מדוע הפוליטיקאים לא יקצצו בהוצאות

אם הייתם מוצאים שיטה לקבל שקל ליום מכל תושב, האם הייתם מוותרים עליה בקלות?
כנראה שלא, כמו שאמיר גילת אינו מתכוון לוותר על שיטה המשיגה לו את הכוח לנהל את כל הכסף הזה.

שידוראמיר הוא יו"ר רשות השידור, גוף עם תקציב של כמיליארד ש"ח בשנה (2012). מילארד ש"ח שלנו. הרבה כסף שיכלנו להשקיע במקומות אחרים, אך החוק שולל מאיתנו את זכות ההחלטה על כספנו ומחייב אותנו להעביר את הסכום הנכבד  לרשות השידור.

מה הם עושים עם כל הכסף? יותר מ 50% מהתקציב מיועד להוצאות שכר. הרשות מעסיקה כ 1,600 איש בעלות ממוצעת של 23,400 ש"ח למשרה. בתמורה להשקעה הרשות מצליחה לככב בעיקר בדוחו"ת של מבקר המדינה וב"מה נסגר?". הם פחות חזקים בהפקות מבריקות או ראויות לצפיה. למען האמת, הם לא מסוגלים להפיק תוכנית אחת ללא תקלה טכנית מביכה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

טופ 10 חברות ציבוריות

רצה הגורל והיום נחשפתי לשני פרסומים: הראשון והחגיגי, פרסום התוכנית הכלכלית של הרשימה הליברלית. השני עצוב אך רלוונטי  והוא עדכון אתר הממונה על השכר בנתוני שנת 2011.

הנתונים באתר הממונה מהווים למעשה את התשובה לשאלת "איפה הכסף?". הצורך לשאול את הקוסמוס  מתבטל, יחד עם היוזמה להסתובב במסדרונות הכנסת עם מצלמות. הכנסו לאתר ותראו את כספכם מבוזבז בשלל טבלאות אקסל.

על מנת להכניס בכל זאת קצת רוח חיובית לנתונים, אפשר לעשות תחרויות בין הבזבזנים, למשל 10 החברות הציבוריות בהן עלות ההעסקה ממוצעת הגבוהה ביותר:

להמשיך לקרוא

למה יש לך תירס בקולה?

בקוקה קולה יוצרה בעבר עם סוכר אמיתי, אך ב 1984 יצרני משקאות קלים החליפו את הסוכר בסירופ תירס. מדוע זה קרה? סיבה אחת היא העובדה שסירופ תירס הפך להיות זול יותר מסוכר. למעשה, מחירו של הסוכר בארה"ב כמעט כפול מאשר בשאר העולם. בוידאו המצורף, פרופ' דיאנה תומאס מסבירה מדוע.

חוקי ארה"ב מגבילים את כמות הסוכר המיובא כל שנה. הגבלה זו מובילה לעליית מחירים. מטרת מכסות היבוא היא להוביל לעליה ברווחים בקרב היצרנים במקומיים ולהגן עליהם מתחרות זרה. מחיר המכסה לאמריקאים מסתכם בכ 3 מיליארד דולר בשנה, הבאים ליידי ביטוי במחיר הגבוה של סוכר ומוצריו. אך עלות זו מתחלקת בין כל האזרחים ולכן לאמריקאי הממוצע לא שווה להתלונן.

להמשיך לקרוא

אחרי הפריימריז בליכוד – עובדי הרכבת זוכים לתמלוגים

האמת, חשבתי שסיימתי עם הנושא הזה. כתבתי בעבר על הסכם הכניעה של השר כץ לעובדי הרכבת והנושא גם עלה בפוסט הליכוד, למה לא, אך לחוצפה ולהפקרות בכספי ציבור כנראה אין גבולות. אז אכתוב שוב.

במוצ"ש התפרסם שעובדי הרכבת זוכים לעוד 20% תוספת שכר, 80 עובדים יוכנסו להסכם קיבוצי, כמו כן יוגדלו ההפרשות לקופות גמל, לא יבוצעו פיטורים בחטיבות הנייד ובמטענים. בנוסף- עובד בעל וותק של 15 שנה ברכבת שאין לו תואר אקדמי יוכל להתמודד למכרזים  בהם קיימת דרישה לתואר אקדמי. עובדי מוקד התמיכה והפעלה וטכנאי השטח באגף המחשוב יועסקו אף הם בהסכם הקיבוצי. כמו כן המתדלקים יקלטו אף הם להסכם הקיבוצי ברכבת.קופאיות ייקלטו אף הן להסכם הקיבוצי ויינתן להן מענק חד פעמי בסך 1000 ₪. בנוסף נקבע כי תחזוקת המסילה תבוצע על ידי עובדי הרכבת וכי יוגדל הגיל לזכאות לכרטיס חינם לילדי עובדי הרכבת מגיל 18 לגיל 25.DSC_2061

בהסכם אף נקבע כי 70% מתחזוקת הקרונות העתידית יטופלו בידי עובדי התחזוקה של הרכבת ולא יוצאו למיקור חוץ. כמו-כן הוסכם כי כל עבודת הנהיגה ותפעול המתקנים של מערך המטענים של הרכבת יעשה ע"י עובדי הרכבת בלבד. זאת למרות הקמתה של חברת בת למטענים.*

למען האמת, אולי זה לא מפתיע. בכל זאת, השר כץ הגיע למקום רביעי בפריימריז ולהישג כזה יש מחיר. אך לכץ יש חיים טובים והוא לא משלם את המחיר, זה החלק שלנו.

ונסיים בקטע אור קולי:

*ציטוט מערוץ 7

צדק חברתי ב 4 צעדים פשוטים:

המפלגה הסוציאל-דמוקרטית רוצה שנשלם יותר עבור קוטג'קונה את תמיכת הקיבוצניקים ע"י  מס חלב, מתנגדת להפחתה של עשרות אלפי דולרים במחירי הדיור בשביל להגן על נוחי ומעבירה כספים לוועדי העובדים במגזר הציבורי.

כל האנשים הנ"ל וודאי יצביעו לשלי כי היא דואגת להעביר להם את הכסף שלנו, איזו סיבה יש לך להצביע לה?

עלותם הגבוהה של השירותים הציבורים

הנושא הכלכלי יהיה אחד המרכזיים בבחירות 2013. נראה כי רוב הציבור מסכים עם הטענות על יוקר מחיה המוגזם, מאבק תמידי ל"הרים את הראש" וחוסר שביעות רצון מהשירותים הציבורים. המחלוקות  המרכזיות נמצאות במציאת הדרך הנכונה לשיפור.

אחת הסוגיות המרכזיות בבחירות הבאות היא הגישה המועדפת לניהול התקציב: הליברלית או הסוציאליסטית. על אף שהמפלגות לא מציעות גישות ליברלית או סוציאליסטית ב 100%, עדיין ניכרים הבדלים עקרוניים.

להמשיך לקרוא