המפלגה הסוציאליסטית-לאומית לא היתה קפיטליסטית

הקפיטליזם אשם בכל רעות העולם, בזה אין חדש. המגפות, העוני, הרעב, הפערים, המסכנות, העלאת המיסים, מכסי המגן, אנשים שלא מחזירים חובות ומאשימים את כל העולם חוץ מעצמם, מלחמות, העוני של המדינות העניות, המדיניות הסוציאליסטית והחום של הקיץ. הקפיטליזם אשם.

האשמת החופש בכל רעות העולם אינה חדשה, אך הפעם נשבר שיא חדש, באתר האינטרנט של הצהובון הנפוץ במדינה: מסתבר שהמפלגה הנאצית היתה גם כן קפיטליסטית.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

שכר מינימום – למה הרעים מתנגדים?

נושא יוקר המחיה בישראל התקדם למרכז העניין הציבורי במהלך שנת 2011. ישראלים רבים מאסו במצבם הכלכלי והחלו לקרוא למציאת פתרונות. לעיתים קרובות הבעת המחאה הגיעה יחד עם דרישה סוציאליסטית להתערבות ממשלתית במחירים.

נושא הקריאה להתערבות גמיש, אך המהות קבועה: המחיר הנוכחי אינו צודק ועל הממשלה לנצל את כוח הכפייה להעלותו/להורידו. לעיתים הוזכר שכר המינימום במשק, או שכר המורים/סטודנטים/סופרים ולעיתים דובר על מחיר החלב/דבש/ירקות. במהות, זוהי אותה הדרישה עם אותן התוצאות.

להמשיך לקרוא

קפיטליזם מנצל את העובדים?

בשיחותי הרבות עם מהפכנים ותומכי האחריות הציבורית ברשת, התרגלתי לספוג האשמה קבועה בשלביו הראשונים של כל דיון: תמיכה מוסרית בניצול וקידומועם הזמן הבנתי שהתמיכה בניצול מקושרת באופן כמעט פבלובי לקפיטליזם; אתה קפיטליסט? איך אתה יכול להיות בעד הניצול הזה? דווקא אתה, חשבנו שאתה אדם טוב..

להמשיך לקרוא

הטובים נגד הרעים

המהפכנים, אלופי הרטוריקה והמניפולציות, אוהבים להשתמש במושגים טעונים ריגשית, מושגים המפעילים את הקורא ולא משאירים מקום לבחירה בצד הראוי במאבק. מי ייבחר לפעול כנגד "צדק" ? מי האדם שיתנגד למלחמה בניצול העובדים? רק חברים במפלגת הרשע או אנשים שלילים יתמכו במהלכים כה רעים. 

סוד המניפולציה טמון בחלק החסר – הגדרת המושגים. כלומר, ע"י  הימנעות מהגדרות ושימוש במושגים עמומים, כל תומך פוטנציאלי יכול למצוא את מקומו במאבק.

הגדרת מושגים חשובה לכל דיון והתחמקות מהגדרות בהירות מבטל את האפשרות לנהל דיון ענייני, כמו שנאמר ע"י אפלטון בפיידרוס :

"בכל עניין ועניין, נערי, יש רק דרך אחת להגיע לעצה נכונה: יש לדעת על מה נסבה העצה, אחרת בהכרח מחטיאים את המטרה. רוב האנשים אינם מודעים לכך שאין הם יודעים את מהותו של כל דבר ודבר. להיפך, הם יוצאים מההנחה שהם אכן יודעים זאת, ולפיכך מלכתחילה אינם מגיעים להגדרה מוסכמת באשר לדבר שהם דנים בו. המצב הזה הולך ומחמיר ככל שהם מתקדמים, עד שלבסוף אין הם מסכימים לא זה עם זה ואף לא עם עצמם."

מהו ניצול ? מהו צדק חברתי ?  כיצד נראית החברה הצודקת לאחר המהפכה והפלת נתניהו ? כל אלה לא משנים, מה שחשוב זה האם אתה אדם טוב או רשע, תומך אביון או בטייקון?

ניתן להגיע להסכמה ?

נניח ושני ישראלים הגיעו להאבק למען הצדק החברתי, משה מהמושב בצפון ודנה מת"א. משה, רפתן במקצועו, מתקשה להתפרנס ומעוניין במכסי מגן המונעים ייבוא חלב מחו"ל. משה יודע שאם יפתחו את שוק  החלב לתחרות עתידו יראה כמו המניה של סלקום ולכן צדק חברתי זה להאבק למען הפועלים הישראלים.

דנה מת"א, רעיה ואם לילדים מעוניינת לצמצם ככל שניתן את עלות המחיה. היא ראתה כיצד התחרות השפיעה לטובה בשוק הסלולר ורוצה להאבק למען צדק חברתי: פתיחת שוק החלב לתחרות והורדת יוקר המחיה.

דנה ומשה הם יריבים פוליטיים, מטרותיהם סותרות בהכרח, כיצד הם מגיעים לאותה הפגנה ומרימים את אותו השלט ?

בסיס ההסכמה הרחב במהפכנים מבוסס על חוסר שביעות רצון כלשהו, לא על יעד מוגדר אליו רוצים להגיע. לכן המהפכנים לרוב נמנעים מפרסום מטרות מפורטות יותר מ"מאבק!", הרי קריאה מפורטת למהלך פוליטי מוגדר בהכרח תקטין את בסיס התמיכה. קריאה ברורה למען הגשמת היעדים הסוציאליסטים של המהפכה, תבהיר שזוהי אינה בחירתו של העם בישראל.

רשע, מה הוא בוחר?

זה לא אישי

התקשורת הישראלית, ברובה, בחרה לסקר את מאבק ועדי עובדי הרכבת  באופן זהה: התרכזות באישיותה ובהופעתה של הגברת אדרעי. על אף חשיבותם הרבה של האירועים, בחרו עיתונאים רבים להקדיש עמודים רבים בלספר לנו על הפלאפל אותו הגברת אכלה במקום להגיע לדיון, או על הזמן שהעבירה בטבריה. מכיוון שהתקשורת ויזואלית, אל התכנים הטפלים נוספו תמונות לא מחמיאות, כנראה בשביל להיות בטוחים שהקוראים מבינים את מה שהם צריכים להבין : אם לא הבנתם מכל הלכלוך שנזק כאן שאדרעי היא רעה, הוספנו לכם גם תמונונות לא מחמיאות :

 

ההתרכזות בטפל, התקיפות האישיות ולבסוף זריקתה של גילה לכלבים – התרחשו מסיבה, אותה ניתן להבין כאשר מתבוננים על התמונה הגדולה.

עפ"י התפיסה הסוציאליסטית, יו"ר ועד עובדי הרכבת פעלה כראוי, היא לא חטאה ולא עשתה מעשה פסול. כראש הועד מחויבותה לדאוג לאינטרסים של חברי הועד בלבד. לפיכך, מתוקף תפקידה עליה להתנגד להעברת הטיפול בקרונות לחברה חיצונית משום שהעברה זו תפגע במשכורת של חבריה ובכוח הועד בעתיד.

המצב החל להדירדר מבחינת ועד עובדי הרכבת, כאשר שהציבור הפסיק לתמוך בהם. לציבור נמאס מהשירות הדפוק של רכבת ישראל, מרמת האחזקה שכבר עלתה בחיי אדם ובטיוחים. הציבור לא רוצה לשלם משכורות מנופחות לאנשים שהרוויחו את משכורתם רק בזכות הקרבה המשפחתית וההתנהגות הביריונית. לציבור נמאס לשלם דמיי פרוטקשיין לחבורה אלימה השולטת בנכסי ציבור. כל אלה אינם קשורים לגברת הנכבדה, אלא לשיטה.

בנקודת משבר קריטית זו, הציבור החל להפגין את שינאתו לוועד, וחברי הכנסת כבר לא פחדו להגיד מילים שליליות על ועדי העובדים. על מנת להגן על השיטה, בחרו להקריב את יו"ר הועד ולהטיל עליה את כל אשמת השינאה. מחיר צנוע ומקובל בשביל לא לעצבן את האנשים החזקים באמת.

התנהגותה של יו"ר ועד עובדי הרכבת לא שונה מהתנהגותם של שאר הועדים ולא עולה לנו יותר. האם התנהגותה עולה לנו יותר מהתנהגותו של מיקו צרפתי? למי שלא יודע, מיקו הוא יו"ר ועד עובדי חברת חשמל, האחראי לכך שהחשמל עולה לנו הרבה יותר ממה שצריך לעלות. ועד עובדי חברת חשמל היה מעורב  גם בפלילים ומעשי שוחד, אבל יש אנשים שאפילו בווינט מפחדים להתעסק איתם.

כיף במגזר הציבורי

השכר במגזר הציבורי גבוה בכ 60% מהמגזר הפרטי, מדובר בחגיגת שכר של ממש והעדפת המקורבים, ולא חלילה בטיב עבודה ראוי לשבח. עוד חשוב לציין – ההשוואה מתבצעת בין המשכורות החודשיות, כאשר מספר שעות העבודה בחודש איננו שווה. הנתונים האלו חשובים מכיוון שחלק נכבד מהתקציב הציבורי (שלנו) מושקע במימון במשכורות גבוהות מדיי. ברור כי אותם שכירי המגזר הציבורי לא יכולים להגיע לאותה רמת השכר בתנאי שוק חופשי או לאחר משא ומתן אישי. איך הגענו למצב הזה?

מספר סיבות הובילו למצב הנוכחי, העיקרית לדעתי היא האפשרות להתאגדות והזכות לשביתה במגזר הציבורי: במקרה של שביתה, מערכת הבלמים והאיזונים שונה מהמערכת של המגזר הפרטי. במגזר הפרטי, למעסיק נגרם נזק מהשביתה ועליו להחליט אם להכנע לדרישות העובדים או להחליפם. אך אפשרויות אלה לא עומדות בפני בפני הגופים הציבורים, בהם אנו המעסיק. מדינת ישראל לא יכולה לסבול חוסר אספקת חשמל/מים/תחבורה/נמלים וגם אינה יכולה לפטר את העובדים. ועדי העובדים פועלים למען האינטרס שלהם ואין שום מנגנון הגנה על האינטרס שלנו, הציבור. (..מלבד מיקור חוץ)

על אף העלות העצומה של ועדי העובדים במגזר הציבורי, גופי התקשורת הגדולים העדיפו להקריב את יו"ר הועד, ולא לתקוף את מקור הבעיה. אסטרטגיה זו מאפשרת את המשך קיומו של העוול הסוציאליסטי, במחיר יחסית נמוך – אדם אחד. אין זו הפעם הראשונה שהשמאל משתמש בשיטה זו, שמעון פרס הוא דוגמא נוספת להקרבת אדם למען הרעיון, אך זה כבר סיפור אחר.

באותו הנושא

מהיכן מגיעות הזכויות ?

(קטע 2 מתוך 9)

לאחר שהסביר מהן זכויות, פרופ' סקובל טוען כי קיימים מספר סוגי זכויות, המגיעים ממקורות שונים. לדוגמא, מקורן של זכות ההצבעה וזכויות חוזיות, נמצא במערכת החוק. ישנם חילוקי דעות רבים לגבי מקורן של זכויות המוסר. למזלנו, למרות ההבדלים בין הליברלים הקלאסים, בפועל קיים דמיון בין מגוון התיאוריות השונות.

להמשיך לקרוא