הקמפיין לשחרור באר שבע

קמפיין ציבורי נולד ויש לכם הזדמנות לעצב את תכניות הפעולה ולקחת חלק פעיל וכל השלבים.

הרקע – מונופול בשוק ההסעות

תושבי באר שבע נאלצים להתמודד עם בעיית תחבורה קשה; עיר עם כ 205,000 תושבים והשנייה בגודלה בישראל ( 117,500 דונם)  וכל תושבי העיר (והאורחים) נאלצים לחיות ולהתנהל תחת המונופול של חברת הסעות אחת,  מטרודן.

סיפורו המלא של המונופול תואר בכתבה "ממתינים לשחרור באר שבע"  באתר התנועה הליברלית, הנה התקציר: משרד התחבורה החליט לנכס לעצמו שליטה על שוק ההסעות בישראל, בחסות חוק הפיקוח על מצרכים מיוחדים. שליטה זו מעניקה לשר התחבורה את הזכות הבלעדית לנהל את כל תחום ההסעות בישראל: לאיזו חברה מותר לעבוד, (ולמי לא), אילו שכונות זכאיות לקווים (ואילו לא), באיזו תדירות וכמה נשלם עבור נסיעה.

לתושבי העיר אין זכות בחירה או יכולת השפעה על שוק התחבורה בעירם. תושבים שאינם מרוצים עדיין חייבים להשתמש בשירות של מטרודן מפני שאין זה חוקי להפעיל חברה מתחרה. תושבים שהשירות אינו טוב דיו בשביל צורכיהם, יאלצו למצוא דרך חלופית להסתדר.

גודל האבסורד מתברר כאשר שומעים את עמדתם של חברות המוניות; חברות אלו ישמחו להפעיל מוניות שירות בעיר ולספק פרנסה לעשרות נהגים, אך שר התחבורה אוסר פעילות זו. ממשרדו בירושלים, שר התחבורה כץ אינו רואה בעיה במציאות הנוכחית.

יוזמה אזרחית – הובלה לשינוי

לתושבי העיר נותרו שתי ברירות: להשלים עם המצב הקיים בכניעה או להוביל לשינוי. אך כיצד מובילים לשינוי?

גיוס עירייה

ניסיון ראשון לקידום השינוי התבצע בפניה לעיריית באר שבע. למרבה הצער, דובר העירייה העביר את האחריות למשרד התחבורה וסירב לסייע או לעסוק בנושא.

גיוס הציבור

לאחר סירובה של העירייה לסייע, נשארנו התושבים לבדנו. אך אין זו סיבה לוותר על המאבק, כי לתושבי באר שבע מגיע חופש תנועה וזכות בחירה. גם אם הפוליטיקאים ועסקנים אינם מסכימים.

בשלב זה אני פונה אליכם בבקשת סיוע והכוונה:

  • כיצד אתם מייעצים לגייס את עמדת הציבור?
  • מהו השלב הבא?
  • כיצד לנהל את הקמפיין?

אשמח לשמוע את קולכם.

איתמר.

מודעות פרסומת

4 דרכים לשבור חלון

ישנן דרכים רבות לשבור חלון של בנק, או לבצע נזק אחר מאותו הסגנון. הדרכים נבדלות בריגוש, בסיכון ובמיומנות הנדרשת מצד המבצע. לכבוד המהפכן הצעיר מוצגות ארבע דרכים עיקריות לעשיית בלאגן, בדרגת תחכום עולה.

שבירת חלון בנק נבחרה לשם הדוגמה, אך אותן השיטות עובדות גם אם ברצונך לשבור חלון אקראי, לשרוף משהו או כל סוג של גרימת נזק לרכושם של אחרים. או כמו שמהפכנים אומרים: מדריך להבעת מחאה פוליטית: 

  1. לחכות לשעת לילה מאוחרת, למצוא רחוב ללא תנועת אנשים, להניח כיסוי ראש, לזרוק אבן ולהסתלק. היתרונות: בטוח, מרגש, חומר כתיבה לפוסט. החסרונות: לא רואים אותך, אתה לא חלק מהקבוצה יש סיכוי שלא יאמינו ועדיין יש סיכוי להתפס.
  2. לחכות להפגנה גדולה, להיות מוקף אנשים ולבעוט בחלון עד שישבר. יתרונות: מרגישים חלק מהמון, התחושות הפנימיות של "חבר ברשות המבצעת של הצדק" מקבלות אישוש במציאות והחברים יחשבו שאתה מגניב. חסרונות: קיים תמיד סיכוי שהמשטרה ובתי המשפט יחליטו לאכוף את החוק ואז לא יהיה מסובך לעלות על עקבותיך.

    mob

    הוצאה לפועל של הצדק

  3. לשכנע מישהו אחר לשבור את החלון. שיטה זו  מהווה עליית מדרגה בתחכום. השעה והאווירה מגוונים, אך העיקרון זהה; אפשר להדליק ולחמם אדם אחר על החלון של הבנק ולגרום לו לקחת את הסיכון. יתרונות: החלון ישבר, הסיכון נמוך. חסרונות: הסיכון עדיין קיים והשובר יכול להפנות אליך אצבע מאשימה.

לפי השיטות הנ"ל נראה כי שבירת חלון יכולה להיות דבר מסובך ומסוכן בימנו. רוב הרחובות מצולמים בוידאו, וודאי באזור של כספומטים. הסיכון עולה כאשר השבירה מתבצעת יחד כחלק מפעילויות אחרות של המון זועם, הידוע בחיבתו לתיעוד פעילות ברשתות החברתיות. כמובן, אם מדובר באירוע המוני, סיכוי טוב שיהיו גם כוחות שיטור עם מצלמות וידאו.

על מנת להפחית הסיכון האישי, מומלץ למצוא אדם אחר שיתועד ע"י מצלמות האבטחה, אך מדוע אדם יבחר לסכן את עצמו בשביל הרצון של מישהו אחר?

הוא לא.

התשובה טמונה ביכולת שלך להפעיל את הפיון תוך כדי שמירת בטחונך האישי והיא מוסברת בשיטה הרביעית: 

4. לגרום למישהו אחר לשבור את החלון, מבלי שהוא ידע על כך. שיטה זו היא המתחוכמת והבטוחה ביותר ולכן דורשת תיאור מקיף. היתרונות ברורים: החלון ישבר ואתה בטוח מהאשמה. אפילו השובר אינו מודע למעורבות שלך והוא משוכנע שהוא היוזם. חסרונות: דרוש זמן, סבלנות ורצוי גישה לכלי תקשורת.

שוברי חלונות לדוגמה

האתגר העיקרי נמצא ביכולת לגרום  לפיון שלך להאמין שהרצון בא מבפנים, מהכעס האישי שלו, מהוריד במצח שלו ומהמחשבות הכועסות שבתוך תוכו. בשביל להגיע למצב הזה, צריך לגרום לו לכעוס ואז לנסות להכוון את כעסו.

על מנת לעורר את הכעס בתוך השימושי שלך כדאי להזכר מתי אנשים כועסים. אדם מרגיש כעס במקרים בהם הוא מאמין שנלקח ממנו משהו השייך לו, או שאינו מקבל זכות מסויימת אליה הוא זכאי. מצבים אלה מעוררים כעס בקרבו של כל אדם בריא ואם תצליח לשכנע את הפיון שזו המציאות – תעורר את הכעס הפנימי שלו.

שלי תומכת בזכותך לקבל כסף, דירה, אושר, טיסה לחו"ל ומילקי. לא קיבלת? סימן שדפקן אותך, לך תשבור משהו.

שלי תומכת בזכותך לקבל כסף, דירה, אושר, טיסה לחו"ל ומילקי. לא קיבלת? סימן שדפקן אותך, לך תשבור משהו.

הפן היפה בהכעסה הוא היכולת "לירות לכל הכיוונים". אין צורך לשכנע שפלוני לקח ממך משהו ספציפי וכך יכולת ההכעסה פועלת באופן הרחב ביותר. שלבי השיטה:

א. גורמים לאדם להאמין שמגיע לו לקבל הכל מאחרים – כסף, בריאות, בטחון, תעסוקה, דירה והגשמת הפוטנציאל האישי שלו.

ב. מטבע הדברים מציאות זו לא מתקיימת ואז אפשר להצביע על  "האשמים": הקולאליציה אשר לא העבירה את חוק הכל חינם ומונענת ממך דברים, העשירים שמונעים ממך לקבל דברים בחינם כי הם רוצים להיות יותר עשירים על חשבונך וכו'.

על מנת לעורר את הזעם במידה מספקת, על המעצבן להתמיד בהפצת התכנים ולציין תכופות את ה"גזל" והמחדלים. מכיוון שאין צורך בקשר אמיתי בין הטענות למציאות, קל לגוון בתכנים מעוררי הזעם. ניתן למשל לערבב בין ניצול הטבות למס לשימוש במילה "גניבה" או להצביע על עושרה של תעשיה ולהכריז שהרווחים שלה הם למעשה הרווחים הכלואים שהמפלגה שלך יכלה לחלק לך. אם רק לא היו גונבים לך.

כאמור, הדרכים לעיצבון מגוונות. חוסר הרצון של הפיון הממוצע לחקור את הטענות ולהבין במה הדברים עוסקים ברצינות, מאפשר מלאי בלתי מוגבל של טענות מעוררות זעם. תפתחו את העניים ותראו – זה בכל מקום.

האסון ב"דמוקרטיות" של המזרח התיכון

 galleryממשל אובמה התייחס באופן חיובי להיווצרותה של  "דמוקרטיה" במזרח התיכון. באופן אירוני, האנשים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה הביטו על הדמוקרטיה בפחד – והקימו רפובליקה חוקתית במקום.

הכול תלוי בדרך ההגדרה של דמוקרטיה. במובן הבסיסי ביותר, פירושה של דמוקרטיה הוא  שלטון רוב. אך שלטון הרוב יכול להתקיים במדינה חופשית, או במדינה אוטוקרטית או אפילו בממשלה דיקטטורית.

בעידן בו אנו נמצאים, עידן של שימוש מרושל במילים, הרבה אנשים כוללים חופש בפירושם למושג דמוקרטיה. אבל זוהי שאלה פתוחה האם דמוקרטיה מביאה לחירות, ולא מסקנה מובנת מאליה.

בארצות הברית, שנים לאחר מלחמת האזרחים, כאשר צבא האיחוד (הצפוני) הכובש נסוג מהדרום, חזר שלטון הרוב למדינות דרום  –  והחופש של השחורים הוגבל באופן דרסטי בהשוואה למצב שהיה תחת שלטון צבאי. להמשיך לקרוא

להגן על חסרי הישע מתקנות שכר המינימום

לפני כמה שנים, הייתי זקוק לקצת מזומנים זמינים והחלטתי למכור מחשב נייד מיותר באתר מכירות למחשבים משומשים. כעבור כמה ימים קיבלתי הצעה. לא הצעה נהדרת, אך גם המחשב הנייד לא היה משהו. אבל רגע לפני העברת התשלום, קבלתי טלפון מהממשלה.

"אנחנו החלטנו שההצעה שקבלת הייתה נמוכה מדי. אנחנו לא מתכוונים לתת לך למכור את המחשב הנייד שלך בפחות משלושה מאה דולרים. "

"אבל אף אחד לא מוכן לשלם לי 300 דולר", אמרתי. "אני מעדיף 200 דולרים יותר מכלום."

"הו, לא, אתה לא יכול לעשות את זה," אמר לי. "זה יהיה לא הוגן כלפיך."

מופרך? אולי,זה לא באמת קרה לי. אבל העובדה היא שזה קורה לקורבנות חסרי ישע בכל יום, אם כי בצורה מעט שונה: באמצעות אכיפה של שכר המינימום.

mini

*מקור

רועים וכבשים

galleryחיבורו הקלאסי של סטויארט מיל "על החירות" מפרט את הסיבות מדוע אסור לאנשים לקבל שליטה על החלטותיהם של אחרים. אך אנשי "האינטליגנציה" ואנשי ציבור נוהגים להצהיר את ההיפך – ולתמוך בהעברת סמכויות לממשלה, כי אנשים עושים טעויות.

דוגמה לקריאה זו הושמעה ע"י פרופ' קאס סאנסטיין, מהרווארד. הפרופ' פרסם ספר על החלטות הנוגעות לתזונה ובריאות וציטט מחקר המראה כי "אנשים עושים הרבה טעויות, וניתן להוכיח שטעויות אלו מאוד מזיקות".

אין ספק לגבי נכונות האמרה ש"אנשים עושים הרבה טעויות". רובנו יכולים להסתכל לאחור על חיינו ולזהות טעויות רבות, כולל כמה טעויות מאוד מזיקות.

מה שסאנסטיין אינו מגלה לנו, הוא איזה סוג של יצורים, מלבד אנשים, מסוגלים לבטל עבורנו את ההחלטות השגויות שלנו. זהו הכשל המרכזי בתיאוריה ובתעמולה של השמאל.

השמאל משקיע מאמצים רבים למען השגת שליטה ממשלתית בהחלטות נוספות שלנו. לעיתים קרובות, במאמצים אלה נרמזת ההנחה כי קיימים אנשים ברמה מיוחדת אשר יותר חכמים או יותר אצילים משאר האנשים.

דוגמה להנחה שהאזרחים אינם מסוגלים לקבל החלטות על חייהם נשמעה בתחילת החודש בוועדת הכספים. הועדה ביטלה את  חלטת ממשלה והחזירה את המכס על מוצרי הטקסטיל. להמשיך לקרוא

ועדת הכספים מחזירה את המכס על יבוא טקסטיל

בינואר 2013 נכנסה לתוקפה החלטת הממשלה המבטלת את המכס על מוצרי הטקסטיל. ביטול אשר נועד לקדם את התחרות ולהפחית את יוקר המחיה. רוב חברי ועדת הכספים מעוניינים לבטל את ההחלטה ולהחזיר את המכס. בעקבות התנגדותם של שני חברי הועדה, השבוע תעלה ההחלטה להצבעה נוספת בועדה, לפני אישורה הסופי בכנסת.

ההחלטה הממשלה לבטל את המכס התקבלה בהמשך להמלצות ועדת טרכנטנברג להפחתת יוקר המחיה. בינואר התבצעה הפעימה האחרונה בתהליך ביטול המכסים על הטקסטיל ובוטל המכס בשיעור 12%. בהתאם לצפוי, כבר באותו החודש נרשמה ירידת מחירים וירידה של %8.2 בסעיף ההלבשה וההנעלה של מדד המחירים. 

 יו"ר ועדת הכספים, הח"כ משה גפני פועל להחזרת המכס והצהיר כי: "מבירורים שעשיתי, עולה שהורדת המכס לא תגולגל לצרכן והמחירים לא יוזלו ומכאן שיש להחזיר את המצב לקדמותו ולהחזיר את המכס על מוצרי טקסטיל".

להמשיך לקרוא