האסון ב"דמוקרטיות" של המזרח התיכון

 galleryממשל אובמה התייחס באופן חיובי להיווצרותה של  "דמוקרטיה" במזרח התיכון. באופן אירוני, האנשים שהקימו את ארצות הברית של אמריקה הביטו על הדמוקרטיה בפחד – והקימו רפובליקה חוקתית במקום.

הכול תלוי בדרך ההגדרה של דמוקרטיה. במובן הבסיסי ביותר, פירושה של דמוקרטיה הוא  שלטון רוב. אך שלטון הרוב יכול להתקיים במדינה חופשית, או במדינה אוטוקרטית או אפילו בממשלה דיקטטורית.

בעידן בו אנו נמצאים, עידן של שימוש מרושל במילים, הרבה אנשים כוללים חופש בפירושם למושג דמוקרטיה. אבל זוהי שאלה פתוחה האם דמוקרטיה מביאה לחירות, ולא מסקנה מובנת מאליה.

בארצות הברית, שנים לאחר מלחמת האזרחים, כאשר צבא האיחוד (הצפוני) הכובש נסוג מהדרום, חזר שלטון הרוב למדינות דרום  –  והחופש של השחורים הוגבל באופן דרסטי בהשוואה למצב שהיה תחת שלטון צבאי.

נראה שאלו ששיבחו את התפשטות הדמוקרטיה במזרח התיכון היו משוכנעים כי פירושו של  "האביב הערבי" הוא חופש רב יותר. אבל לא הייתה שום סיבה להניח כך מראש, וודאי שאין סיבה להאמין כך לאחר ההפיכות. נוצרים במצרים כבר איבדו כל ביטחון שעוד היה להם תחת שלטונו של  מובארק.

הרעיון כי "כל האנשים רוצים חופש" הוא אחד מאותם משפטי הרגשה-טובה, ויש אנשים שנסחפו איתו. אבל אתה לא מקבל מדינה חופשית רק בגלל שכולם רוצים חופש לעצמם. אתה יכול להיות במדינה חופשית רק כאשר אנשים מוכנים לתת לאנשים אחרים חופש.

הנאצים היו חופשיים להיות נאצים תחת שלטונו של היטלר והקומוניסטים היו חופשיים להיות קומוניסטים תחת סטאלין ומאו. אבל אף אחד אחר לא היה חופשי.

סובלנות לאחר היא תנאי מוקדם לחברה חופשית –  וקשה לחשוב על חברות פחות סובלניות מרוב אלה במזרח התיכון. יש כבר נשים בתפקידים בכירים בכמה מדינות אסלאמיות אחרות, אך לא במזרח התיכון.

דמוקרטיה בהקשר המזרח תיכוני, משמעותה בחירתם של הרוב את האנשים המקבלים את הכוח לדכא. למה מישהו האמין ברצינות שהמשמעות עמוקה מזה? בוודאי שההיסטוריה של האזור לא מרמזת למשהו אחר.

יותר מדי אנשים נוטים לחשוב על דמוקרטיה כמוצר לצרכן, כך שהם שמחים לשמוע על שיעור הצבעה גבוה ביום בחירות. אבל המטרה של בחירות היא לא לגרום לאנשים להרגיש טוב בנוגע להשתתפות. מטרת הבחירות היא בחירת המנהיגים הכי טובים, בידיהם יופקדו רווחתם וחייהם של האזרחים.  זה עסק רציני.

הצבעה היא לא מטרה בפני עוצמה. אילו היתה גישה אוניברסלית לקלפיות באירופה לפני מאות שנים, בתקופת הבערות ההמונית, מאוד לא סביר שהמהלך היה מוביל לחופש. הרבה יותר סביר שהיבשת הייתה מתמוטטת לתוך בלבול ואנרכיה, והיתה בשלה לשעבוד ע"י כובשים עם ממשלות יותר מציאותיות.

הגבלות על זכות ההצבעה התבססו על הערכות של מי מסוגל לבחור את מנהיגי האומה בדרך הטובה ביותר.  הערכות אלה היו שונות  ממדינה למדינה, ומעידן אחד למשנהו.  אין ספק שחלק ממגבלות הגיונית יותר מאשר אחרות. אך הנקודה המהותית כאן היא שלבחירות יש מטרות הרבה יותר רציניות מאשר השתתפות.

ברוב אומות המערב היה חופש זמן רב לפני שהייתה להן דמוקרטיה. נשים קיבלו זכות הצבעה בארה"ב לפני פחות ממאה שנה. אבל, עוד לפני שנשים יכלו להצביע באנגליה או באמריקה, היו להן חירויות שנשים במדינות רבות במזרח תיכון יכולות רק לחלום עליהן, עוד היום.

דמוקרטיית ה"אביב הערבי" בהחלט לא הרחיבה את החופש של הנשים, ולא היתה מעולם סיבה לחשוב שהן יעשו זאת.

מדוע אם כך,  ברק אובמה התרגש כל כך  על "ההישג" שלו,  בכך שעזר בהצבת שליטים חדשים בעמדות שלטון במזרח התיכון? קודם כל, מדובר באדם עם אגו אדיר, בשבילו כלו הזדמנות להאדרה עצמית מתקבלת בברכה, בין אם מדובר באובמקייר (הלאמת מערכת הבריאות האמריקאית, א.ש) או סידור חדש במזרח התיכון.

אם שני ההסברים נכונים או אף אחד מהם, התוצאות עלולות להיות הרות אסון לאחרים. אך זה לא מתריע את אובמה. מה שחלק מהאנשים רואים ככישלון בניהול המדיניות שלו במזרח התיכון, בעצם מהווה הצלחה של חזונו לסידור חדש והיסטורי. בשבילו, החיים שאבדו והסכנות הגוברות בסערה הבינלאומית הן רק "מהמורות בדרך", בדרכו למקום בהיסטוריה.

מודעות פרסומת

זה לא בריא לשמור בלב

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s