רקטות הקסם

בוקר ליום שלישי (26.02.2013), שוגרו שתי רקטות לעבר עיר גדולה בישראל. לא אתפלא לדעת אם לא כל הישראלים יודעים על זה. לא יפתיע אם הרבה ישראלים לא רואים בשיגורי הרקטות אירוע חמור. אדישות הישראלים אינה טבעית או מובנת מאליה, בחלקה היא תוצאה של מסע תעמולה רב שנים הממזער את חשיבות האירועים ומנסה להעלים מאיתנו את העובדה הפשוטה שערביי עזה משגרים עלינו רקטות.

אחת הדרכים בה מתנהל הקמפיין, היא בעזרת מה שאפשר לכנות: "עברית יצירתית".

לדוגמה, הפרסום באתר וואלה!:

השקט בדרום הופר- רקטה התפוצצה מדרום לאשקלון - וואלה! חדשות

עפ" הדיווח, היתה לה רקטתה, עסקה לה בעניינה ופתאום  – התפוצצה! זו כנראה רקטה מיוחדת שלא הגיעה משום מקום ולא שוגרה ע"י אדם כלשהו.

דיווח של ווינט:

ynet חדשות תוכן ועדכונים - ידיעות אחרונות

עפ"י הדיווח, הרקטה התפוצצה. בדומה לתיעוד הנדיר של המרגמה שנפלה. הרקטה אשר לא הגיעה ממקום מסוים ואין צד פעיל האחראי על "הגעתה" לאשקלון.

דיווח האמת:

הבוקר, ערבי מעזה החליט לשגר רקטות על ישראל. הרקטות נפלו בקרבת מספר מתקנים אסטרטגים חשובים ממעלה ראשונה: תחנת החשמל המרכזית של אזור הדרום, מאגרי דלק, בסיס חיל הים, מתקן ק.צ.א.א ומפעלים נוספים.

היום, בדומה לשאר הימים בשנים האחרונות, ממשלת ישראל לא מסוגלת להבטיח את בטחונם של אזרחיה. האם מחר ישוגרו שוב רקטות? זו ההחלטה של ערביי עזה.

NRGZira – מעריב ואל ג'זירה משתפים פעולה?

בוקר יום שני ה 08.10.2012, ישראל מותקפת במטח רקטות ופצצות מרגמה מעזה. ב NRG ובאל ג'זירה ראיית העולם זהה, הכותרות זהות וכנראה המאבק הפוליטי זהה:

NRG:

ובאל ג'זירה : 

סיפור למכירה

שני כלי התקשורת תומכים ומקדמים את אותו הקמפיין, אותו סיפור הפוך של סיבה ומסובב: ירי הטילים לעבר ישראל מוצג כתוצאה של פעילות צה"ל. הסיפור הזה אינו נכון, ואינו מחובר למציאות. ההתקפות על ישראל נמשכות ללא הפסקה מאז ההתנתקות. התקפות מהאוויר, ניסיונות חטיפה, חדירות מחבלים וחפירת מנהרות. אין קשר סיבתי בין התקפות ישראל בעזה לבין התוקפנות הערבית.

הטענה כי הקשר סיבתי מתעלמת מעולם שלם של הפרכות: הקריאה להשמדת ישראל במצע החמאס, הציווי הדתי להשמיד את ישראל, הכסף האיראני והיסטוריה שלמה. הכל נעלם על מנת לתמוך בסיפור המופרך – יורים עלינו מעזה כי חיל האויר תקף.

בנוסף, שני כלי התקשורת אינם אוהבים להזכיר שההתקפות מעזה אינן חוקיות עפ"י החוק הבינלאומי – הערבים תוקפים מרכזי אוכלוסיה בישראל מתוך מרכזי אוכלוסיה בעזה. בניגוד לפעילות הישראלית המתבצעת ע"י הצבא ונגד מקורות האש.

את "העיתון" הזה רוצים הציל? תראו מי הפוליטקאים/פובלציסטים התומכים בהעברת כספים מהקופה הציבורית לעלון השמאלני וכך תדעו למי לא להצביע.

לא אתגעגע לדפוס הפוליטי

עיתונאי השמאל פושטים את הרגל ואין סיבה להזיל דמעה. מוצרי תקשורת אלו (מעריב והארץ) לא ראויים לכינוי עיתון ואינם כלבי שמירה. הם היו שחקנים פוליטים פעילים בזירת התעמולה הישראלית והיעלמותם מהזירה לא תערער את הדמוקרטיה, אלא תעורר אותה.

לעיתון הגון יכול להיות תפקיד משמעותי בדמוקרטיה: לסייע לאדם להבין מה קורה סביבו על מנת שיוכל לבחור את העמדה הפוליטית הנכונה, ההולמת ביותר את המציאות. בסופו של דבר, עמדה פוליטית היא תיאוריה, ראיית עולם: תיאוריה המפרשת את אירועי המציאות ומפיקה ניבוי לתוצאותיהם של מהלכים פולטים. ניתן להניח כי רוב האזרחים מעוניינים בעתיד חיובי למדינה, אך חלוקים בדעותיהם לגבי ההשלכות של פעילות הממשלה.

כיצד אדם צריך לבחור את עמדתו הפוליטית? אחת הדרכים לבדיקת נכונותה של תיאוריה היא עפ"י הניבוי, בדומה לתיאוריה מדעית; אם הניבוי אינו מתרחש במציאות, ככל הנראה יש בעיה בדרך ראיית העולם. אדם לא רציונלי, יתעלם מהמציאות או יאשים את העולם בכך שאינו הולם את התיאוריה שלו.

במדינה אידאלית, התקשורת היא אחד הכלים המסייעים לאזרח לבדוק את אמינותן של התיאוריות. האזרח יכול להיעזר בפרשנים ועיתונאים אשר מעבירים לו מידע אמין מירושלים ומהמתרחש ברחבי המדינה. העיתונאי המומחה יכול לעזור ב"חיבור הקצוות" ולהסביר לציבור על הגורמים שהובילו לאירועים השונים. במדינה נורמלית לאזרח יש אפשרויות בחירה בין כלי תקשורת שונים, בעלי נטייה פוליטית שונה.

אך לא בישראל.

בישראל, עד לא מזמן האזרחים נחשפו בעיקר למידע המגיע מאנשים המעוניינים לתמוך בתיאוריה השמאלנית. מובילי ענף התקשורת רואים את עצמם בתפקיד חיילים בצבא פוליטי ולא משרתם של האזרחים. לא היה  גיוון פוליטי בתקשורת הישראלית. אין לנו Fox News ולא Rush. במשך שנים נאלצנו להסתפק בראיית העולם (הדיי דומה) של שלושת המפרסמים הגדולים. עד שהגיע "אויב הדמוקרטיה", מו"ל הלא מזוהה עם השמאל.

עיתונאי השמאל נוהגים להשתמש בשני תרגילים קבועים במאבקם הפוליטי לכוח: הראשון הוא הפצת תחזיות אימים והתעלמות מההפרכות של תחזיות אלה. השני הוא התעלמות מהאישושים של התיאוריות המתחרות.

יצירת פחד בעזרת איומי סרק (הפחדות השמאל שלא התקיימו)

המוצרים המודפסים אוהבים ליצור אוירת פחד ואיום. תיקחו את "ידיעות" של היום ואני מבטיח לכם שבאחד העמודים הראשונים יש הפחדה רצינית.

נראה שהתרגלנו לחיות את ההפחדות ואפילו לא שמים לב שהן אינן מתקיימות; הבטיחו לנו שהקואליציה הרחבה של ליכוד+קדימה למעשה מבטלת את הדמוקרטיה. בנתיים הקואליציה הרחבה התפרקה ולא עבר אף חוק משמעותי. הפחידו אותנו לקראת בספטמבר 2011 עם אינתיפאדה חדשה בעקבות הצהרות הרשות באו"ם. לא היתה הצהרה ולא מלחמה. שנה שלמה הכינו אותנו לתסיסה חברתית וצעדת מיליונים בקיץ 2012. הגענו לאחרי החגים והמהפכה לא התרחשה. אמרו לנו שתושבי שכונת האולפנא יתקפו שוטרים וחיילים, אך הפינוי עבר ללא אירועים חריגים. תקיפת השוטרים התרחשה במרכז ת"א ע"י פורעים סוציאליסטים, אך התיעוד התקשורתי התמקד ב"אלימות המשטרתית".

כל אחת מהדוגמאות הנ"ל שטפה את ישראל בתקופתה, אף אחת לא התממשה. אף מפחיד לאומי לא נתן את הדין.

הפחדות מימין, כן התרחשו

מופז 2004: ההתנתקות תשפר את הביטחון.
מציאות 2012: 40 רקטות ופצצות בתחילתו של עוד יום מלחמה.

כאמור, חלקה השני של התמיכה הפוליטית בא לידי ביטוי בהתעלמות מהמקרים בהם המציאות מאוששת את התאוריה המתחרה :

מתנגדי הנסיגה מעזה הזהירו מפני הידרדרות ביטחונית ומאז אנו חיים במציאות של 2 רקטות בממוצע ביום. רק היום (08.10.2012) שוגרו כבר יותר מ 40 פצצות לעבר ישראל. המתנגדים להסכמי אוסלו טענו שמסוכן להעביר נשק לאש"ף, אותו נשק ישראלי שימש לרציחת ישראלים. אזרחים שומרי חוק הזהירו שהגירה לא חוקית מאפריקה מביאה איתה מחלות מדבקות ומגפות ואכן יש עליה בשכיחותן של מחלות מסוכנות.

מדוע עיתונאי השמאל התעלמו מהלחימה בגזרת הדרום? האם התפשטותן של מחלות מדבקות בישראל, איננה איום רציני? מציאות זו לא מתיישבת על התיאוריה "הנכונה" ולכן לא דואגים להפיץ אותה.

לכן לא אזיל דמעה ולא אפחד לדמוקרטיה הישראלית. נסגרו כמה מכלי המלחמה של השמאל? יופי. אולי הסגירה הזו תפתח הזדמנויות לכלי תקשורת ראויים.

נתניהו, ההתעלמות אינה מעלימה את המלחמה

ראש הממשלה נתניהו התראיין לגיליון החג של "ישראל היום". נתניהו חילק לעצמו מחמאות והעיתון שיתף פעולה. חבל ועצוב שראש הממשלה התעלם לחלוטין מהמלחמה בעזה, מהחיים בצל איום הרקטות ובהפרת הבטחתו המפורשת להפיל את החמאס. תושבי הדרום זכו להתעלמות, שוב.

 

גיליון החג של "ישראל היום" התפאר בראיון מיוחד עם ראש הממשלה. הכתבים שלמה צזנה וחזי שטרנליכט ערכו ראיון אוהד עם נתניהו, אוהד מידי. מטבע הדברים, סבב הריאיון סביב איראן. אכן הנושא החשוב ביותר בישראל וכך ראוי. מלבד הנושא האיראני, נכתב על המצב הכלכלי וחולקו מחמאות על הירידה במספר הפיגועים. אך נושא מרכזי ביותר זכה להתעלמות מוחלטת: התקפות הטילים מעזה.

מדינת ישראל נמצאת במלחמת טילים עם רצועת עזה. ההתעלמות התקשורתית אינה מעלימה עובדה זו. חישוב מספר השיגורים מאז 2005 ועד אוגוסט 2012 (כולל), מעלה כי ישראל מתמודדת עם כ 2 רקטות בממוצע ליום ו 1.41 פצצות מרגמה בממוצע ליום. על אף הבטחתו המפורשת של נתניהו מ 02.2009 לחסל את שלטון החמאס, הטילים ממשיכים להגיע והחמאס נשאר בשלטון.

נכון להיום ישראל עדיין נמצאת תחת איומן של אלפי רקטות, מדרום ומצפון. אין דרך לדעת כמה רקטות ישוגרו לישראל בזמן שיחלוף בין כתיבת שורות אלו עד לרגע שהן יפורסמו באתר. משמעות הדברים היא שמאות אלפי אזרחים חיים עם תחושת אי הודאות, תחושת האיום הלא מרפה. מגיע לנו לחיות ללא האיום. זכותנו לדרוש לפחות התנצלות או התייחסות כלשהי.

ראש הממשלה והעיתונאים שלחו אישוש נוסף לחששות של תושבי הדרום – מתעלמים מאתנו, אנחנו לא שווים. ראש הממשלה למעשה הצהיר: חייכם אינם חשובים מספיק בשביל להסיר את איום הטילים, חייכם אינם חשובים מספיק שאתייחס אליכם בעיתון, או אפילו שישאלו אותי האם יום אחד יהיה לזה סוף.

 

 

 

אוגוסט 2012, עליה בממוצע ההתקפות: 2 רקטות ליום

ההתעלמות הממסדית והתקשורתית מהמלחמה נמשכת. באוגוסט 2012, ערביי עזה המשיכו לשגר רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל. הממשלה המשיכה לאפשר את המצב ותושבי ישראל ממשיכים לחיות תחת איומו התמידי של מחסן הנשק איראני בעזה. נכון להיום, צה"ל לא קיבל את הוראה לעצור את הירי. 

להמשיך לקרוא

שיגורי רקטות לעבר ישראל, יולי 2012

בהשוואה לחודש יוני, בחודש יולי (2012) היו פחות התקפות טילים מרצועת עזה, אך לא זה השקט לו מחכים תושבי ישראל:

להמשיך לקרוא