ישנן דרכים רבות לשבור חלון של בנק, או לבצע נזק אחר מאותו הסגנון. הדרכים נבדלות בריגוש, בסיכון ובמיומנות הנדרשת מצד המבצע. לכבוד המהפכן הצעיר מוצגות ארבע דרכים עיקריות לעשיית בלאגן, בדרגת תחכום עולה.
שבירת חלון בנק נבחרה לשם הדוגמה, אך אותן השיטות עובדות גם אם ברצונך לשבור חלון אקראי, לשרוף משהו או כל סוג של גרימת נזק לרכושם של אחרים. או כמו שמהפכנים אומרים: מדריך להבעת מחאה פוליטית:
- לחכות לשעת לילה מאוחרת, למצוא רחוב ללא תנועת אנשים, להניח כיסוי ראש, לזרוק אבן ולהסתלק. היתרונות: בטוח, מרגש, חומר כתיבה לפוסט. החסרונות: לא רואים אותך, אתה לא חלק מהקבוצה יש סיכוי שלא יאמינו ועדיין יש סיכוי להתפס.
- לחכות להפגנה גדולה, להיות מוקף אנשים ולבעוט בחלון עד שישבר. יתרונות: מרגישים חלק מהמון, התחושות הפנימיות של "חבר ברשות המבצעת של הצדק" מקבלות אישוש במציאות והחברים יחשבו שאתה מגניב. חסרונות: קיים תמיד סיכוי שהמשטרה ובתי המשפט יחליטו לאכוף את החוק ואז לא יהיה מסובך לעלות על עקבותיך.
הוצאה לפועל של הצדק
- לשכנע מישהו אחר לשבור את החלון. שיטה זו מהווה עליית מדרגה בתחכום. השעה והאווירה מגוונים, אך העיקרון זהה; אפשר להדליק ולחמם אדם אחר על החלון של הבנק ולגרום לו לקחת את הסיכון. יתרונות: החלון ישבר, הסיכון נמוך. חסרונות: הסיכון עדיין קיים והשובר יכול להפנות אליך אצבע מאשימה.
לפי השיטות הנ"ל נראה כי שבירת חלון יכולה להיות דבר מסובך ומסוכן בימנו. רוב הרחובות מצולמים בוידאו, וודאי באזור של כספומטים. הסיכון עולה כאשר השבירה מתבצעת יחד כחלק מפעילויות אחרות של המון זועם, הידוע בחיבתו לתיעוד פעילות ברשתות החברתיות. כמובן, אם מדובר באירוע המוני, סיכוי טוב שיהיו גם כוחות שיטור עם מצלמות וידאו.
על מנת להפחית הסיכון האישי, מומלץ למצוא אדם אחר שיתועד ע"י מצלמות האבטחה, אך מדוע אדם יבחר לסכן את עצמו בשביל הרצון של מישהו אחר?
הוא לא.
התשובה טמונה ביכולת שלך להפעיל את הפיון תוך כדי שמירת בטחונך האישי והיא מוסברת בשיטה הרביעית:
4. לגרום למישהו אחר לשבור את החלון, מבלי שהוא ידע על כך. שיטה זו היא המתחוכמת והבטוחה ביותר ולכן דורשת תיאור מקיף. היתרונות ברורים: החלון ישבר ואתה בטוח מהאשמה. אפילו השובר אינו מודע למעורבות שלך והוא משוכנע שהוא היוזם. חסרונות: דרוש זמן, סבלנות ורצוי גישה לכלי תקשורת.
האתגר העיקרי נמצא ביכולת לגרום לפיון שלך להאמין שהרצון בא מבפנים, מהכעס האישי שלו, מהוריד במצח שלו ומהמחשבות הכועסות שבתוך תוכו. בשביל להגיע למצב הזה, צריך לגרום לו לכעוס ואז לנסות להכוון את כעסו.
על מנת לעורר את הכעס בתוך השימושי שלך כדאי להזכר מתי אנשים כועסים. אדם מרגיש כעס במקרים בהם הוא מאמין שנלקח ממנו משהו השייך לו, או שאינו מקבל זכות מסויימת אליה הוא זכאי. מצבים אלה מעוררים כעס בקרבו של כל אדם בריא ואם תצליח לשכנע את הפיון שזו המציאות – תעורר את הכעס הפנימי שלו.
שלי תומכת בזכותך לקבל כסף, דירה, אושר, טיסה לחו"ל ומילקי. לא קיבלת? סימן שדפקן אותך, לך תשבור משהו.
הפן היפה בהכעסה הוא היכולת "לירות לכל הכיוונים". אין צורך לשכנע שפלוני לקח ממך משהו ספציפי וכך יכולת ההכעסה פועלת באופן הרחב ביותר. שלבי השיטה:
א. גורמים לאדם להאמין שמגיע לו לקבל הכל מאחרים – כסף, בריאות, בטחון, תעסוקה, דירה והגשמת הפוטנציאל האישי שלו.
ב. מטבע הדברים מציאות זו לא מתקיימת ואז אפשר להצביע על "האשמים": הקולאליציה אשר לא העבירה את חוק הכל חינם ומונענת ממך דברים, העשירים שמונעים ממך לקבל דברים בחינם כי הם רוצים להיות יותר עשירים על חשבונך וכו'.
על מנת לעורר את הזעם במידה מספקת, על המעצבן להתמיד בהפצת התכנים ולציין תכופות את ה"גזל" והמחדלים. מכיוון שאין צורך בקשר אמיתי בין הטענות למציאות, קל לגוון בתכנים מעוררי הזעם. ניתן למשל לערבב בין ניצול הטבות למס לשימוש במילה "גניבה" או להצביע על עושרה של תעשיה ולהכריז שהרווחים שלה הם למעשה הרווחים הכלואים שהמפלגה שלך יכלה לחלק לך. אם רק לא היו גונבים לך.
כאמור, הדרכים לעיצבון מגוונות. חוסר הרצון של הפיון הממוצע לחקור את הטענות ולהבין במה הדברים עוסקים ברצינות, מאפשר מלאי בלתי מוגבל של טענות מעוררות זעם. תפתחו את העניים ותראו – זה בכל מקום.
צדק 2.0 