NRGZira – מעריב ואל ג'זירה משתפים פעולה?

בוקר יום שני ה 08.10.2012, ישראל מותקפת במטח רקטות ופצצות מרגמה מעזה. ב NRG ובאל ג'זירה ראיית העולם זהה, הכותרות זהות וכנראה המאבק הפוליטי זהה:

NRG:

ובאל ג'זירה : 

סיפור למכירה

שני כלי התקשורת תומכים ומקדמים את אותו הקמפיין, אותו סיפור הפוך של סיבה ומסובב: ירי הטילים לעבר ישראל מוצג כתוצאה של פעילות צה"ל. הסיפור הזה אינו נכון, ואינו מחובר למציאות. ההתקפות על ישראל נמשכות ללא הפסקה מאז ההתנתקות. התקפות מהאוויר, ניסיונות חטיפה, חדירות מחבלים וחפירת מנהרות. אין קשר סיבתי בין התקפות ישראל בעזה לבין התוקפנות הערבית.

הטענה כי הקשר סיבתי מתעלמת מעולם שלם של הפרכות: הקריאה להשמדת ישראל במצע החמאס, הציווי הדתי להשמיד את ישראל, הכסף האיראני והיסטוריה שלמה. הכל נעלם על מנת לתמוך בסיפור המופרך – יורים עלינו מעזה כי חיל האויר תקף.

בנוסף, שני כלי התקשורת אינם אוהבים להזכיר שההתקפות מעזה אינן חוקיות עפ"י החוק הבינלאומי – הערבים תוקפים מרכזי אוכלוסיה בישראל מתוך מרכזי אוכלוסיה בעזה. בניגוד לפעילות הישראלית המתבצעת ע"י הצבא ונגד מקורות האש.

את "העיתון" הזה רוצים הציל? תראו מי הפוליטקאים/פובלציסטים התומכים בהעברת כספים מהקופה הציבורית לעלון השמאלני וכך תדעו למי לא להצביע.

המפלגה הסוציאליסטית-לאומית לא היתה קפיטליסטית

הקפיטליזם אשם בכל רעות העולם, בזה אין חדש. המגפות, העוני, הרעב, הפערים, המסכנות, העלאת המיסים, מכסי המגן, אנשים שלא מחזירים חובות ומאשימים את כל העולם חוץ מעצמם, מלחמות, העוני של המדינות העניות, המדיניות הסוציאליסטית והחום של הקיץ. הקפיטליזם אשם.

האשמת החופש בכל רעות העולם אינה חדשה, אך הפעם נשבר שיא חדש, באתר האינטרנט של הצהובון הנפוץ במדינה: מסתבר שהמפלגה הנאצית היתה גם כן קפיטליסטית.

אלפי מהפכנים סוציליסטים וקומוניסטים שיתקו את תל-אביב

התייאשתי לחכות לסיקור הנכון, אז אני כותב אותו בעצמי :

במוצ"ש האחרון (23.06.2012)* התפרעו אלפי מהפכנים בפעילות האלימה ביותר אשר נראתה עד כה. על אף היריבות ואי ההסכמות, מחנות הסוציאליסטים והקומוניסטים שיתפו פעולה והמון המתפרעים חסם ציר תנועה מרכזי בגוש דן, חסם כבישים בתוך העיר ושיבש את חייהם של תושבי המרכז. קומץ מתפרעים אף תקף שוטרים וניפץ חלונות של בנקים. קיים חשד שנשכרו שוהים בלתי חוקיים לביצוע מעשי ואנדליזם.

הדרך למהפכת המיעוט הסוציו-קומוניסטי

תבוסת השמאל הכלכלי בבחירות האחרונות לא הרפתה את ידם של הסוציו-קומוניסטים ואת רצונם לזכות בשלטון. כידוע, המפלגות  "האדומות" זכו  יחדיו ב 21 מנדטים (העבודה 13, מרצ 3 וחד"ש 4 מנדטים) לעומת המפלגה הליברלית (הליכוד) אשר זכתה 27 מדטים. בניגוד לרצון העם, המהפכנים דורשים להחזיר את המשטר הסוציאליסטי לישראל דרך המהפכה, בעזרת האלימות והפרעות הסדר וקידום האנארכיה.

הפגנות 2011

כרוניקה ידועה מראש 

ההתנהגות האלימה לא הופיעה יש מאין. במהלך השנה שעברה, מאות פורעי חוק מהפכנים בכל רחבי הארץ השתלטו על שטחים ציבורים ללא הפרעה. הרשויות המקומיות גילו אוזלת יד ואף עודדו את הפרת החוק הבוטה. מאז הקיץ, עשרות אנשים מפעילים קבוצות פייסבוק, בלוגים ואתרים (כגון j14) לעידוד המהפכה. הכותבים מעודדים פעילות אלימה, הפיכה פוליטית ומפיצים תעמולה סוציאליסטית. בדומה לפעילות בקיץ 2011, גם פעילות זו מתקיימת בגלוי וללא התערבות החוק.

מאחורי הקלעים

התמיכה הכלכלית, הארגון והסיוע בניסיון המהפכה מגיעים מארגוני המגזר שלישי כגון התנועה לישראל חדשה, מפלגות (המפלגה הקומוניסטית), אקדמאים וכלי תקשורת מרכזיים. 

התמיכה המוסדית נשמרת לרוב מאחורי הקלעים על מנת להציג מצד שווא של תנועת מחאה עממית (grass root), אך כאמור התנועה זוכה לתמיכה מוסדית רחבה ממתורמים זרים, גופים קומוניסטים, תומכי אסלם, אנשי אקדמיה ועוד.

שם המשחק – עמימות

כאמור, המהפכנים נמצאים במיעוט מספרי בישראל לכן עליהם לגייס תומכים נוספים לחיזוק כוחם. אחת הדרכים הבולטות לגיוס היא עמימות המסר. הקמפיין המרכזי של התנועה מתרכז בקידום "הצדק", מושג חסר משמעות קונקרטית המועדף ע"י רוב הציבור, מטבע עמימותו. ע"י השימוש הרטורי, החוזר ונשנה של מסר פשוט זה, הצליחו לתייג את עצמם המהפכנים  בצד של ה"טובים".

 התגובה – התקרבנות

לאחר האירוע, מאות מתומכי המהפכה הציפו את הרשתות החברתיות בטענה שהם למעשה קורבנות. לעמדתם, התעקשותה של המשטרה לשמור על הסדר, למנוע התפרעויות, חסימת הכבישים ולשמור על אכיפת החוק – הינה פגיעה בזכותם הדמוקרטית. יו"ר המפלגה הסוציאליסטית טוענת כי ניסיונות המשטרה לאכוף את החוק הינם אנטי-דמוקרטים ושאלימות המפגינים הינה תוצאה בלתי נמנעת של הפעילות המשטרתית.

יורים לכל הכיוונים ומשאירים פצועים בשטח

 נראה כי כל מספר שבועות נושא מסוים עולה לכותרות, מעפיל על כל נושא אחר, משתלט על סדר היום ואז נעלם כלא היה. למעשה, זוהי מלחמתם של אנשי השמאל בממשלה, בדרכה האופיינית: יורים לכל הכיוונים ומשאירים פצועים בשטח. עלייתו של נושא מסוים לכותרת הנה מכוונת ובעלת מאפיינים קבועים: נעשה שימוש במצוקות של אנשים, מאשימים את נתניהו בכל, מתעסקים באופן טרחני ומציף בטפל ואז עוברים להתקפה הבאה. עם המעבר, נוטשים את המסכנים ולא מסתכלים אחורנית. באופן מפליא, המצוקות שהיו אך לפני רגע חמורות ביותר לא זוכות להתייחסות או טיפול.

דוגמאות: לפני מספר חודשים היו הבטחות לקטסטרופה דיפלומטית ביטחונית בינלאומית בספטמבר (באשמת נתניהו). הוסבר לציבור כי אין דרך להימנע מהאסון. לרעיון מרכזי זה הצטרפה המצוקה הכלכלית החריפה ביותר אשר מחייבת טיפול דחוף. מאחר וספטמבר עבר ללא אסון מדיני והציבור נמנע מלהיגרר למהפכה סוציאליסטית, אנו עדים לשינוי בכיוון האש: שנאת החרדים.

ספטמבר הנורא

כלי התקשורת הציגו ברובם תמונה אחידה לגבי העתיד הבלתי נמנע: בתגובה לחוסר מוכנותו של נתניהו להיכנע לדרישות הערבים, הרשות תפנה לאו"ם בבקשת הכרה. מהלך זה יוביל לדברים נוראים; בידוד בינלאומי ופגיעה קשה בכלכלה, נזק מדיני ברור, אלימות  ושלל תרחישי אימה. בתפקיד המסכנים התורנים היו ערביי יו"ש הנאלצים להתמודד עם התסכול הלאומי הבלתי נסבל ומתקשים להתאפק ולא לפנות לאלימות מחוסר ברירה. המסר היה ברור: אי כניעתו של נתניהו איננה אחראית ומובילה לאסון.

מצוקה כלכלית –

הציבור הישראלי לא תמך בכניעה לרשות ולכן נוספה עוד חזית לתקיפת הממשלה: מחאה חברתית "ספונטנית". שוב, הוצגה תמונה אחידה בכלי התקשורת המרכזיים: המצב הכלכלי בישראל איום ונורא, רק הפלת הממשלה והחזרת השלטון הסוציאליסטי יושיעו את המדינה. בתפקיד המסכנים: אימהות ללא בעל, זוגות ללא הון אישי, העניים, הלא עניים, הצעירים, הבוגרים, הזקנים, הסטודנטים..

בניגוד לתרחישי האימה ואווירת המהפכה משרדי ראש הממשלה והחוץ פעלו בהצלחה לבלימת המהלך הערבי. לא הייתה אלימות יוצאת דופן, לא נגרם נזק כלכלי או בידוד בינלאומי. ה"תסכול הלאומי" ירד מהכותרות ובדרך פלא הנושא חדל מלהטריד. בחזית הכלכלית הנתונים הראו מצב שונה מהמסכנות המוצגת: אחוזי האבטלה נמוכים, שיא ביציאות לחו"ל, ועליה ביבוא רכבים. מנהיגי המאבק לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר מטרתו מעבר למאבק עצמו, והסיפור יורד מהכותרות. מוקד תשמת הלב עובר למקום אחר, האנשים והמצוקות מושארים מאחור.

איימת החרדים –

לאחר כישלון הניסיונות הקודמים, מתבצעת חזרה לתחום הבטוח: אויב מוגדר, זר, מתבדל ובולט במוזרותו – החרדים. מספר אירועי אלימות מחממים את השטח והנושא כובש את הכותרות. המסכנים בכותרות הפעם: ילדה בת 8, עיתונאית שעלתה לאוטובוס באשדוד, האשמה בזריקת תפו"א וקורבנות לקללות.

לצערנו, אירועי תקיפה מתרחשים במדינה. הם מתרחשים לצד ירי טילים על ישראל, הבחירות בארה"ב, המשבר הכלכלי באירופה, מלחמת אזרחים בסוריה, השתלטות האסלם הלוחמני על מצרים וכו'. הצבת אירועים אלה בכותרות הראשיות מעידה על הרצון להפנות את מוקד עניין הציבור באופן מלאכותי.

ההתמקדות בטפל :

 אירועי האלימות בבית שמש היו חמורים ואסורים עפ"י חוק. חברה בריאה צריכה להקיא מתוכה אנשים המוצאים הצדקות לתקיפת ילדה קטנה ע"י אדם מבוגר. אך יש להפריד בין העיקר לטפל: העיקר הוא הגורמים אשר הובילו לקיומו של המצב הנוכחי. בין הגורמים ניתן למנות את מדיניות התקצוב, מערכת החינוך, הכספים המועברים לאגד, בקרה על השלטון המוניציפלי וכד'. ההתעסקות הבלתי פוסקת בטפל ובאירועים הקטנים מעידה על הרצון לעורר תסיסה ושנאה בקרב הקוראים.

הצפי להמשך :

ההאשמות כלפי החרדים ירדו מהכותרות בקרוב ויעלו שוב עם הרצתו של לפיד (ג'וניור) לכנסת. באופן דומה, תעלם הדאגה לאנשים הנאלצים להתמודד עם האלימות וההפליה במרחב הציבורי. ככל הנראה המיליארדים ימשיכו לזרום לחברה הפרטית "אגד", על אף התנהלותה הבעייתית. חברי כנסת ידאגו להעברת תקציבים למגזרים מצומצמים וראשי העיריות ימשיכו לעשות בתקציביהם כברצונם.

(הערה : פורסם בבמה החופשית ב 06.01.2012 )

ד"ר יריב בן אליעזר, אור בקצה האקדמיה.

מכתב שכתב ד"ר יריב בן אליעזר, במערכת של מוניטור :

 

יריב בן אליעזר | 25/8/2009 15:21

הקלישאה אומרת "ראו אותך בעיתון – משמע אתה קיים". לכן יש שעושים שמיניות באוויר כדי שיכתבו עליהם בעיתון, או יראו את קלסתרם בטלוויזיה. הנחת היסוד שלהם היא שפרובוקציה "טובה" תעורר סערה תקשורתית והם ייהנו מפירותיה כל עוד יאייתו את שמם נכון.
מרצה עלום שם למדע המדינה קורא לממשלות ולגופים חברתיים בחו"ל להשהות את קשריהן עם ישראל, כדי להפעיל עליה לחץ. הוא גורס כי הקהילה הבינלאומית חייבת להחרים את ישראל כדי שיתממש  פיתרון שתי המדינות בארץ- ישראל.( "מעריב" 23.8.09). תאומו עלום השם של הלז, שגם הוא מרצה למדע המדינה , גורס כי בן- גוריון הכריז על עצמאות המדינה ב- 14 במאי 1948, מכיוון שפחד כי מנחם בגין יעשה זאת בעצמו. על-פי התזה המבריקה הזאת בן- גוריון חשש מההכרזה על עצמאות ישראל, אולם מכיוון שבגין איים להכריז על המדינה במקומו- התעשת בן- גוריון, וכל היתר "היסטוריה". ("הארץ" 21.8.09).
בשנותי הרבות באקדמיה גיליתי לאכזבתי שאוכלוסיית המרצים מתפלגת כמו האוכלוסייה הכללית בתכונותיה ובכלל זה יש בה מצבור לא קטן של שוטים מופלגים. תואר הדוקטור המוענק לאדם בגין מאמץ אינטלקטואלי מרוכז אינו מעניק לבעליו חסינות בפני אווילות. אמנם  בציבור רווחת הדעה כי כל אנשי האקדמיה הם "העלית שבעלית", אך סוד גלוי הוא שאין זו אקסיומה ולבטח – אין הוכחה אמפירית בצדקתה.
המדען המתאר אירועים היסטוריים פרי דמיונו הקודח, או עמיתו הקורא להחרמת ישראל מסיבות פוליטיות אינם מציגים תזות מלומדות וממוסמכות. משקלן המדעי שווה בערכו לקביעה שמרצים למדע המדינה מעדיפים לאכול סנדוויץ' עם גבינה צהובה.

קשה להאמין שהתשוקה לסנדוויץ' עם גבינה צהובה היא עילה לקידומו האקדמי של מרצה עלום שם במדע המדינה. ללא ספק היא מגבירה את סיכוייו לזכות בתואר "אוויל אקדמי משריש".

 

(בן אליעזר עובד במרכז הבין תחומי, ולא באחת האוניברסיטאות הגדולות)

תגובתה של פרופ' כרמי ודיון בנושא.

פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון פרסמה מאמר תגובה ב L.A Times, כרגיל ישדיון בפורום האוניברסיטה.