הסכסוך ה…
נדמה כי על רק על הכינוי המלא אפשר לפתוח מלחמת גרסאות: הסכסוך הערבי-ישראלי, הפלסטינאי, השטחים? לכל מקום שנביט, כל תת נושא שנבחר יובילו למספר רב של עמדות והסברים. אך ישנה הסכמה כי המלחמה אינה נעצרת בבקבוקי תבערה ואבני קונדס, המלחמה קיימת גם בזירת התודעה ובניסיונות לעצבה. כלי המלחמה בסכסוך התודעתי הם המילים, הסיפורים, תיאורי העבר והצגת מיתוסים כמציאות מובהקת ולא מעורערת.
מלחמת השפה חשובה, זוהי מערכה עם כוח השפעה רב ולכן הצדדים משקעים בה אנרגיה רבה. מספר דוגמאות קצרות:
ולא חסרות דוגמאות נוספות, אם רק מבינים איך השיטה עובדת זה יקפוץ לכם לעניים.
המילים גויסו למלחמה למען הימנעות מדיון ענייני ובשפת ההיגיון. הרי דיון ענייני היה מעיף על הסף טיעונים מוכרים רבים אם יאמרו באופן ברור עם האפשרות להטיל בהם ספק. כאשר אדם ינסה לטעון באופן את טענת הצד הערבי כי מקורו של הפיגוע האחרון נמצא במלחמת 67' – לא ניתן להתייחס לטיעון ברצינות. הטיעון מתעלם בין השאר מהמהות (ומשנת ההקמה) של אש"ף ומהיסטוריה של האזור ב 100 שנים האחרונות. אך אם הטוען יוותר על הצורך בהיגיון ויצדיק רציחת יהודים ב"זכותם של הפלסטינאים להלחם על אדמתם הכבבושה", הוא מנסה לדלג מעל כללי הדיון הרציונלי לקבוע את הבסיס לדיון לפי הנחות היסוד שלו.
לא חייב להסכים לדילוגים האלה.
הנה 10 מיתוסים המשולבים בטיעוני השמאל כאמת ברורה, לא ראויה לדיון ואין זכות לערער עליה: להמשיך לקרוא ←