות עדיין מטונפות.  אנחנו יכולים לקבל רכבת כזו, רכבת טובה. זה מגיע לנו. אנחנו משלמים עליה.

מקרה השחיתות (לכאורה) מזכיר את הצד הפחות יפה של שירות ציבורי ומדוע יש לתמוך בהקטנת שירותים אלו ככל האפשר. תזכרו את זה ברגע האמת בקלפי, תזכרו אילו מפלגות מבטיחות להגדיל את השירות הציבורי ואיזו מפלגה מבטיחה להקטינו.

על ארבעת הדרכים להוצאת כסף:

השיחה שאינה נגמרת (או "על מאבק המילים של עובדי הרקבת")

על מה נאבקים עובדי הרכבת?

תיאור שיחה עם מהפכן, המנסה להסביר מדוע צודקים חלק מעובדי הרכבת במאבקם נגד הממשלה, הנהלת הרכבת וההסתדרות:

ח': היי, שמעתי שקבוצת עובדי רכבת יוצאים למאבק, על מה הם נאבקים ?

10 שבועות של שקט

זה עלה לנו מיליארדים תוך כדי סיכון חיי אדם, אבל לפחות השר הצליח לקנות בדמי הפרוטקשין כ 10 שבועות של שקט… והנה הבלאגן מתחיל שוב:

מתוך news1 :

ההסתדרות וועד עובדי הרכבת הגישו בקשה דחופה לבית הדין להוצאת צווים  ♦ "הנהלת הרכבת מפרה את ההסכמים הקיבוציים ומתנערת ממסמך ההבנות שגובש בין הצדדים" ♦ הדיון יתקיים ביום רביעי בשעה 9:30

מומלץ לעיין בבקשת העובדים. בהנחה שהדברים הכתובים נכונים, אז ניתן להתרשם מהסכם הכניעה של כץ; הסכם  בו הכשיר את העברת הבעלות של חברה ציבורית לידי קומץ אזרחים מקורבים ואלימים.

הסכם הכניעה של השר כץ

ההסתדרות פרסמה  (27.03.2012) בגאווה את הישגיה מנסיגתו של שר התחבורה מכל עקרונות כיבוד החוק והרעיונות הליברלים. רשימת הישגים זו תעלה לנו ביוקר, אנשים ישלמו בחייהם, העלות הכספית עצומה ואת הפוטנציאל האבוד בכלל אי אפשר לחשב.

להלן רשימת ההישגים, (עפ"י ההסתדרות) ועלויות משוערות מוספות בצבע :

1.    תחזוקת הקרונות תתבצע רובה ככולה ע"י עובדי הרכבת.

 א.   הקרונות החדשים יתוחזקו ע"י עובדי הרכבת בלבד.

ב.    רוב הקרונות החשמליים העתידיים (70%) יתוחזקו ע"י עובדי רכבת.

 ג.  רק הקרונות הישנים שיצאו ממילא תוך מספר שנים מפעילות יתוחזקו ע"י חברה חיצונית. העבודה  תתבצע במתחמים נפרדים במוסכי הרכבת למשך שנתיים עד להוצאת העבודות למוסכים נפרדים.

עלות משוערת : מיליארדי שקלים ומספר קרבנות אדם. אם לשפוט עפ"י היעילות,  איכות האחזקה, טיוח חקירות התאונות, סכנת החיים המלווה כל עליה לרכבת ומקרי המוות הנגרמו בעבר באשמת הועד  – ככל הנראה החלטה זו תוביל למותם בטרם עת של מספר אנשים.

2.     ביטול ההשעיות והפיטורים והתביעות הנזיקיות של חברי הועד, יו"ר הועד והעובדים.

עלות משוערת : העברת המסר לשכבת המיוחסים כי האלימות לגיטימית ומשתלמת בגדול. מעכשיו, כל עובדי החברות הציבוריות בישראל (כ 56,000 משרות) יודעים על הדרך הקלה להתעשרות : אלימות, אי כיבוד בית המשפט ובריונות. אין מה להפסיד ויש הרבה מה להרוויח. 

 3.    העברת מקצועות ברכבת מצורת העסקה קבלנית להעסקה ישירה- קופאיות, איתות אלקטרוני, תדלוק ותוכנה.

עלות משוערת  : עליה תלולה בעלות המשכורות, ירידה תלולה בתפקודם וחיזוק משמעותי לכוח הועד.

 4.    תוספות שכר בעלות כוללת של 25%. הסכם השכר במגזר הציבורי שיחתם ב- 2013 יחול גם הוא על עובדי הרכבת כך שבהסתדרות מעריכים שהתוספת הכוללת תגיע ליותר מ- 30%.

עלות משוערת : סך עלות השכר ברכבת עמד ב 2010 על 521,045,194 ש"ח לשנה, תוספת של כ 30% תוביל לעלות שנתית של 677,358,752 ש"ח. (בהינתן ההנחה הלא סבירה שלא הייתה עליית שכר בשנת 2011) 

5.    מענק חד פעמי בסך 40 אלף ש"ח לעובד.

עלות משוערת :   89,800,000 = 2245*40,000. שמונים ותשעה מיליון ושמונה מאות אלף ש"ח. 

 6.    הגנה מפני פיטורים בתחזוקה ומטענים – לא יהיו פיטורי צמצום עד שנת 2030.

עלות משוערת : מספר קורבנות אדם בכל שנה, מאות מיליונים מהקופה הציבורית, מאות אלפי שעות עבודה מבוזבזות, בחירתו מחדש של עופר עייני ואפקט "גם אני רוצה" בקרב כל עובדי המדינה.

 7.    שיפור תנאים לדור ב כגון קייטנות, מעונות והבראה.

עלות משוערת : עוד עשרות מיליוני שקלים המועברים לוועד העובדים לעשות בהם כרצונו. במקרה הטוב לפחות יירשמו איפשהו הסכומים, אך ככל הנראה לא.

 8.    כל עבודות התפעול של המטענים יתבצעו ע"י עובדי הרכבת. זאת באמצעות חברת בת שתהיה בבעלות משותפת לרכבת ולגורם פרטי-   51% בבעלות פרטית ו- 49% בבעלות הרכבת.

 9.    תוקם חברת בת לנדל"ן בבעלות מלאה של הרכבת. קרי : ייחפר בור ענק אליו יזרק כסף.

תזכורת : ישראל כץ הוא שר מטעם מפלגת הליכוד, מפלגה הפותחת את מצעה בשני סעיפים כלכליים:

עקרונותיה של התפיסה הכלכלית :

1.  כלכלה חופשית עם רגישות חברתית

2. בכלכלה גלובלית ובשוק תחרותי, יש צורך במשמעת תקציבית, הפחתת מיסים, שוק הון המתנהל ביעילות וגידול במגזר הפרטי.

..

לאחר קריאת הסכם זה נשארת רק שאלה אחת ללא תשובה, האם הממשלה צריכה לשנות את מנהגה? הנה דיון מעניין בנושא :