הזכות להצעה הוגנת

הצעת החוק יסוד ל"זכויות חברתיות" (העבודה),  מפרטת את הטובין אשר המדינה תהיה מחויבת לספק לאזרחים אם תאושר ההצעה. הניסוח הנוכחי לוקה בחסר ואינו כולל חלקים משמעותיים ובלתי נפרדים מכל הצעה המבטיחה קבלת הטבות.

בהצעה נכתב כי "לכל תושב הזכות לסיפוק צרכיו הבסיסיים" והצרכים מפורטים בהמשך: פרנסה, שירותי רפואה, השכלה, דיור ועוד. להצעה חסרים חלקים מהותיים הנמצאים בכל חוזה המחייב הענקת שירותים; את המחויבויות של הצד השני ועלויות ההטבות.

בכל הסכם הגון לצד התמורה הניתנת ע"י צד אחד, מצוינים המחויבויות של הצד השני: התשלום או התנאים להם המקבל מתחייב. בחוזה השכירות לדוגמה, מצוינות חובותיו של בעל הבית, לצד דמי השכירות המוסכמים בין הצדדים. אם אדם יחתום על חוזה שכירות מבלי לראות את המחיר, הוא יוכל להאשים רק את עצמו כאשר בעל הבית ידרוש מחיר מופקע. לכן אם אדם מקבל הצעה ואינו רואה את פירוט המחויבויות של כל הצדדים – זה סיבה לדאגה.

סתיו שפיר מסוכנת

נכון, היא לא נראת ככה, אבל היא כן. הנה הסיבה:

חברת הכנסת מתלוננת בפני השר על כך שהמשטרה פעלה לרסן את הפגנות המהפכנים ברחבי הארץ. בין השאר היא אומרת (לא ציטוט מדויק) :  .. צעדנו עו"ס, מורים, מורות, קצינים במילואים – אנשים שומרי חוק  ..ואז המשטרה החלה לפעול באלימות.. היא הכניסה את הרקון (רכב לאיסוף מודיעין).. ויותר מזה.. "היום מתנהלים תיקים נגד 40 מפעילי המחאה!"

שיוויון בפני החוק

מה צודק בצדק חברתי?

האם יש משהו צודק בדרישה לצדק חברתי? בהמשך להצגת הסבר על צדק חברתי ומהות הביקורת, הסרטון השני בסדרה מעמיק בהסבר המושג  ומתאר את הצד הצודק בדרישה. מומלץ לראות.

מה אם הליברטאנים והליברלים טועים, ושיטת השוק החופש בעצם באמת העשירה את העשירים ופוגעת בעניים? האם זה ישנה את תמיכתם ברעיונות אלו? פרופ' זולינסקי מאמין שהתשובה חיובית. הדבר מרמז על כך שתומכי השוק החופשי מאמינים שהחופש  יותר טוב לעניים, לא רק בתור נקודת שיכנוע טובה לקידום שיטה הכלכלית. הטובה לה זוכים האוכלוסיה הינה נקודה מרכזית בהצדקת מהלכים המקדמים את השוק החופשי.

המערכת המשפטית והחוקים החברתיים תחתיהם אנו פועלים משפיעים על מי נשאר עם מה, מבחינת כסף, עבודות והזדמנויות. החוקים מגדירים ואוכפים זכויות רכוש, כללי חוזים, מיסוי ועוד. הפרופ' טוען כי "חוקים מסוג זה אינם קובעים כיצד אדם יחיד ומסוים ירוויח בהשוואה לכל אדם אחר, אבל הם כן משפיעים על הדפוסים הכללים של החלוקה בחברה"

הסרטון:

קריאה נוספת למתעניינים:

צדק חברתי ומבקריו

צדק חברתי. מי מהפוליטיקאים לא התקשט בצמד המילים, כוכבות אופנת קיץ 2011? איך מעיזים חלק מהאנשים להתנגד לצדק החברתי ואף להגיד שהוא לא מוסרי? בקטע הבא נעשה ניסיון להסביר את המושג ואת הביקורת.

רבים טוענים שעל החברה לפעול לקידום הצדק חברתי ולדאוג יותר לעניים. במקרים מסוימים הם מתכוונים שעלינו להשקיע מזמננו ומכספנו לנזקקים, אך לרוב הכוונה היא שהממשלה תפעל בדרכים שונות המנסות לעזור לעניים. כצפוי, המועמדים מוכנים להבטיח שיפעלו למען הצדק החברתי בתמורה להצבעה ואפילו נלחמים בניהם מי מזוהה יותר עם הסלוגן. אך באותו הזמן, הליברליזם הקלאסי והליברטאנים מתנגדים לרעיון ומכנים אותו לא מוסרי, לא פרקטי או אפילו מבולבל רעיונית.

המושג "צדק חברתי" בדרך כלל מתייחס להערכה מוסרית של הדרך בה עושר, עבודה, הזדמנויות וסחורות אחרות מחולקות (distributed) בחברה. חלק חושבים שעושר צריך להיות מחולק באופן שווה; אחרים יטענו שוויון ההזדמנויות יותר חשוב. לרוע המזל, בחברה חופשית אין מחלק מרכזי המסוגל לכפות סוג זה של חלוקה.

למעשה, טוען פרופ' זולינסקי, כולנו מחלקים. כאשר אנו מחליטים החלטות כמו מאיזו חנות לקנות, מה ללמוד או היכן לגור, אנו משפיעים על חלוקת המשאבים. אף אחת מהחלטות אלה אינה צודקת או לא צודקת מטבעה. כמו שהפרופ' אומר: "אם אין אף סוכן ישיר האחראי לחלוקת העושר בחברה, כיצד החלוקה יכולה להיות צודקת או לא צודקת?". בקרב הליברלים הקלאסים והליברטנים הרעיון היחיד בעל המשמעות עבור צדק חברתי, הוא רעיון המתמקד בחוקים כלכלים ופרלמנטרים בחברות השונות (societies)

הרבה מאמינים שמוקד זה אינו תואם לרעיון הצדק החברתי המאומץ ע"י השמאל. בוידאו הבא הפרופ' יסביר מדוע אינו מסכים.

סרטון ההסבר:

*מקור

לוותר על העמימות ולהעמיק בסוגיות החשובות

בבחירות 2013 המחנות הפוליטיים יתחרו ביניהם על קידום מטרות ויעדים שונים ואף סותרים. אך ישנה מטרה פוליטית ודמוקרטית משותפת לאזרחים מכל הדעות והמחנות: להתקדם מהמסרים העמומים  לעבר תיאור בהיר של העמדות והכוונות הפוליטיות. זוהי המשוכה אותה צריך לעבור בדרך לדמוקרטיה טובה יותר.

פוליטיקאים רבים מעבירים מסרים עמומים לבוחר הפוטנציאלי. לחוסר בהירות זה יתרון חשוב במירוץ אחר קולות הבוחרים: יותר אנשים יזדהו עם מסר כללי ולא ברור מאשר עם מסר חד ומדויק. לדוגמה, מפלגה א' תומכת בצדק ומאמינה בחשיבות החינוך. לא תצביע בעד החינוך? האם אתה רוצה להסתכל במראה ולראות אדם המתנגד לצדק?

הצבעה בבחירות עבור פוליטיקאי המשתמש במסר מעורפל מקבילה לנתינת צ'ק פתוח עם חתימה. השימוש בעמימות מונע מהאזרח את האפשרות לנבא את התנהגותו של חבר הכנסת או את הערכים אותם יקדם. נניח וחבר כנסת נבחר בזכות הבטחתו לקידום "צדק חברתי", האם הצדק נמצא בהורדת מכסי המגן והפחתת יוקר המחיה או האם הצדק נמצא בדאגה לפרנסתם של תעשייני החלב/לחם/ירקות/בשר? האם ההבטחה ל"חינוך איכותי" עוברת במסירת מיליארדים לוועדי עובדים או בהעסקה ישירה ומתגמלת בעזרת חוזים אישיים? אלו סוגיות חשובות וראויות לדיון והמסר הכללי מונע את ההתעמקות.

עונת הבחירות היא הזדמנות לעבור את משוכת העמימות, לפזר את הערפל ולדון בסוגיות לעומקן. בעבר הלא רחוק, לאנשי התקשורת הפופולרית (עיתונאים ואנשי טלוויזיה) הייתה זכות השפעה כמעט בלעדית ורק קומץ אנשים ניווט את זרימת המידע לאזרחים. היום, כמעט כל אדם יכול להגיע לתפוצה רחבה בזכות ה"במות פתוחות" באתרי האקטואליה והרשתות החברתיות. השילוב בין רצונם של המועמדים בפרסום לבין התפתחותה של המדיה החדשה מאפשר קשר ישיר עם המועמדים והעלאת רמת הדיונים למקומם הראוי.

צדק חברתי ב 4 צעדים פשוטים:

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית רוצה שנשלם יותר עבור קוטג', קונה את תמיכת הקיבוצניקים ע"י  מס חלב, מתנגדת להפחתה של עשרות אלפי דולרים במחירי הדיור בשביל להגן על נוחי ומעבירה כספים לוועדי העובדים במגזר הציבורי.

כל האנשים הנ"ל וודאי יצביעו לשלי כי היא דואגת להעביר להם את הכסף שלנו, איזו סיבה יש לך להצביע לה?