הליכוד, למה לא

הליכוד ביתנו הינה אחת הסיעות המושמצות והמבוקרות ביותר בתקשורת ואף על פי כן, כנראה תהיה הסיעה הגדולה ביותר בכנסת הבאה ומרכיבת הקואליציה. לכן, ככל הנראה יש להרבה אנשים סיבות טובות להצביע לליכוד. אך יש גם סיבות טובות לבקר את הליכוד ולא להצביע לו, מלבד ביבי זה איכסה.

עד לפני כמה שבועות ידעתי שזו תהיה ההצבעה שלי, בעיקר בשביל לחסום את העבודה ולתמוך בנתניהו  במאבקו בגרעין האיראני. היום הצבעתי לא מובטחת. נראה שצריך להשקיע מאמץ רב בשביל למצוא את הסיבות לתמיכה בליכוד על פני האלטרנטיבות.

למה לא

בטחון

  • במשך כל כהונת הממשלה הנוכחית, ישראל אפשרה לחמאס להתחמש. במקום לעצור את החימוש או להפיל את החמאס, אגרו מטרות בבנק.
  • כנ"ל דרום לבנון: הסכם סיום המלחמה אסר הכנסת טילים מדרום לליטאני. ישראל יודעת שיש עשרות אלפי רקטות מדרום לליטאני ומעשירה את בנק המטרות. חבל שמישהו שכח שאנחנו בנק  המטרות של חיזבאללה.
  • בטחון פנים: תושבי ישראל לא חיים בבטחון. הגנבים מכים בכל המחוזות ללא פחד. במקרים הנדירים בהם נתפסים גנבים אז למדינה אין כלי מאיים של ממש. להמשיך לקרוא

פוליטיקאים מסרבים לפרסום חינם?

עפ"י ההיגיון הפוליטי הפשוט, כל מתמודד בבחירות ירדוף אחר פרסום בקרב קהל פוטנציאלי ויגביר את מאמציו ככל שמועד הבחירות יתקרב. כך כבר מרגישים את התקרבותן של הבחירות המוקדמות בליכוד, על עשרות המתמודדים המחפשים חשיפה בכל מקום אפשרי; חברי כנסת מוכרים ומתמודדים חדשים צצים בעמודי הפייסבוק, בפרסומות  ובשלטי חוצות. כולם יודעים שחייב להשקיע זמן וכסף בפרסום. אז מה יכול לגרום למועמד לסרב לפרסום בחינם?

להמשיך לקרוא

לוותר על העמימות ולהעמיק בסוגיות החשובות

בבחירות 2013 המחנות הפוליטיים יתחרו ביניהם על קידום מטרות ויעדים שונים ואף סותרים. אך ישנה מטרה פוליטית ודמוקרטית משותפת לאזרחים מכל הדעות והמחנות: להתקדם מהמסרים העמומים  לעבר תיאור בהיר של העמדות והכוונות הפוליטיות. זוהי המשוכה אותה צריך לעבור בדרך לדמוקרטיה טובה יותר.

פוליטיקאים רבים מעבירים מסרים עמומים לבוחר הפוטנציאלי. לחוסר בהירות זה יתרון חשוב במירוץ אחר קולות הבוחרים: יותר אנשים יזדהו עם מסר כללי ולא ברור מאשר עם מסר חד ומדויק. לדוגמה, מפלגה א' תומכת בצדק ומאמינה בחשיבות החינוך. לא תצביע בעד החינוך? האם אתה רוצה להסתכל במראה ולראות אדם המתנגד לצדק?

הצבעה בבחירות עבור פוליטיקאי המשתמש במסר מעורפל מקבילה לנתינת צ'ק פתוח עם חתימה. השימוש בעמימות מונע מהאזרח את האפשרות לנבא את התנהגותו של חבר הכנסת או את הערכים אותם יקדם. נניח וחבר כנסת נבחר בזכות הבטחתו לקידום "צדק חברתי", האם הצדק נמצא בהורדת מכסי המגן והפחתת יוקר המחיה או האם הצדק נמצא בדאגה לפרנסתם של תעשייני החלב/לחם/ירקות/בשר? האם ההבטחה ל"חינוך איכותי" עוברת במסירת מיליארדים לוועדי עובדים או בהעסקה ישירה ומתגמלת בעזרת חוזים אישיים? אלו סוגיות חשובות וראויות לדיון והמסר הכללי מונע את ההתעמקות.

עונת הבחירות היא הזדמנות לעבור את משוכת העמימות, לפזר את הערפל ולדון בסוגיות לעומקן. בעבר הלא רחוק, לאנשי התקשורת הפופולרית (עיתונאים ואנשי טלוויזיה) הייתה זכות השפעה כמעט בלעדית ורק קומץ אנשים ניווט את זרימת המידע לאזרחים. היום, כמעט כל אדם יכול להגיע לתפוצה רחבה בזכות ה"במות פתוחות" באתרי האקטואליה והרשתות החברתיות. השילוב בין רצונם של המועמדים בפרסום לבין התפתחותה של המדיה החדשה מאפשר קשר ישיר עם המועמדים והעלאת רמת הדיונים למקומם הראוי.

לא מוכנים להמשיך לחיות תחת איום הרקטות

מגיע לתושבי ישראל לחיות. לחיות ללא האיום התמידי של אש רקטות ומרגמות.

חייבים לעשות משהו, כי הממשלה החליטה להשלים עם המצב. למרות הסיפור שמכרו לנו על דמוקרטיה, מבחינתם זה בסדר שחיינו ימשיכו במתכונת הנוכחית. אולי, הם אומרים, אם תהיה קטסטרופה וימותו הרבה ילדים, אז תישקל פעולה המובילה לשינוי, אבל נכון לעכשיו צריך להכיל.

אני לא כלי קיבול ולא מכיל שום רקטות. רוצה לחיות ללא האיום הזה.

יש מי שמציע לכבוש את ת"א, יש הפגנות מתוכננות וגם תמונות יפות. ההצעה היחידה שלי (נכון לעכשיו) היא להציף את לשכת רה"מ בפקסים (5664838- 02) ולהודיע לו שאנחנו לא מוכנים להשלים עם המצב. כל אזרח, כל יום, ישלח פקס בו ייכתב : "גם היום עבר עליי תחת איום הרקטות ואני לא מוכן לזה יותר. חובתך להוביל לפתרון".

אשמח לשמוע הצעות נוספות.

סיפור על סיפור

לכבוד שבוע הספר, סיפור על סיפור :

סיפרו לי סיפור על השיטה הדמוקרטית, סיפור שהלך פחות או יותר כך:

מספר: תשמע, יש לי אחלה שיטה בשבילך – דמוקרטיה. בשיטה הזו הפוליטיקאים יפעלו למען קידום הרעיונות בהם אתה מאמין.

להמשיך לקרוא

העם בחר חופש כלכלי, תתמודדו

מדינת ישראל עברה ב 64 שנותיה שינויים מרחיקי לכת; ממדינה סוציאליסטית, ריכוזית, הנשלטת ע"י הפקידים – מפלגת הליכוד הובילה שינויי מדיניות וקידמה את החופש הכלכלי והרווחה.

השפעותיו החיוביות של החופש הכלכלי ידועות לרוב הציבור. אין צורך בהכרת המחקרים והנתונים. אין דבר חזק יותר מהמציאות, מזיכרונות האנשים, זיכרונות מהתקופה בה "האחריות הציבורית" חגגה: רבים  זוכרים את המחירים אשר נאלצו לשלם לבזק כיוון שהחוק אסר פתיחת חברה מתחרה, את התורים בקופות חולים, או את מחירי מוצרי החשמל לפני הפחתת המכסים. clip_image001[6]

המציאות הישראלית בתקופה של "אחריות ציבורית" ו"סולידריות", אינה יכולה להעלם. סולידריות המעניקה לפקידים את הכוח להחליט למי יהיה ביטוח רפואי ולמי לא, לפי חברות במפלגה. סולידרית המעלימה חובות לקבוצות בעלות כוח פוליטי ומחלקת נדל"ן למקורבים. אחריות ציבורית המרשה לעצמה לקבוע כמה אוכל מותר לאדם לצרוך.

העבר לא יכול להיעלם ובאותו האופן לא בו ניתן להסתיר את העלייה הדרמטית באיכות החיים, עלייה הבאה בעקבות היפוך כיוון המדיניות: פירוק המונופולים, הקטנת חלקה של המדינה בכלכלה והסרת חסמים. יש דברים שאפילו רטוריקה טובה וסלוגן קליט לא יצליחו להעלים.

החווית משנות העבר הובילו את הישראלים לבחור בקידום חופש כלכלי. זהו רצון העם הבא לידיי ביטוי בכלי הדמוקרטי – הבחירות. בבחירות נבחרה המפלגה הליברלית, הליכוד. אם העם היה רוצה סוציאליזם, אז מפלגה סוציאליסטית הייתה עומדת בראש הקואליציה. הציבור יכל להעניק לפקידים את הכוח ה"אחריות הציבורית", הכוח לקחת כסף מאנשים עובדים ולהחליט למי לחלק את הדיור, אוכל, השכלה ובריאות – אך  המציאות מעידה על בחירה שונה, בחירה בשוק החופשי.

הליכוד נבחר כאשר על דגלו חרות קידום החופש הכלכלי; מטרות התנועה מעידות:

להמשיך לקרוא