הקמפיין לשחרור באר שבע

קמפיין ציבורי נולד ויש לכם הזדמנות לעצב את תכניות הפעולה ולקחת חלק פעיל וכל השלבים.

הרקע – מונופול בשוק ההסעות

תושבי באר שבע נאלצים להתמודד עם בעיית תחבורה קשה; עיר עם כ 205,000 תושבים והשנייה בגודלה בישראל ( 117,500 דונם)  וכל תושבי העיר (והאורחים) נאלצים לחיות ולהתנהל תחת המונופול של חברת הסעות אחת,  מטרודן.

סיפורו המלא של המונופול תואר בכתבה "ממתינים לשחרור באר שבע"  באתר התנועה הליברלית, הנה התקציר: משרד התחבורה החליט לנכס לעצמו שליטה על שוק ההסעות בישראל, בחסות חוק הפיקוח על מצרכים מיוחדים. שליטה זו מעניקה לשר התחבורה את הזכות הבלעדית לנהל את כל תחום ההסעות בישראל: לאיזו חברה מותר לעבוד, (ולמי לא), אילו שכונות זכאיות לקווים (ואילו לא), באיזו תדירות וכמה נשלם עבור נסיעה.

לתושבי העיר אין זכות בחירה או יכולת השפעה על שוק התחבורה בעירם. תושבים שאינם מרוצים עדיין חייבים להשתמש בשירות של מטרודן מפני שאין זה חוקי להפעיל חברה מתחרה. תושבים שהשירות אינו טוב דיו בשביל צורכיהם, יאלצו למצוא דרך חלופית להסתדר.

גודל האבסורד מתברר כאשר שומעים את עמדתם של חברות המוניות; חברות אלו ישמחו להפעיל מוניות שירות בעיר ולספק פרנסה לעשרות נהגים, אך שר התחבורה אוסר פעילות זו. ממשרדו בירושלים, שר התחבורה כץ אינו רואה בעיה במציאות הנוכחית.

יוזמה אזרחית – הובלה לשינוי

לתושבי העיר נותרו שתי ברירות: להשלים עם המצב הקיים בכניעה או להוביל לשינוי. אך כיצד מובילים לשינוי?

גיוס עירייה

ניסיון ראשון לקידום השינוי התבצע בפניה לעיריית באר שבע. למרבה הצער, דובר העירייה העביר את האחריות למשרד התחבורה וסירב לסייע או לעסוק בנושא.

גיוס הציבור

לאחר סירובה של העירייה לסייע, נשארנו התושבים לבדנו. אך אין זו סיבה לוותר על המאבק, כי לתושבי באר שבע מגיע חופש תנועה וזכות בחירה. גם אם הפוליטיקאים ועסקנים אינם מסכימים.

בשלב זה אני פונה אליכם בבקשת סיוע והכוונה:

• כיצד אתם מייעצים לגייס את עמדת הציבור?
• מהו השלב הבא?
• כיצד לנהל את הקמפיין?

אשמח לשמוע את קולכם.

איתמר.

צדק חברתי ומבקריו

צדק חברתי. מי מהפוליטיקאים לא התקשט בצמד המילים, כוכבות אופנת קיץ 2011? איך מעיזים חלק מהאנשים להתנגד לצדק החברתי ואף להגיד שהוא לא מוסרי? בקטע הבא נעשה ניסיון להסביר את המושג ואת הביקורת.

רבים טוענים שעל החברה לפעול לקידום הצדק חברתי ולדאוג יותר לעניים. במקרים מסוימים הם מתכוונים שעלינו להשקיע מזמננו ומכספנו לנזקקים, אך לרוב הכוונה היא שהממשלה תפעל בדרכים שונות המנסות לעזור לעניים. כצפוי, המועמדים מוכנים להבטיח שיפעלו למען הצדק החברתי בתמורה להצבעה ואפילו נלחמים בניהם מי מזוהה יותר עם הסלוגן. אך באותו הזמן, הליברליזם הקלאסי והליברטאנים מתנגדים לרעיון ומכנים אותו לא מוסרי, לא פרקטי או אפילו מבולבל רעיונית.

המושג "צדק חברתי" בדרך כלל מתייחס להערכה מוסרית של הדרך בה עושר, עבודה, הזדמנויות וסחורות אחרות מחולקות (distributed) בחברה. חלק חושבים שעושר צריך להיות מחולק באופן שווה; אחרים יטענו שוויון ההזדמנויות יותר חשוב. לרוע המזל, בחברה חופשית אין מחלק מרכזי המסוגל לכפות סוג זה של חלוקה.

למעשה, טוען פרופ' זולינסקי, כולנו מחלקים. כאשר אנו מחליטים החלטות כמו מאיזו חנות לקנות, מה ללמוד או היכן לגור, אנו משפיעים על חלוקת המשאבים. אף אחת מהחלטות אלה אינה צודקת או לא צודקת מטבעה. כמו שהפרופ' אומר: "אם אין אף סוכן ישיר האחראי לחלוקת העושר בחברה, כיצד החלוקה יכולה להיות צודקת או לא צודקת?". בקרב הליברלים הקלאסים והליברטנים הרעיון היחיד בעל המשמעות עבור צדק חברתי, הוא רעיון המתמקד בחוקים כלכלים ופרלמנטרים בחברות השונות (societies)

הרבה מאמינים שמוקד זה אינו תואם לרעיון הצדק החברתי המאומץ ע"י השמאל. בוידאו הבא הפרופ' יסביר מדוע אינו מסכים.

סרטון ההסבר:

*מקור

סיפור על סיפור

לכבוד שבוע הספר, סיפור על סיפור :

סיפרו לי סיפור על השיטה הדמוקרטית, סיפור שהלך פחות או יותר כך:

מספר: תשמע, יש לי אחלה שיטה בשבילך – דמוקרטיה. בשיטה הזו הפוליטיקאים יפעלו למען קידום הרעיונות בהם אתה מאמין.

יקר בישראל

לפעמים אני חש שייך לדעת מיעוט בין הישראלים, אך לא ברור לי מדוע. הרי כמו רוב הישראלים אני מסכים שהחיים בישראל יקרים ולא קלים. כמו רובם אני מאמין שעבודה טובה ופרנסה מכובדת אינם מספיקים בשביל להעניק בטחון כלכלי ורווחת חיים ראויה. אך ברגע בו איני מסכים להאשים את הקפיטליזם/טייקונים/חרדים במצב העגום, אני מוצא עצמי מותקף בשלל כינויים החל מטיפש ועד טוקבקיסט בתשלום ושתול.

כמו לכולם גם לי יקר פה, אך בשונה מהדעה המקובלת אינני מאשים את הקפיטליזם:

החשמל יקר – כי עוד לפני שהתחלתי לשלם על עלויות ייצור החשמל, צריך לשלם כ 4.1 מיליארד ש"ח שנה עבור שכר העובדים וגם זה לא מבטיח את זרימת החשמל בקיץ הקרוב.

נוצר על ידי עמיעד ותומר מהתנועה הליברלית החדשה

הירקות יקרים – כי שיעורי מכס גבוהים מונעים את פתיחת השוק לתחרות והצרכנים משלמים.

מוצרי החלב יקרים – מפ"י, תנובה, קיבוצניקים, מפלגה עם מדינה וכל זה הוביל שוב לוועדה בשליטת קומץ מקורבים האוסרת תחרות, קובעת מחירים כטוב בענייה והמחזיקה את כולנו שבויים.

התחבורה הציבורית יקרה – בעלי המניות של אגד ודן הסכימו למדינה לחלק זיכיונות לחברות תחבורה נוספות (בשטח מוגבל כמובן), והסכמה זו עולה לנו כ 3 מיליארד ₪ בשנה, עוד לפני שכף רגל עלתה על אוטובוס מאחר. והרכבת? ועד העובדים הואיל בטובו לתת חצי מילה של הבטחה לא לשבש את התחבורה בישראל ובתמורה יועלו לקורבן מיליארדי שקלים וחייהם של מספר אזרחים.

יקר הרכב – סתם, אין לי רכב.

יקר לי לשלם על מיליון דברים שאני לא רוצה, לא זקוק ומעולם לא אשתמש.

האם אלה נזקי הקפיטליזם?

החשמל לא יקר בגלל השיטה הקפיטליסטית, אלא בגלל "זכויות העובדים", "זכות השביתה" וההשתלטות של אזרחים על חברות ממשלתיות. המדינה קבעה עוד ב 2003 שיש להפריט את החברה הלא יעילה, אך לא עשתה זאת בפועל. בנתיים העובדים ממשיכים להחזיק אותנו שבוים במונופול כפוי והכסף זורם. אותו ההסבר מתאים להתנהלותן של הרשויות המקומיות: מערכת של 257 רשויות המקומיות במדינתנו הקטנה  אינה תולדה של קפיטליזם, אלא דוגמה לפרוטקציוניזם סוציאליסטי. (זו הדרך החוקית שמצאו להעביר כסף למצביעים פוטנציאלים וסחטנים).

סיבות ליוקר המחיה

יוקר המחיה בישראל נגרם כתוצאה מחוסר תחרותיות במשק, מעורבות ממשלתית בכל ומתקציב ממשלתי ענק. במילים אחרות, יקר בגלל שאין חופש כלכלי. יוקר המחיה הוא תוצאה של ניהול קופה ציבורית גדולה ע"י הפקידים – בדיוק ההיפוך מהמדיניות הקפיטליסטית. זוהי תוצאה בלתי נמנעת הנובעת מהיכולת של הפוליטיקאים להבטיח נתחים מהתקציב עבור קולות בקלפי. הפוליטיקאי הקפיטליסט דוגל באי התערבות וחופש, הסוציאליסט דואג לקבוצות לחץ עבור קולות ומכנה זאת דאגה לרווחת הפועלים.

אז בפעם הבאה שנפגש בטוקבקים, אל תמהרו עם ההאשמות – אנחנו באותו הצד.

זכויות חיוביות כנגד זכויות שליליות

(קטע 3 מתוך 9)

תקציר הפרקים הקודמים : בסרטון הראשון הוסברו מהן הזכויות, ובשני הוסברו מאיפה מגיעות הזכויות. בפרק הנוכחי מסביר המרצה את ההבדל בין זכויות חיוביות לשליליות.

פרופ' סקובל מתאר את ההבדל בין זכויות חיוביות לזכויות שליליות. באופן עקרוני, זכויות חיוביות דורשות מהאחר לספק לך טובין או שירות. מצד שני, זכות שלילית דורשת מהאחרים להימנע מהתערבות בפעולות שלך. אם הינו חופשיים ושווים מטבענו, ואם אנו מאמינים בזכויות שליליות, כל זכויות חיוביות צריך להיות מעוגנת בהסדרים המוסכמים.

קריאה נוספת :

• Two Concepts of Rights [Video]: Tom G. Palmer explains two concepts of rights, positive and negative.
• Saving Rights Theory from its Friend [Article]: Tom G. Palmer cautions us not to make everything we think is good a "right."
• The Perils of Positive Rights [Article]: Tibor R. Machan argues that "One of the most powerful ideas opposed to the free society is a notion political philosophers call 'positive rights'.”
• Positive Rights as Means Not Ends [Article]: Steven Horwitz attempts to examine the unseen costs of others' positive rights.

הצבת גבול תחתון למחיר – משמעויות והשלכות צפויות

ארגוני שמאל וסוציאליזם שונים מרבים בקריאותיהם להציב גבול תחתון למחירים במשק. נושא הקריאה משתנה, אך המהות קבועה : המחיר הנוכחי אינו צודק והממשלה צריכה לנצל את כוח הכפיה שלה להעלותו. לעיתים מדובר בשכר מינימום במשק, או בשכר המורים/סטודנטים/סופרים ולעיתים מדובר במחיר החלב/דבש/ירקות… במהות מדובר באותה דרישה עם אותן תוצאות שליליות.

קריאות אלה להתערבות ממשלתית ("אחריות ציבורית") מתוארות בדרך מאוד פשוטה ואטרקטיבית. לאחר שמיעת קריאותיהם, אדם יכול לחשוב לעצמו: "בעצם למה לא? לא יהיה יותר טוב פה אם אנשים ירוויחו יותר כסף?".

 אך המציאות מראה שיש התנגדות להעברת חוקים מסוג זה, מדוע ?

הטענה העיקרית להתנגדות להתערבות במחירים, ניתנת לתיאור כך: הצבת גבול תחתון (לשכר, למחיר או כל דבר אחר) לא תוביל לתוצאות הרצויות, אלא לנזק :

על מנת להסביר את הטענה רצוי  "לישר קו" לגבי משמעות המושגים עליהם מדברים :

מחיר : מנוקדת מבט של החברה, המחיר של כל דבר הוא הערך שיש לו בשימוש אלטרנטיביים. העלות באה ליידי ביטוי בשוק כאשר המחיר שאדם מוכן לשלם הופך למחיר שהאחר נאלץ לשלם, במטרה לחלוק את אותו משאב מוגבל או את המוצרים שנוצרים ממנו.

הסבר : כל הדברים בעולם הם משאבים מוגבלים- (scarce) הזמן שלנו, הכישורים שלנו, מספר בעלי המקצוע, האוכל והמים. ערכו של משאב מוגבל נקבע בהתאם לזמן ומקום ספציפיים ועפ"י הוויתור שהאדם מוכן לעשות למען קבלת המשאב המוגבל. המחיר בשקלים, הוא הביטוי לערכו של המוצר/משאב.

לדוגמא, כאשר אדם מעוניין לצבוע את ביתו הוא יכול לבחור בשתי דרכים שונות:  להשקיע את זמנו ולצבוע את הבית, או לשלם לצבעי מקצועי. עלות הצביעה העצמאית תהיה הזמן שלו (הזמן שיצטרך להשקיע בקניית החומרים, הצביעה, סידור הבית, ניקיון וכו'), קניית החומרים וכל אותם דברים עליהם יאלץ לוותר בשביל לאפשר את הקדשת הזמן הדרושה למימוש ההחלטה. עלות צבעי מקצועי תהיה העבודה הנדרשת לביצוע, עבור השגת סכום הכסף תמורתו הצבעי מסכים לעבוד.

המחיר הכדאי הוא האופציה היותר זולה בהתאם לאדם, לזמן ולמקום. ניתן לשער כי ערך הזמן של צעיר בן 16 המעוניין לצבוע את חדרו,  נמוך יותר מאשר אותו משך הזמן כעבור מספר שנים, כשהוא בעל מקצוע ואחראי לפרנסת משפחתו.

Surplus – עודף, כאשר הכמות המסופקת עולה על הכמות הנדרשת והדבר מוביל לנפילת מחירים. לדוגמא, בשיא עונת האבטיחים ההיצע גבוה, יש אלטרנטיבות רבות להשגת אבטיח ולכן יש אינטרס משותף לחקלאים ולצרכנים להוריד את המחיר.

כאשר פיקוח ממשלתי מונע ירידת מחירים, המחיר הנקבע "מלמעלה" יהיה גבוה מהערך אותו הצרכנים מוכנים לשלם. במצב זה, למרות שיש עודף ולא  מחסור –  אנשים לא יקנו. זאת מפני ששינוי המחיר לא משנה את ערכו. התוצאה תהיה Surplus – למרות שאין עודף כמותי של המוצר בשוק, הכמות המסופקת גבוהה מהכמות הנדרשת.

דוגמא נוספת, משוק הספרים :

לכל אדם יש כמות מוגבלת של כסף, ועליו לבחור היכן ישקיע את כספו מבין האפשרויות הרבות. לפיכך, ערכו של הספר שאדם מוכן לשלם עליו 50 ש"ח, הוא הויתור על האלטרנטיבות שיכל לבצע עם אותם 50 ש"ח. ערכו של ספר נקבע עפ"י נקודת המפגש בין שני האינטרסים המנוגדים במו"מ:  מוכנות הלקוח לשלם עבור הספר ומצד שני, המוכנות של המוכרים להוריד את המחיר.

במידה והממשלה תעביר חוק הקובע גבול תחתון למחירי הספרים, הדבר לא ישפיע על ערכם. התוצאה  תהיה הפוכה מהשאיפה המוצהרת: תהיה ירידה בדרישה לספרים ויווצר עודף. עודף הספרים והירידה במכירות יפגעו בהכנסות של הספקים (הסופרים). המדינה מונעת מהסופרים לקבל את אותו התשלום עבור עבודתם, אשר יכלו לקבל  לולא ההגבלה. הירידה במכירות וברווחים תוביל גם לנזק בטווח הארוך: מידת האטרקטיביות למקצוע תירד, ופחות אנשים יבחרו לעסוק בו. אנו כחברה, נפסיד סופרים טובים.

תוצאה נוספת להתערבות הממשלתית במחירים: בכל קניה של מוצר במחיר מפוקח, מבוזבזים משאבים יקרים. הכפיה לקנות ספר שערכו 20 ש"ח ב 30 ש"ח, מובילה לניצול לא יעיל של אותם 10 שקלים.  ההפרש יכל להוביל לתשואה יותר טובה אם היה מנוצל בשוק החופשי, עפ"י בחירת האדם אשר הרוויח את הכסף.

אותו העיקרון בשוק העבודה :

אדם בעל כישורים וזמינות מסוימים מוכן למכור יום עבודה תמורת סכום מסוים. כל אדם ינסה להגיע לשכר המתגמל ביותר אותו הוא מאמין שביכולתו להשיג. כמובן שאנשים שונים מפרשים את המושג "תגמול" בדרכים שונות, עפ"י אופיים האינדוודואלי וניטיות האישיות, ולא מדובר בתגמול כספי בלבד.

הממשלה יכולה להציב גבול תחתון על המסחר בתעסוקה ולאסור העסקה תמורת שכר נמוך מקביעת המחוקקים (כיום הסכום עומד על 22 ₪ לשעה). אך הצבעת חברי הכנסת יכולה להשפיע על המחיר בלבד, ערכה של העבודה לא ישתנה בהתאם לחוק הכתוב. אולי זה קצת עצוב אבל במקרים בהם תזרים המזומנים של העסק מאפשר העסקת שכיר נוסף ב 18 ש"ח לשעה בלבד, נתון זה לא נשלט ע"י המדינה. תוצאת ההגבלה תהיה מניעת העסקת עובדים, ולא שיפור בתנאי ההעסקה.

לסיכום:

לכל פעולה ממשלתית יש שתי פנים (לפחות) : מצד אחד, המטרות המוצהרות ומצד שני התוצאות במציאות. צדדים אלו לא תמיד הולמים, ולפעמים כוונות טובות ורצון לעזור יכול להוביל לגרימת נזק. הציבור הבוחר להתנגד לעליה בשכר מינימום לא עושה זאת ממניעי רשעות או רדיפת בצע, אלא מתוך הבנה מסוימת של המציאות וחוקיה.

חוקים אלה לא מקובלים עליכם? בבקשה, הדיון פתוח.