זכויות חיוביות כנגד זכויות שליליות

(קטע 3 מתוך 9)

תקציר הפרקים הקודמים : בסרטון הראשון הוסברו מהן הזכויות, ובשני הוסברו מאיפה מגיעות הזכויות. בפרק הנוכחי מסביר המרצה את ההבדל בין זכויות חיוביות לשליליות.

פרופ' סקובל מתאר את ההבדל בין זכויות חיוביות לזכויות שליליות. באופן עקרוני, זכויות חיוביות דורשות מהאחר לספק לך טובין או שירות. מצד שני, זכות שלילית דורשת מהאחרים להימנע מהתערבות בפעולות שלך. אם הינו חופשיים ושווים מטבענו, ואם אנו מאמינים בזכויות שליליות, כל זכויות חיוביות צריך להיות מעוגנת בהסדרים המוסכמים.

קריאה נוספת :

לוביסטים, פרעושים וחברי כנסת

אייספוס, מחבר המשלים הנודע, לימד באי סאמוס סניגוריה על שליט, שהאשמתו דרשה מיתה. הסניגור הביא את המשל שלהלן:

"שועל ניסה לחצות נחל, ורגליו נתפסו בקרקעית. זמן רב היה במצוקה, ומספר גדול של פרעושי כלבים נדבקו לעורו. נשר שעבר ביעף ראה את השועל ושאל אותו, מתוך רחמים, אם להוריד ממנו את הפרעושים. השועל ענה בסירוב. כשנשאל מדוע הוא מסרב, אמר כי פרעושים אלה כבר מלאים דם, ולא ימצצו עוד הרבה. ואם יוריד אותם הנשר מעורו, יבואו פרעושים אחרים, רעבים, ויינקו ממנו את כל הדם שנשאר לו.

מכאן, אנשי סאמוס, האיש הזה לא יזיק לכם עוד, כי הוא כבר עשיר. אך הם תהרגוהו, יביאו אחרים, עניים, ויגנבו את רכוש הציבור"*

חלפו להן יותר מאלפיים שנה, וביום שלישי (07.02.2012) קיבלנו תזכורת לרלוונטיות הסיפור, בעזרת שני תחקירים ששודרו במקביל :

מונופול המלט, המקור (ערוץ 10) – כתבה על המונופול בתחום המלט עם הסברים על הקשרים של בעלי החברה לשלטון וכיצד קשרים אלו מסייעים לבעלים להרוויח הרבה מאוד כסף.

הלוביסטים, עובדה (ערוץ 2) – כתבה המסבירה ומדגימה את משולש האהבה של חברות פרטיות-לוביסטים-הכנסת: חברות פרטיות משלמות ללוביסטים מקצועיים תמורת השפעה על המחוקקים להעביר חוקים אשר יטיבו כלכלית עם החברות. אחת הדוגמאות בהן התרברב הלוביסט היתה החוק המחייב כל אזרח לקנות אפוד זוהר לרכב: החברה המייצרת את הצבע לאפוד שילמה לחברת הלוביסטים, וזו קידמה חוק המחייב כל אזרח לקנות אפוד זוהר.

חברי הכנסת הגיבו במילים קשות לכתבות –

שלי יחימוביץ  :

"הי זאת שלי, נוכח הממצאים החמורים של תחקיר התוכניות "עובדה" ו"המקור" בדבר ההשתלטות העויינת של לוביסטים על הכנסת, אתבע מחר בכנסת לאסור כניסת לוביסטים עד להפקת מסקנות ולקחים. מחר על הבוקר גם אפנה ליועץ המשפטי לממשלה שיחקור את קשרי חברת הלובינג "גלעד" עם חכ"ים ופקידים בחשד להונאה, קנוניה וקשירת קשר. מזכירה לכם שאת החוק להגבלת הלוביסטים חוקקתי כבר לפני 4 שנים, אבל אני מודה שחקיקה לא מספיקה, וחייבים לאסור על הח"כים מגע עם לוביסטים. זה לא כואב. בשש השנים שלי בכנסת נאסרה כניסת לוביסטים לחדר שלי ולא החלפתי אתם מלה. זו הדרך היחידה לעמוד בפני המניפולציות, השוחד הגלוי והסמוי, וכוחו של הכסף הגדול. תופעת הלוביסטים מכוערת ושמה ללעג את ערך הדמוקרטיה."

חבר הכנסת אורי אורבך :

"ראיתי במקביל את תחקיר הלוביסטים בכנסת של אילנה דיין, ואת התחקיר של דרוקר ורוזנטל על מפעל נשר והלוביסטים שלו. אכן, תמונות קשות איך מנצלים חברי כנסת תמימים ופחות תמימים. התחקירים מוכיחים כי לאנשי ההון יש שפע דרכים לנווט ולהשחית את השלטון ולזהם את תהליך קבלת ההחלטות. בתחקיר בערוץ 10 לפחות נוכחתם לדעת כשתועדתי עומד על המשמר נגד הלוביזם הבוטה. אמשיך לפעול כמובן להסדרה ראויה יותר של היחסים בין לוביסטים לחברי כנסת."

יו"ר הכנסת, ריבלין, הגיב לאילנה דיין :

"עד עכשיו הייתי מודאג. עכשיו אני המום. מה שראיתי לא ייאמן."  … כנשאל איזה מנוף מפעילים הלוביסטים על הח"כים שגורם להם כל כך להתמסר הוא השיב בגלוי: "אני מאוד מודאג מהתנהלותם של חברי כנסת שחושבים שהון ושלטון הוא עתידם הפוליטי, חשבתי שהלוביסטים הם לא בעיה,  אלא שכמות הלוביסטים היא בעיה. אבל כל הזמן דאגתי מהון ושלטון וביקשתי להטיל על חברי הכנסת משמעת אתית הבאה ואומרת, הדברים אסורים והאחריות היא על חברי הכנסת.

 אבל יש כאן קנוניה. קשירת קשר להפוך את הכנסת לאסקופה נדרסת. לאיזשהו אמצעי להשיג הישגים בדרכים לא כשרות." הוסיף ריבלין אתמול ובתשובה לשאלה של אילנה דיין מה הוא מתכוון לעשות מחר בבוקר, השיב: "אני רואה את הסרט עוד פעם, מכנס את ראשי הכנסת ברמה המנהלית, גם את ראשי הסיעות.. כאן המכשול נמצא בתוכנו ואנחנו צריכים לעקור אותו".

הפוך חבר הכנסת, הפוך

שלושת התגובות מציגות תמימות דעים לגבי האופי השלילי של התופעה, אך שלושתן טועות בזיהוי המקור.

תופעת הלוביסטים היא ביטוי לגיטימי, צפוי וחוקי לשיטה הדמוקרטית. בשיטת המשטר הנוכחית נבחרי הציבור זכאים להתערב במשק כתאוות נפשם על מנת להטיב עם בוחריהם. אין זו תופעה חדשה וגם אין סימן שהיא הולכת להעלם. כוחם רב ההשפעה של הפוליטיקאים על השוק מוביל לתופעת השבי הרגלטורי:

זו הסיבה שהפוליטיקאים לא יבחררו מרצונם החופשי לקצץ בהוצאות : 

חברי הכנסת מציעים לנו להזיז את הפרעושים, אך כבר לפני 2,000 שנה הבינו שזה לא הפתרון. עם הזזת הפרעושים, יבואו חדשים. אם הם לא יפגשו עם חברי הכנסת בגבעת רם, אז יפגשו איתם בבתי קפה. אם יצליחו לעצור את זה, אז החברות ימצאו דרך להריץ חברי כנסת. על כל דלת שתסגר, תמצא דלת אחורית או חלון פתוח.

הדרך הטובה ביותר להפסקת יניקת הדם היא לקיחת כוח ההתערבות מהפוליטיקאים. רק אם ללוביסטים לא יהיה מניע להתערב, הם לא יהיו שם. נתקרב ליום המיוחל אם נסביר לחברי הכנסת שעדיף להם לנטוש את העמדה הפטרוניסטית: הם לא האמא של כולנו ואנחנו לא צריכים את הדאגה שלהם.

איך נגיע ליום הזה?

רוב הסיכויים שחברי הכנסת לא יוותרו מרצון על הכוח שלהם, ורוב הסיכויים שחברות פרטיות לא יוותרו על הרצון להרוויח כסף. הדרך היחידה להתקדמות היא הבטחת הכוח הפוליטי לפוליטיקאים ליברלים: הבטיחו את קולכם לפוליטיקאי המבטיח ממשלה קטנה, לא מתערבת, לא מגבילה, לא דואגת, לא מגנה ולא לוקחת אחריות. הבטיחו את קולכם לפוליטקאי המבטיח לבטל כמה שיותר חוקים, לא לזה המבטיח להוסיף.

*Rhetorica II 20, 6

למה הוא הולך לפוליטיקה

התקשורת הישראלית חוגגת את החלטתו של אחד מבניה להפסיק את ההצגה של "איש התקשורת"  ולהתחיל לפעול בגלוי למען השפעה פוליטית. את ההודעה הרשמית פרסם שדרן ערוץ 2 במהלכו של חודש ינואר, והודיע:  אני רץ לפוליטיקה. לכבוד האירוע המתוקשר פרסם מאמר בעיתון וגם בעמוד הפייסבוק שלו.

במאמרו, כתב איש התקשורת על חוסר שביעות רצון מדרך הפעולה הנוכחית של המדינה. אחד הגורמים לאי הנחת מהמדינה הוא המצב בו קבוצת אזרחים גדולה מעבירה כסף רב לרשויות, אך הכסף לא חוזר אליה. מדיניות זו מובילה (לדבריו) לחינוך ברמה נמוכה, ליוקר מחיה, עודף בירוקרטיה ואף שכר נמוך לעובדי ציבור חיוניים. הגורם לפער בין  סכום הכסף המועבר למדינה לבין הגמול, הוא העברת הכסף לגורמים אחרים אשר לא תרמו לקופה הציבורית: החינוך החרדי, הטייקונים וההתיישבות ביו"ש.

לאחר תיאור המצב הקיים הלא רצוי, מגיש הכותב את הצעת הפתרון שלו: במידה ותסכימו להכניס אותו לכנסת הדבר אשר יתעניין בו הוא  "רק בחלוקה צודקת יותר של המשאבים ובסדר עדיפויות אחר לגמרי". בתור חבר כנסת, הוא מבטיח להסביר בכל משא ומתן קואליציוני "שהדבר היחיד שמעניין אותו הוא שמעמד הביניים הישראלי יקבל מהמדינה תמורה נאותה להשקעה שלו."

את טיעונו של איש הטלוויזיה ניתן לסכם בדרך זו :

  • המצב בישראל לא טוב כתוצאה מהתנהלות חברי הכנסת.
  • חברי הכנסת לוקחים כסף מאזרחים שמרוויחים אותו ובוחרים למי לחלק אותו עפ"י הכוח הפוליטי של כל קבוצה.
  • דרך החלוקה הנוכחית של התקציב איננה צודקת, מפני שיש אנשים שמקבלים פחות ממה שהם נותנים.
  • הפתרון : אני אעמוד מאחורי כוח פוליטי חדש ואני מבטיח להשקיע באותה קבוצה שבחרה בי.

איפה הכסף ?

חלקו הארי של תקציב המדינה לא הולך למגזר החרדי, לא למען הגנה על תושבי יו"ש ואפילו לא למשרד הביטחון.

רוב התקציב מופנה להחזר חובות :

תקציב המדינה

85.4 מיליארד ₪ ( 24% ~) להחזר חובות. כ 36.8 מיליארד ₪ ( 10%~) לתשלומי ריביות. תקציב הביטחון עומד על 49.1 (13.5%~ ) ומשרד החינוך מקבל  34.9 ( 9.6%~ ).


הפתרון אותו שדרן הטלוויזיה מציע אינו שונה באופן מהותי מהגורם למצב הלא רצוי. יוקר המחיה בישראל לא נגרם מדרך חלוקת התקציב ולכן הפתרון לא טמון בדרך חלוקה שונה. יוקר המחיה נגרם כתוצאה מהשיטה: חברי הכנסת תמיד ישאפו לשמור על עמדת הכוח ואזרחים יתמכו במועמד המבטיח להם "בחינם". בשיטה הנוכחית, לחברי הכנסת יש את הכוח להחליט למי לחלק כסף אותו הרוויחו האזרחים ולכן הם משתמשים בדרך זו להשגת אהדה פוליטית.

פתרון מוצלח למצב הלא רצוי חייב לכלול את הפסקת הגורמים לבעיה: היכולת של חברי הכנסת להבטיח כסף בתמורת לבחירה בקלפי, פגיעת הממשלה בחופש הכלכלי ומגבלות אותן מטילה הממשלה על האזרחים בשמו של הצדק (ובשם הדאגה לכוח פוליטי). הפתרון חייב לכלול שינוי מהותי בשיטה ולא הכנסה של שחקן חדש למאבק: במקום מאבק בין קבוצות כוח על חלקים מהתקציב, פשוט לקחת מהאזרחים פחות. במקום דאגה לקבוצות לחץ קטנות, הפסקת התערבותה של הממשלה בשווקים. במקום כניעה לסחיטת ועדי העובדים במגזר הציבורי – העסקה ישירה. במקום "חלוקה צודקת", פשוט להפסיק לקחת.

חופש כלכלי הוא הפתרון לבעיות אותן מעלה המארח הטלוויזיוני, לכן את תמיכתנו הפוליטית עלינו להבטיח למועמד המעוניין לקדם את החופש הכלכלי. יש בכנסת מספיק חברים המבטיחים לדאוג שהמצביעים עבורם " יקבל מהמדינה תמורה נאותה.."

ליכודניק אמיתי דואג לעצמו

בפוסט באתר המהפכה, ליאור מסביר מדוע כדאי להתפקד לליכוד ולקדם מדיניות סוציאליסטית מבפנים. טיעוניו אופייניים לתעמולת השמאל: שימוש בטיעונים הפונים לרגש, לגיוס הכעס וההפחדה תוך כדי הימנעות ממתן הסברים והתעלמות מסתירות ב"הסבריו".

אז מה היה לנו ?

הפוסט מציג רשימת רעות מסוכנות ולא נעימות, כך תוגבר תחושת התסכול מהמדינה והרצון לעשות משהו. לאחר מכן מתואר מקור הבעיה: לא דואגים לנו. כלומר, המצב גרוע בגלל מספר קבוצות לחץ המשפיעות על הממשלה והקורא צריך להתרעם כי הם לוקחים את מה שהוא יכל לקבל. יכלת לקבל בחינם ומישהו אחר לקח! הפתרון המוצע אם כן הוא להפוך לקבוצת לחץ נוספת.

זהו לא הפתרון של הליכודניק. הליברל מבין את מקור הרעה: עצם היכולת של קבוצת לחץ להצביע עבור קבלת כסף מהקופה הציבורית היא מקור הבעיה. קבוצת הלחץ הזו יכולה להיות מהצדדים השונים של המפה הפוליטית: החרדים, תנועות הנוער של השמאל, הקיבוצים (מכס על מוצרי חלב וקרקעות במתנה), אנשי תיאטרון או אוניברסיטאות.

בסרטון מוסבר הטיעון בדרך יפה :

השיטה בה קבוצת לחץ הפועלת לקבל חלק מהקופה הציבורית נובעת מחשיבה שגויה וסוציאליסטית. דרך פעילות זו מתעלמת מהמציאות: אנחנו מקור ההכנסה היחיד של הממשלה. כל דרישה לקבלת חלק מהעוגה, זו דרישה להגדלת החלק הנלקח מאיתנו. לכן, הפתרון הוא לא לצעוק יותר חזק אלא להפסיק את החלוקה באופן גורף.

אז מה לא היה לנו ?

בפוסט לא היו לנו הסברים על מקור המצב הלא רצוי, על המצב בו כן נרצה להיות, הפתרון המוצע וכיצד פתרון זו יקדם את המצב הרצוי. הסברים אלה לא יופיעו בתעמולת השמאל מכיוון שהם מלאים בסתירות פנימיות ובטענות לא מבוססות. מסיבה זו דרך הפעולה מתבססת בעיקר על פניה לרגשות. באותו הנושא, מומלץ לקרוא את הפוסט של ארד, "האקדח המעשן של שתיל".

.

קיצוניות – למה בכלל להגדיר ?

בהמשך לפוסט הקודם, נשאלתי "מדוע זה בכלל חשוב להגדיר את המושג ?"

הדיון התחיל סביב הנושא של בניית המסגד (עם אימם תומך חמאס) בדרום מנהטן, ליד אזור ההתקפה. לדעתי, ארה"ב הותקפה ע"י האסלם ולכן זה לא יהיה צודק להקים באותו מקום את סמל האסלם. יוזמי הפרויקט בעצמם, מראים לנו את הסמליות של הבניה, בשם שנבחר למסגד ומה שעומד מאחוריו – "בית קורדובה".

אדם שתומך בזכות הקניין המוחלטת, יגיד שזוהי זכותו של אדם פרטי למכור את המלון שלו למי שהוא רוצה, וזכותו של הקונה לבנות שם מה שהוא רוצה, מדוע במקרה הזו דווקא אני, שם במקום שני את העיקרון של חופש הקניין?

הסיבה שלדעתי הרשויות לא צריכות לאשר את הבניה, היא שההתקפה נעשתה ע"י האסלם ולא ע"י קבוצה קטנה של אנשים, שבמקרה הם מוסלמים. עפ"י התגובות של ארגוני האסלם בארה"ב, קיבלתי את האישוש לטענה זו, שהרי הארגונים האלה  לא גינו את ההתקפה. ממקום זה התחיל הדיון בשאלה, האם ההתקפה נעשתה ע"י האסלם הקיצוני, או שזה צעד אסלמי רגיל וניתן לניבוי ?

באתר Freedom Keys, מצאתי את ההגדרה הזו :

"Extreme"

"If by 'extreme' you mean principled, then I accept your calling me that, even though I find it distasteful.  However, if you mean 'too outrageous to take seriously,' then I reject your epithet and call into question your motives.  Are you one of those people who think politicians and bureaucrats should be allowed to mess with your life any time they want?  Or any time 'the majority' wants?  Is the concept of the sovereign individual citizen so unthinkable to you that you consider it 'extreme'?  Or are you so defensive about how sloppy a thinker you are that you resent, and are even hostile to, people who strive for intellectual clarity?  Or are you just so comfortable in your intellectual mediocrity that you can't be bothered to think about the long-term consequences of your principles or lack thereof, and hate to be challenged to?

"I consider the term  'extremism' to be a word deliberately chosen for its vagueness and used by intellectual slobs who are too desperate, sneaky or lazy to say exactly what they mean.  Its only purpose is to deliberately try to confuse the difference between people who are extremely good (usually because of devotion to their principles) with people who are extremely bad.  The sleazeballs who use this supposedly scary, yet undefined, word are not only trying to smear people of conviction and integrity, but they're also trying to divert attention away from the fact that they are obviously not people of principle themselves." — Rick Gaber

"If an uncompromising stand is to be smeared as 'extremism,' then that smear is directed at any devotion to values, any loyalty  to principles, any profound conviction, any consistency, any steadfastness, any passion, any dedication to an unbreached, inviolate truth — any man of integrity." — Ayn Rand in " 'Extremism' or The Art of Smearing", Chapter 17 of Capitalism: The Unknown Ideal

"I would remind you that extremism in the defense of liberty is no vice!  And let me remind you also that moderation in the pursuit of justice is no virtue!"
—  Karl Hess and Barry Goldwater; attribution to Cicero

"A moderate is either someone who has no moral code of  his own, or if he does, then he's someone who doesn't have the guts to take sides between good and evil." – Rick Gaber

"In any compromise between good and evil, it is only evil that can profit." –Ayn Rand

"Extremism in pursuit of moderation is not necessarily a virtue." — Jonah Goldberg

In matters of principle, stand like a rock." — Thomas Jefferson"

"I suppose people who vilify those who make judgments on a moral basis (instead of, or in addition to, a simply legal one) are the  'moral relativists' who believe it's really bad, even evil, to make moral judgments." — Bert Rand

Most people who use the word “extremist” use it as an “anti-concept.” According to Ayn Rand in the essay “ ‘Extremism,’ or The Art of Smearing,” (Chapter 17 of Capitalism: The Unknown Ideal) the purpose of anti-concepts is “to obliterate certain concepts without public discussion.”

"If you want government to intervene domestically, you're a liberal. If you want government to intervene overseas, you're a conservative. If you want government to intervene everywhere, you're a moderate. If you don't want government to intervene anywhere, you're an extremist." — Joseph Sobran (1995)

"The Democrats and Republicans stand at two extremes, characterized by which parts of our lives they emphasize their desire to control.  Libertarians reject both extremes in favor of the government leaving control of your life to you." — Michael Badnarik (2004)

תגובתה של פרופ' כרמי ודיון בנושא.

פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון פרסמה מאמר תגובה ב L.A Times, כרגיל ישדיון בפורום האוניברסיטה.