4 דרכים לשבור חלון

ישנן דרכים רבות לשבור חלון של בנק, או לבצע נזק אחר מאותו הסגנון. הדרכים נבדלות בריגוש, בסיכון ובמיומנות הנדרשת מצד המבצע. לכבוד המהפכן הצעיר מוצגות ארבע דרכים עיקריות לעשיית בלאגן, בדרגת תחכום עולה.

שבירת חלון בנק נבחרה לשם הדוגמה, אך אותן השיטות עובדות גם אם ברצונך לשבור חלון אקראי, לשרוף משהו או כל סוג של גרימת נזק לרכושם של אחרים. או כמו שמהפכנים אומרים: מדריך להבעת מחאה פוליטית: 

  1. לחכות לשעת לילה מאוחרת, למצוא רחוב ללא תנועת אנשים, להניח כיסוי ראש, לזרוק אבן ולהסתלק. היתרונות: בטוח, מרגש, חומר כתיבה לפוסט. החסרונות: לא רואים אותך, אתה לא חלק מהקבוצה יש סיכוי שלא יאמינו ועדיין יש סיכוי להתפס.
  2. לחכות להפגנה גדולה, להיות מוקף אנשים ולבעוט בחלון עד שישבר. יתרונות: מרגישים חלק מהמון, התחושות הפנימיות של "חבר ברשות המבצעת של הצדק" מקבלות אישוש במציאות והחברים יחשבו שאתה מגניב. חסרונות: קיים תמיד סיכוי שהמשטרה ובתי המשפט יחליטו לאכוף את החוק ואז לא יהיה מסובך לעלות על עקבותיך.

    mob

    הוצאה לפועל של הצדק

  3. לשכנע מישהו אחר לשבור את החלון. שיטה זו  מהווה עליית מדרגה בתחכום. השעה והאווירה מגוונים, אך העיקרון זהה; אפשר להדליק ולחמם אדם אחר על החלון של הבנק ולגרום לו לקחת את הסיכון. יתרונות: החלון ישבר, הסיכון נמוך. חסרונות: הסיכון עדיין קיים והשובר יכול להפנות אליך אצבע מאשימה.

לפי השיטות הנ"ל נראה כי שבירת חלון יכולה להיות דבר מסובך ומסוכן בימנו. רוב הרחובות מצולמים בוידאו, וודאי באזור של כספומטים. הסיכון עולה כאשר השבירה מתבצעת יחד כחלק מפעילויות אחרות של המון זועם, הידוע בחיבתו לתיעוד פעילות ברשתות החברתיות. כמובן, אם מדובר באירוע המוני, סיכוי טוב שיהיו גם כוחות שיטור עם מצלמות וידאו.

על מנת להפחית הסיכון האישי, מומלץ למצוא אדם אחר שיתועד ע"י מצלמות האבטחה, אך מדוע אדם יבחר לסכן את עצמו בשביל הרצון של מישהו אחר?

הוא לא.

התשובה טמונה ביכולת שלך להפעיל את הפיון תוך כדי שמירת בטחונך האישי והיא מוסברת בשיטה הרביעית: 

4. לגרום למישהו אחר לשבור את החלון, מבלי שהוא ידע על כך. שיטה זו היא המתחוכמת והבטוחה ביותר ולכן דורשת תיאור מקיף. היתרונות ברורים: החלון ישבר ואתה בטוח מהאשמה. אפילו השובר אינו מודע למעורבות שלך והוא משוכנע שהוא היוזם. חסרונות: דרוש זמן, סבלנות ורצוי גישה לכלי תקשורת.

שוברי חלונות לדוגמה

האתגר העיקרי נמצא ביכולת לגרום  לפיון שלך להאמין שהרצון בא מבפנים, מהכעס האישי שלו, מהוריד במצח שלו ומהמחשבות הכועסות שבתוך תוכו. בשביל להגיע למצב הזה, צריך לגרום לו לכעוס ואז לנסות להכוון את כעסו.

על מנת לעורר את הכעס בתוך השימושי שלך כדאי להזכר מתי אנשים כועסים. אדם מרגיש כעס במקרים בהם הוא מאמין שנלקח ממנו משהו השייך לו, או שאינו מקבל זכות מסויימת אליה הוא זכאי. מצבים אלה מעוררים כעס בקרבו של כל אדם בריא ואם תצליח לשכנע את הפיון שזו המציאות – תעורר את הכעס הפנימי שלו.

שלי תומכת בזכותך לקבל כסף, דירה, אושר, טיסה לחו"ל ומילקי. לא קיבלת? סימן שדפקן אותך, לך תשבור משהו.

שלי תומכת בזכותך לקבל כסף, דירה, אושר, טיסה לחו"ל ומילקי. לא קיבלת? סימן שדפקן אותך, לך תשבור משהו.

הפן היפה בהכעסה הוא היכולת "לירות לכל הכיוונים". אין צורך לשכנע שפלוני לקח ממך משהו ספציפי וכך יכולת ההכעסה פועלת באופן הרחב ביותר. שלבי השיטה:

א. גורמים לאדם להאמין שמגיע לו לקבל הכל מאחרים – כסף, בריאות, בטחון, תעסוקה, דירה והגשמת הפוטנציאל האישי שלו.

ב. מטבע הדברים מציאות זו לא מתקיימת ואז אפשר להצביע על  "האשמים": הקולאליציה אשר לא העבירה את חוק הכל חינם ומונענת ממך דברים, העשירים שמונעים ממך לקבל דברים בחינם כי הם רוצים להיות יותר עשירים על חשבונך וכו'.

על מנת לעורר את הזעם במידה מספקת, על המעצבן להתמיד בהפצת התכנים ולציין תכופות את ה"גזל" והמחדלים. מכיוון שאין צורך בקשר אמיתי בין הטענות למציאות, קל לגוון בתכנים מעוררי הזעם. ניתן למשל לערבב בין ניצול הטבות למס לשימוש במילה "גניבה" או להצביע על עושרה של תעשיה ולהכריז שהרווחים שלה הם למעשה הרווחים הכלואים שהמפלגה שלך יכלה לחלק לך. אם רק לא היו גונבים לך.

כאמור, הדרכים לעיצבון מגוונות. חוסר הרצון של הפיון הממוצע לחקור את הטענות ולהבין במה הדברים עוסקים ברצינות, מאפשר מלאי בלתי מוגבל של טענות מעוררות זעם. תפתחו את העניים ותראו – זה בכל מקום.

מודעות פרסומת

המפלגה הסוציאליסטית-לאומית לא היתה קפיטליסטית

הקפיטליזם אשם בכל רעות העולם, בזה אין חדש. המגפות, העוני, הרעב, הפערים, המסכנות, העלאת המיסים, מכסי המגן, אנשים שלא מחזירים חובות ומאשימים את כל העולם חוץ מעצמם, מלחמות, העוני של המדינות העניות, המדיניות הסוציאליסטית והחום של הקיץ. הקפיטליזם אשם.

האשמת החופש בכל רעות העולם אינה חדשה, אך הפעם נשבר שיא חדש, באתר האינטרנט של הצהובון הנפוץ במדינה: מסתבר שהמפלגה הנאצית היתה גם כן קפיטליסטית.

להמשיך לקרוא

חוק סילמן

דיון אידיאולוגי מעמיק, בנושא האחריות הציבורית אם אתם מתעקשים, התנהל בערך כך :

א': אני צודק

ב': לא, אני צודק

א': לא, אני צודק

ב': אדם שחושב כמוני שרף את עצמו.

א': …

והנה המהפכנים הצליחו להכניס לספר החוקים חוק נוסף וצירפו לגודווין שכן חדש: חוק סילמן.

להמשיך לקרוא

השיחה שאינה נגמרת (או "על מאבק המילים של עובדי הרקבת")

על מה נאבקים עובדי הרכבת?

תיאור שיחה עם מהפכן, המנסה להסביר מדוע צודקים חלק מעובדי הרכבת במאבקם נגד הממשלה, הנהלת הרכבת וההסתדרות:

ח': היי, שמעתי שקבוצת עובדי רכבת יוצאים למאבק, על מה הם נאבקים ?

להמשיך לקרוא

אלפי מהפכנים סוציליסטים וקומוניסטים שיתקו את תל-אביב

התייאשתי לחכות לסיקור הנכון, אז אני כותב אותו בעצמי :

במוצ"ש האחרון (23.06.2012)* התפרעו אלפי מהפכנים בפעילות האלימה ביותר אשר נראתה עד כה. על אף היריבות ואי ההסכמות, מחנות הסוציאליסטים והקומוניסטים שיתפו פעולה והמון המתפרעים חסם ציר תנועה מרכזי בגוש דן, חסם כבישים בתוך העיר ושיבש את חייהם של תושבי המרכז. קומץ מתפרעים אף תקף שוטרים וניפץ חלונות של בנקים. קיים חשד שנשכרו שוהים בלתי חוקיים לביצוע מעשי ואנדליזם.

הדרך למהפכת המיעוט הסוציו-קומוניסטי

תבוסת השמאל הכלכלי בבחירות האחרונות לא הרפתה את ידם של הסוציו-קומוניסטים ואת רצונם לזכות בשלטון. כידוע, המפלגות  "האדומות" זכו  יחדיו ב 21 מנדטים (העבודה 13, מרצ 3 וחד"ש 4 מנדטים) לעומת המפלגה הליברלית (הליכוד) אשר זכתה 27 מדטים. בניגוד לרצון העם, המהפכנים דורשים להחזיר את המשטר הסוציאליסטי לישראל דרך המהפכה, בעזרת האלימות והפרעות הסדר וקידום האנארכיה.

מפגיניות קומוניסטים

הפגנות 2011

כרוניקה ידועה מראש 

ההתנהגות האלימה לא הופיעה יש מאין. במהלך השנה שעברה, מאות פורעי חוק מהפכנים בכל רחבי הארץ השתלטו על שטחים ציבורים ללא הפרעה. הרשויות המקומיות גילו אוזלת יד ואף עודדו את הפרת החוק הבוטה. מאז הקיץ, עשרות אנשים מפעילים קבוצות פייסבוק, בלוגים ואתרים (כגון j14) לעידוד המהפכה. הכותבים מעודדים פעילות אלימה, הפיכה פוליטית ומפיצים תעמולה סוציאליסטית. בדומה לפעילות בקיץ 2011, גם פעילות זו מתקיימת בגלוי וללא התערבות החוק.

מאחורי הקלעים

התמיכה הכלכלית, הארגון והסיוע בניסיון המהפכה מגיעים מארגוני המגזר שלישי כגון התנועה לישראל חדשה, מפלגות (המפלגה הקומוניסטית), אקדמאים וכלי תקשורת מרכזיים. 

התמיכה המוסדית נשמרת לרוב מאחורי הקלעים על מנת להציג מצד שווא של תנועת מחאה עממית (grass root), אך כאמור התנועה זוכה לתמיכה מוסדית רחבה ממתורמים זרים, גופים קומוניסטים, תומכי אסלם, אנשי אקדמיה ועוד.

שם המשחק – עמימות

כאמור, המהפכנים נמצאים במיעוט מספרי בישראל לכן עליהם לגייס תומכים נוספים לחיזוק כוחם. אחת הדרכים הבולטות לגיוס היא עמימות המסר. הקמפיין המרכזי של התנועה מתרכז בקידום "הצדק", מושג חסר משמעות קונקרטית המועדף ע"י רוב הציבור, מטבע עמימותו. ע"י השימוש הרטורי, החוזר ונשנה של מסר פשוט זה, הצליחו לתייג את עצמם המהפכנים  בצד של ה"טובים".

 התגובה – התקרבנות

לאחר האירוע, מאות מתומכי המהפכה הציפו את הרשתות החברתיות בטענה שהם למעשה קורבנות. לעמדתם, התעקשותה של המשטרה לשמור על הסדר, למנוע התפרעויות, חסימת הכבישים ולשמור על אכיפת החוק – הינה פגיעה בזכותם הדמוקרטית. יו"ר המפלגה הסוציאליסטית טוענת כי ניסיונות המשטרה לאכוף את החוק הינם אנטי-דמוקרטים ושאלימות המפגינים הינה תוצאה בלתי נמנעת של הפעילות המשטרתית.

הטובים נגד הרעים

המהפכנים, אלופי הרטוריקה והמניפולציות, אוהבים להשתמש במושגים טעונים ריגשית, מושגים המפעילים את הקורא ולא משאירים מקום לבחירה בצד הראוי במאבק. מי ייבחר לפעול כנגד "צדק" ? מי האדם שיתנגד למלחמה בניצול העובדים? רק חברים במפלגת הרשע או אנשים שלילים יתמכו במהלכים כה רעים. 

סוד המניפולציה טמון בחלק החסר – הגדרת המושגים. כלומר, ע"י  הימנעות מהגדרות ושימוש במושגים עמומים, כל תומך פוטנציאלי יכול למצוא את מקומו במאבק.

הגדרת מושגים חשובה לכל דיון והתחמקות מהגדרות בהירות מבטל את האפשרות לנהל דיון ענייני, כמו שנאמר ע"י אפלטון בפיידרוס :

"בכל עניין ועניין, נערי, יש רק דרך אחת להגיע לעצה נכונה: יש לדעת על מה נסבה העצה, אחרת בהכרח מחטיאים את המטרה. רוב האנשים אינם מודעים לכך שאין הם יודעים את מהותו של כל דבר ודבר. להיפך, הם יוצאים מההנחה שהם אכן יודעים זאת, ולפיכך מלכתחילה אינם מגיעים להגדרה מוסכמת באשר לדבר שהם דנים בו. המצב הזה הולך ומחמיר ככל שהם מתקדמים, עד שלבסוף אין הם מסכימים לא זה עם זה ואף לא עם עצמם."

מהו ניצול ? מהו צדק חברתי ?  כיצד נראית החברה הצודקת לאחר המהפכה והפלת נתניהו ? כל אלה לא משנים, מה שחשוב זה האם אתה אדם טוב או רשע, תומך אביון או בטייקון?

ניתן להגיע להסכמה ?

נניח ושני ישראלים הגיעו להאבק למען הצדק החברתי, משה מהמושב בצפון ודנה מת"א. משה, רפתן במקצועו, מתקשה להתפרנס ומעוניין במכסי מגן המונעים ייבוא חלב מחו"ל. משה יודע שאם יפתחו את שוק  החלב לתחרות עתידו יראה כמו המניה של סלקום ולכן צדק חברתי זה להאבק למען הפועלים הישראלים.

דנה מת"א, רעיה ואם לילדים מעוניינת לצמצם ככל שניתן את עלות המחיה. היא ראתה כיצד התחרות השפיעה לטובה בשוק הסלולר ורוצה להאבק למען צדק חברתי: פתיחת שוק החלב לתחרות והורדת יוקר המחיה.

דנה ומשה הם יריבים פוליטיים, מטרותיהם סותרות בהכרח, כיצד הם מגיעים לאותה הפגנה ומרימים את אותו השלט ?

בסיס ההסכמה הרחב במהפכנים מבוסס על חוסר שביעות רצון כלשהו, לא על יעד מוגדר אליו רוצים להגיע. לכן המהפכנים לרוב נמנעים מפרסום מטרות מפורטות יותר מ"מאבק!", הרי קריאה מפורטת למהלך פוליטי מוגדר בהכרח תקטין את בסיס התמיכה. קריאה ברורה למען הגשמת היעדים הסוציאליסטים של המהפכה, תבהיר שזוהי אינה בחירתו של העם בישראל.

רשע, מה הוא בוחר?