השוק או הממשלה, על מי תסמוך?

 בזירת הרעיונות, תומכי השוק החופשי לא קיבלו את הקלפים הטובים ביותר מסיבה פשוטה: ה"שוק" הוא לא אישי, הוא מופשט. בשונה מהממשלות אשר לעיתים קרובות מתקשרות אצל האנשים לדמות ידידותית, מטפחת ומגנה. אנשים אוהבים לראות בממשלתם פנים ידידותיות כמו הדוד סם או אמא רוסיה. הממשלות מצדן, אוהבות ליהנות מאשליה זו.

שוק? המילה עצמה מעלה תחושה של מסחר, אך באופן המרגיש קר, חסר לב ומתמטי – ההיפך מהמילים קניות או החלפות (shop, trade) המביעות רעיונות דומים אך באופן יותר נוח.

בקרב על דעת הקהל, התדמית היא הכל והמציאות היא שיקול משני. קחו לדוגמה את הצהרות הפוליטיקאים ל"חלוקת העושר". במציאות, אם אתה באמת תומך בחלוקת העושר, אתה משאיר את השוק פתוח וחופשי. אנו עשירים, שמנים ועם המון מזל להיות אזרחי המערב. תודות לשוק, השפע במערב ממקם את העניים שלנו בין עשירי העולם. אך מי יהיה טיפש מספיק ויקיר תודה לשוק?

מצד שני, כאשר הממשלה מעניקה משהו, אפילו בדרך רעה ובזבזנית – היא מקבלת את הקרדיט עבור האכפתיות. קחו לדוגמה את הביטוח הרפואי: בשוק החופשי הכסף היה מנוצל בדרך טובה בהרבה, אך לאנשים לא היה למי להודות.

השווקים פשוט עובדים, באופן יעיל  להפליא אך ללא צורך בהכרת תודה. למה?

man-free-sign

לא לראות את התשלום, לא עושה דברים חינם.

הבעיה היא בסוג הסוכן (agency). הסוכן של הממשלה הוא פוליטיקאי שהאנשים שמו במשרד על מנת לנהל שירותים ממשלתיים. שני הצדדים מפיקים תועלת מהסוכנות; האזרחים (לימודים חינם!) והפוליטיקאים (הצבעות ממקבלי ההטבות). כיוון שמקבלי ההטבות רואים קו סיבתי ישיר מהממשלה לכיסם האישי, הם לא רואים בפוליטיקאים אנשים הפועלים למען האינטרס האישי שלהם. (באופן הבסיסי ביותר, משחדים מצביעים עבור שמירה על הכוח). המצביע רואה בהצבעתו הכרת תודה, פרס ראוי.

אך מי הם הסוכנים של ה"שוק"? אנשי עסקים. פעילותם מטיבה עם האנשים גם כן, כמובן. אך במקרה של אנשי העסקים, הרווח של שאר האזרחים הוא לא מכוון – מטרתו העיקרית של העסקן (והוא יגיד את זה ישירות) היא להעשיר את עצמו.

אז על מי תסמוך? איש עסקים חמדן אשר פעילותו מטיבה איתך באופן מפליא ללא כוונה, או בממשלה פטרנליסטית הדואגת לך באופן אומלל, אך עם כוונה? למרבה הצער בשביל אנשים רבים הסוכן והכוונה, מנצחים את המשתנה הקובע היחיד בכלכלה: תוצאות.

תומכי השוק החופשי מתחילים לזהות את הצורך בשינוי תדמיתי ל"שוק". לאחרונה הופק סרטון עפ"י החיבור משנות ה 50:  "I, pencil".  בסרטון מוסבר כיצד אינטראקציות המורכבות ממאות אנשים סביב העולם, כולם פועלים לטובתם האישית – מתאחדים לתוצאה אלגנטית ושימושית כמו העיפרון. (לצפייה, ללא תרגום)

זהו סיפור מדהים, המסופר יפה: כיצד השוק החופשי משפר את חיינו בדרכים ברורות וחלקן ברורות פחות. העושר, השפע והבריאות המפתיעים של העולם המודרני הם עבודת היד הגלויה של "היד הנעלמה" של אדם סמית'. משרד התחבורה? כך נראה הפרצוף המחייך והדואג של הממשלה.

אז, על מי אתה הולך לסמוך?

(מקור)

קפיטליזם מנצל את העובדים?

בשיחותי הרבות עם מהפכנים ותומכי האחריות הציבורית ברשת, התרגלתי לספוג האשמה קבועה בשלביו הראשונים של כל דיון: תמיכה מוסרית בניצול וקידומועם הזמן הבנתי שהתמיכה בניצול מקושרת באופן כמעט פבלובי לקפיטליזם; אתה קפיטליסט? איך אתה יכול להיות בעד הניצול הזה? דווקא אתה, חשבנו שאתה אדם טוב..

להמשיך לקרוא

דוח המכון לקידום מעורבות חברתית מגלה: צריכה להיות מעורבות חברתית

מכון ליר בירושלים פרסם "דוח" בשם "בין הציבורי לפרטי: הפרטות והלאמות בישראל". במבוא המסמך נכתב בין השאר : "מטרת הפרויקט לחקור את סמכויות השלטון ולהגדיר אילו סמכויות ראויות להפרטה ואילו אינן ראויות להפרטה, ועל סמך המחקר להציע מסמך מדיניות שיוצג לפני הציבור ויוגש למקבלי ההחלטות במדינת ישראל"

עיון ראשוני בדוח מעלה כי המסמך הופק על ידי מכון המצהיר כי "מטרותיו האינטלקטואליות והמחקריות מעוגנות במחויבות לאחריות ציבורית ולאתיקה אזרחית.". בין הגורמים המממנים הנוספים, ניתן למצוא את תנועת השומר הצעיר ועוד מספר קרנות באותה הרוח… מעניין מה יהיו מסקנותיו של "המחקר".

מכיוון שלא באד הומינם בלבד עסקינן, הנה מספר כשלים בולטים ממסקנות ה"מחקר" :

רשימה חלקית בלבד של מסקנות והתייחסויות :

בפרק המסקנות נכתב :

הוסטלים

 הכותבים לא מדייקים ולמעשה מביאים דוגמא טובה למציאות המתרחשת כאשר מקיימים את מדיניות  האחריות הציבורית. בניגוד לנכתב, מדינת ישראל כן השאירה בידי משרד הבריאות את מלא האחריות והפיקוח על שירות חשוב זה. מערכי ההוסטלים לא הועברו לאחריות המגזר הפרטי באופן מלא, אלא משרד הבריאות הוציא מכרזים להפעלתם ע"י חברות פרטיות. על אף הניהול הפרטי, ההוסטלים פועלים בפיקוח ותחת בקרת משרד הבריאות (לדוגמא, סעיף 1.6 במכרז). על איכות הפיקוח של משרד הבריאות אפשר ללמוד מהעובדה המצערת שחוסים רבים עברו התעללויות פיזיות ונפשיות במשך חודשים.

לאותם חוסים אין כמובן את האפשרות להצהיר כי לאור הפקרתם להתעללות, אין הם מרוצים מהפיקוח של משרד הבריאות. אין באפשרותם להחליף את האחראים לפיקוח, זו אחריות ציבורית לשמרו על מקום עבודתם של הפקחים.

ציטוט נוסף :

hafrata

בהצרה זו הכותבים מקשרים בין מספר טענות, איך אין  ביסוס לקשר בין הטענות והנחות היסוד שגויות: המשבר הכלכלי של 2008 לא נגרם כתוצאה ממדיניות ההפרטה, אין סימוכין לטענה שמדינות רבות החליטו להעריך מחדש את מדיניות ההפרטה בעקבות המחאות ואין סימוכין לכך שמדיניות ההפרטה מונהגת בישראל ללא עוררין. המציאות הישראל (לצערנו הרב) הפוכה מהתיאור הנ"ל:  בישראל יש כ 550,000 אלף משרות שכיר במגזר הציבורי. קיימות 73 חברות ציבוריות, ההוצאה על שכר (בחברות הציבוריות בלבד) עומדת על כ 15,430 מיליון ש"ח בשנה. ישנם 82 גופים נתמכים (נכון ל 2010) ע"י הממשלה,  וסך הוצאות השכר בגופים אלה עומד על 16,098 מיליון בשנה. אלו לא נתונים המצביעים על מדיניות הפרטה ללא עוררין.

ולבסוף נכתב :

sikum

המחאה עסקה בעיקר ביוקר המחיה בישראל, לא במדיניות ההפרטה הלא קיימת. הכותבים מנסים ללמד אותנו על הקשר בין המחאה להתנגדות למדיניות ההפרטה, אך קישור זה נועד לקדם מדיניות פוליטית ולא ךהציג את המציאות כמו שהייתה. חוסר הדיוק נוסף של הכותבים נראה בתיאור גודל המחאה: האם המחאה היתה יותר גדולה פרופרציונלית מהמחאה כנגד הנסיגה מחבל עזה? או מהמחאה כנגד בג"ץ ? שוב, אין סימוכין לכך שזו הייתה המחאה הגדולה ביותר בתולדות ישראל (לאנשים שלא מחשיבים את Ynet  כסימוכין).

סיכום

ארגון המצהיר עצמו כמקדם מדיניות ציבורית הוציא לאור מסמך הקורא לאחריות ציבורית ומתנגד להפרטה.. בזה אין חדשות. אילולא אכן היה מדובר במחקר אמיתי, ומטרתו היתה לבאר את המציאות אז היו מציינים נושאים כגון מחירה של האחריות הציבורית או מדברים על המעמדות המיוחסים, אך לא בשביל זה משלמים להם.

תזכורת חשובה 

איראן מפתחת נשק גרעיני וקוראת להשמדת מדינת ישראל. מה עשית בקשר לזה?

מחירה של אחריות ציבורית

בהתאם למחזוריות הקבועה, רוח הסוציאליזם נושבת במחוזותינו ואיתה הקריאות ל"הרחבת האחריות הציבורית". דרך קידום הרעיון כוללת בדר"כ תיאור מצב טראגי של פלוני אלמוני והצהרה כי במידה והייתה אחריות ציבורית, טרגדיות מסוג זה היו נמנעות. אם רק היו מצביעים בכנסת על אחריות ציבורית בנושא התזונה, לא היה רעב. אם רק יצביעו על אחריות בנושא הדיור, אף אדם לא ישן ברחוב. למעשה, כל אדם עם לב ושאינו מעוניין שאחרים יסבלו, מוטלת עליו האחריות לקידום האחריות הציבורית.

להמשיך לקרוא