רקטות הקסם

בוקר ליום שלישי (26.02.2013), שוגרו שתי רקטות לעבר עיר גדולה בישראל. לא אתפלא לדעת אם לא כל הישראלים יודעים על זה. לא יפתיע אם הרבה ישראלים לא רואים בשיגורי הרקטות אירוע חמור. אדישות הישראלים אינה טבעית או מובנת מאליה, בחלקה היא תוצאה של מסע תעמולה רב שנים הממזער את חשיבות האירועים ומנסה להעלים מאיתנו את העובדה הפשוטה שערביי עזה משגרים עלינו רקטות.

אחת הדרכים בה מתנהל הקמפיין, היא בעזרת מה שאפשר לכנות: "עברית יצירתית".

לדוגמה, הפרסום באתר וואלה!:

השקט בדרום הופר- רקטה התפוצצה מדרום לאשקלון - וואלה! חדשות

עפ" הדיווח, היתה לה רקטתה, עסקה לה בעניינה ופתאום  – התפוצצה! זו כנראה רקטה מיוחדת שלא הגיעה משום מקום ולא שוגרה ע"י אדם כלשהו.

דיווח של ווינט:

ynet חדשות תוכן ועדכונים - ידיעות אחרונות

עפ"י הדיווח, הרקטה התפוצצה. בדומה לתיעוד הנדיר של המרגמה שנפלה. הרקטה אשר לא הגיעה ממקום מסוים ואין צד פעיל האחראי על "הגעתה" לאשקלון.

דיווח האמת:

הבוקר, ערבי מעזה החליט לשגר רקטות על ישראל. הרקטות נפלו בקרבת מספר מתקנים אסטרטגים חשובים ממעלה ראשונה: תחנת החשמל המרכזית של אזור הדרום, מאגרי דלק, בסיס חיל הים, מתקן ק.צ.א.א ומפעלים נוספים.

היום, בדומה לשאר הימים בשנים האחרונות, ממשלת ישראל לא מסוגלת להבטיח את בטחונם של אזרחיה. האם מחר ישוגרו שוב רקטות? זו ההחלטה של ערביי עזה.

תודה, תמשיכו

ביום ראשון אני וזוגתי נסענו בבאר-שבע, שמענו מוסיקה ברדיו. פתאום השידור הופסק ונשמעה הקלטה:  "צבע אדום במועצה אזורית אשכול". הופתענו. הסתכלנו אחד על השני והחזרנו מבט לרדיו. איך קרה ששמענו "רדיו דרום" בלי לשים לב?

זה לא היה בתחנה המקומית, זה היה ב 88FM.

סוף סוף.

קשה להביע בכתב את התחושות מהשנים האחרונות. זו לא "שינאת תל-אביבים", אלא דומה יותר לתחושה שאדם ירגיש בסיטואציה הבאה:

נגיד ונקלעתם לסביבה לא סימפטית אבל הרגשתם בטוחים כי ידעתם שיש לכם חבר מאחוריכם. אך ברגע האמת, כשנקלעתם לצרה, הבטתם מעבר לכתף והוא לא היה שם. ככה זה כשאתה סופג בממוצע יותר מ-2 רקטות ביום ולא זוכה לאזכור במהדורות החדשות. ככה זה כשאתה סופג רקטות והתקשורת מסתירה את הלחימה.

זו התחושה, כאשר אתה מופתע שוב ושוב שהתקשורת מעלה נושאים מטופשים לסדר היום אך מתעלמת לחלוטין מהבעיה הכי גדולה בישראל.

עכשיו יש שינוי. אל תפסיקו ואל תעזבו אותנו יום אחרי שיפסיקו הטילים על המרכז. שדרות היא חלק מישראל, הנגב הוא חלק מישראל, אל תשאירו אותנו לבד.

לא אסתפק ב"שקט"

אני תושב באר-שבע ואם אחד הכתבים המעצבנים יראיין אותי ויחפש סדק ברוח העורף, איזו קריאה להפסיק את המבצע, אז אגיד לו:  צה"ל לא צריך לעצור ב "שקט". זה לא מספיק.

אם מישהו מכוון אליך נשק, אתה לא מקווה שהוא לא ילחץ על ההדק, אתה פועל להסרת האיום.

כרזה משנת 2007

דחיית המלחמה ליתרונו של האויב

ממשלת ישראל אפשרה לאיראן לבנות בסיס קדמי בחצר האחורית שלנו. במשך שנים זרמו הדיווחים על מאות ואלפי הטילים ברצועת עזה והממשלה לא עצרה את החימוש. מישהו במשרד הביטחון העדיף לצבור מטרות לבנק, במקום להסיר את האיום. בזמן שהמטרות הצטברו להן, אנחנו סבלנו. לא רק מעשרות שיגורים בחודש אלא גם מחיים תחת איום תמידי.

ויתור על ניהול הדרום

ערביי עזה קיבלו כוח אדיר מממשלת נתניהו: את זכות הניהול של חיינו. עם מחסני נשק מלאים, החמאסניק נהנה מזכות ההחלטה אם לשגר טיל או לא. הוא קיבל את חופש הבחירה אם לנסות להרוג ישראלים או לא.

אנחנו לא נתנו לממשלה את הסכמתנו לוויתור על האחריות לביטחוננו.

הצהרה על שינוי כיוון

במערכת הבחירות האחרונה (2009), נתניהו הבטיח למוטט את שלטון החמאס. הוא לא קיים את הבטחתו. במשך תקופת כהונתו ממוצע השיגורים ליום עלה. נראה שעכשיו, שוב לקראת בחירות ובאיחור לא נסלח, הממשלה קיבלה את ההחלטה הנכונה:

להמשיך לקרוא

171 שיגורים לעבר ישראל בחודש אחד

בחודש אוקטובר (2012) היו 96 פיגועים מרצועת עזה וסה"כ 171 שיגורים. יותר מפי 7 שיגורים מספטמבר 2012. משנת 2005 ועד היום נורו 7,185 רקטות ו 5,011 פצצות מרגמה לעבר ישראל.*

אוקטובר 2012

 96 פיגועים: 72 ירי רקטות; 20 ירי פצצות מרגמה; 1 ירי נק"ל; 2 מטען; 1 נ"מ.

171 שיגורים: 116 רקטות ו 55 פצצות מרגמה.

ירי תלול מסלול 10.2012

עליה של 708% במספר השיגורים, לעומת חודש ספטמבר:

אין מגיב בירושלים

והממשלה? בניגוד להבטחות במערכת הבחירות הקודמת, השנה לא נראה שיש להם תכנית או כוונה להסיר את האיום. הם אפילו לא טורחים לשקר.

*הנתונים נלקחו מהדו"ח החודשי של השב"כ.

NRGZira – מעריב ואל ג'זירה משתפים פעולה?

בוקר יום שני ה 08.10.2012, ישראל מותקפת במטח רקטות ופצצות מרגמה מעזה. ב NRG ובאל ג'זירה ראיית העולם זהה, הכותרות זהות וכנראה המאבק הפוליטי זהה:

NRG:

ובאל ג'זירה : 

סיפור למכירה

שני כלי התקשורת תומכים ומקדמים את אותו הקמפיין, אותו סיפור הפוך של סיבה ומסובב: ירי הטילים לעבר ישראל מוצג כתוצאה של פעילות צה"ל. הסיפור הזה אינו נכון, ואינו מחובר למציאות. ההתקפות על ישראל נמשכות ללא הפסקה מאז ההתנתקות. התקפות מהאוויר, ניסיונות חטיפה, חדירות מחבלים וחפירת מנהרות. אין קשר סיבתי בין התקפות ישראל בעזה לבין התוקפנות הערבית.

הטענה כי הקשר סיבתי מתעלמת מעולם שלם של הפרכות: הקריאה להשמדת ישראל במצע החמאס, הציווי הדתי להשמיד את ישראל, הכסף האיראני והיסטוריה שלמה. הכל נעלם על מנת לתמוך בסיפור המופרך – יורים עלינו מעזה כי חיל האויר תקף.

בנוסף, שני כלי התקשורת אינם אוהבים להזכיר שההתקפות מעזה אינן חוקיות עפ"י החוק הבינלאומי – הערבים תוקפים מרכזי אוכלוסיה בישראל מתוך מרכזי אוכלוסיה בעזה. בניגוד לפעילות הישראלית המתבצעת ע"י הצבא ונגד מקורות האש.

את "העיתון" הזה רוצים הציל? תראו מי הפוליטקאים/פובלציסטים התומכים בהעברת כספים מהקופה הציבורית לעלון השמאלני וכך תדעו למי לא להצביע.

לא אתגעגע לדפוס הפוליטי

עיתונאי השמאל פושטים את הרגל ואין סיבה להזיל דמעה. מוצרי תקשורת אלו (מעריב והארץ) לא ראויים לכינוי עיתון ואינם כלבי שמירה. הם היו שחקנים פוליטים פעילים בזירת התעמולה הישראלית והיעלמותם מהזירה לא תערער את הדמוקרטיה, אלא תעורר אותה.

לעיתון הגון יכול להיות תפקיד משמעותי בדמוקרטיה: לסייע לאדם להבין מה קורה סביבו על מנת שיוכל לבחור את העמדה הפוליטית הנכונה, ההולמת ביותר את המציאות. בסופו של דבר, עמדה פוליטית היא תיאוריה, ראיית עולם: תיאוריה המפרשת את אירועי המציאות ומפיקה ניבוי לתוצאותיהם של מהלכים פולטים. ניתן להניח כי רוב האזרחים מעוניינים בעתיד חיובי למדינה, אך חלוקים בדעותיהם לגבי ההשלכות של פעילות הממשלה.

כיצד אדם צריך לבחור את עמדתו הפוליטית? אחת הדרכים לבדיקת נכונותה של תיאוריה היא עפ"י הניבוי, בדומה לתיאוריה מדעית; אם הניבוי אינו מתרחש במציאות, ככל הנראה יש בעיה בדרך ראיית העולם. אדם לא רציונלי, יתעלם מהמציאות או יאשים את העולם בכך שאינו הולם את התיאוריה שלו.

במדינה אידאלית, התקשורת היא אחד הכלים המסייעים לאזרח לבדוק את אמינותן של התיאוריות. האזרח יכול להיעזר בפרשנים ועיתונאים אשר מעבירים לו מידע אמין מירושלים ומהמתרחש ברחבי המדינה. העיתונאי המומחה יכול לעזור ב"חיבור הקצוות" ולהסביר לציבור על הגורמים שהובילו לאירועים השונים. במדינה נורמלית לאזרח יש אפשרויות בחירה בין כלי תקשורת שונים, בעלי נטייה פוליטית שונה.

אך לא בישראל.

בישראל, עד לא מזמן האזרחים נחשפו בעיקר למידע המגיע מאנשים המעוניינים לתמוך בתיאוריה השמאלנית. מובילי ענף התקשורת רואים את עצמם בתפקיד חיילים בצבא פוליטי ולא משרתם של האזרחים. לא היה  גיוון פוליטי בתקשורת הישראלית. אין לנו Fox News ולא Rush. במשך שנים נאלצנו להסתפק בראיית העולם (הדיי דומה) של שלושת המפרסמים הגדולים. עד שהגיע "אויב הדמוקרטיה", מו"ל הלא מזוהה עם השמאל.

עיתונאי השמאל נוהגים להשתמש בשני תרגילים קבועים במאבקם הפוליטי לכוח: הראשון הוא הפצת תחזיות אימים והתעלמות מההפרכות של תחזיות אלה. השני הוא התעלמות מהאישושים של התיאוריות המתחרות.

יצירת פחד בעזרת איומי סרק (הפחדות השמאל שלא התקיימו)

המוצרים המודפסים אוהבים ליצור אוירת פחד ואיום. תיקחו את "ידיעות" של היום ואני מבטיח לכם שבאחד העמודים הראשונים יש הפחדה רצינית.

נראה שהתרגלנו לחיות את ההפחדות ואפילו לא שמים לב שהן אינן מתקיימות; הבטיחו לנו שהקואליציה הרחבה של ליכוד+קדימה למעשה מבטלת את הדמוקרטיה. בנתיים הקואליציה הרחבה התפרקה ולא עבר אף חוק משמעותי. הפחידו אותנו לקראת בספטמבר 2011 עם אינתיפאדה חדשה בעקבות הצהרות הרשות באו"ם. לא היתה הצהרה ולא מלחמה. שנה שלמה הכינו אותנו לתסיסה חברתית וצעדת מיליונים בקיץ 2012. הגענו לאחרי החגים והמהפכה לא התרחשה. אמרו לנו שתושבי שכונת האולפנא יתקפו שוטרים וחיילים, אך הפינוי עבר ללא אירועים חריגים. תקיפת השוטרים התרחשה במרכז ת"א ע"י פורעים סוציאליסטים, אך התיעוד התקשורתי התמקד ב"אלימות המשטרתית".

כל אחת מהדוגמאות הנ"ל שטפה את ישראל בתקופתה, אף אחת לא התממשה. אף מפחיד לאומי לא נתן את הדין.

הפחדות מימין, כן התרחשו

מופז 2004: ההתנתקות תשפר את הביטחון.
מציאות 2012: 40 רקטות ופצצות בתחילתו של עוד יום מלחמה.

כאמור, חלקה השני של התמיכה הפוליטית בא לידי ביטוי בהתעלמות מהמקרים בהם המציאות מאוששת את התאוריה המתחרה :

מתנגדי הנסיגה מעזה הזהירו מפני הידרדרות ביטחונית ומאז אנו חיים במציאות של 2 רקטות בממוצע ביום. רק היום (08.10.2012) שוגרו כבר יותר מ 40 פצצות לעבר ישראל. המתנגדים להסכמי אוסלו טענו שמסוכן להעביר נשק לאש"ף, אותו נשק ישראלי שימש לרציחת ישראלים. אזרחים שומרי חוק הזהירו שהגירה לא חוקית מאפריקה מביאה איתה מחלות מדבקות ומגפות ואכן יש עליה בשכיחותן של מחלות מסוכנות.

מדוע עיתונאי השמאל התעלמו מהלחימה בגזרת הדרום? האם התפשטותן של מחלות מדבקות בישראל, איננה איום רציני? מציאות זו לא מתיישבת על התיאוריה "הנכונה" ולכן לא דואגים להפיץ אותה.

לכן לא אזיל דמעה ולא אפחד לדמוקרטיה הישראלית. נסגרו כמה מכלי המלחמה של השמאל? יופי. אולי הסגירה הזו תפתח הזדמנויות לכלי תקשורת ראויים.