האם נשים מרוויחות פחות מגברים?

Wage-Gap-feminism-31081274-420-294

ישנו מיתוס כלכלי עכשוי  האומר שנשים מרויחות 75 אגורות לכל שקל שגבר מרוויח, בשל האפליה בשוק העבודה. כמו מיתוסים אחרים, יש בו גרעין של אמת. כך למשל, אם תסכום את כל ההכנסות של נשים ותחלק במספר הנשים ותעשה את אותו הדבר עם הגברים, התוצאה היא אכן כי נשים  מרוויחות כ 75% ממה שגברים מרוויחים.

תופעה זו אינה מעידה על  הפליה בשוק העבודה, אלא הבדל בבחירות שגברים ונשים עושים. בחירות כגון השקעה בידע, בחינוך, במיומנויות ובניסיון עבודה. הבדלים אלא מובילים לקבלת משכורות שונות.

הסבר בקטע המצורף:

מודעות פרסומת

30 מחשבות על “האם נשים מרוויחות פחות מגברים?

  1. הבחירות של הנשים מאולצות על ידי המוסכמות המפלות.
    מכאן אמור ששכר הנשים נמוך משכר הגברים כפועל יוצא של הסכמה כללית.
    כמו שלא היה מקום אז להסכמה כללית באשר ליהודים כך אין היום להסכמה כללית באשר למעמדן של הנשים בחברה.

      • נשים מסוגלות להרבה יותר ממה שמתירים להן.
        "כבודה של האשה פנימה" היא דוגמא נהדרת לשלילת זכות הפרט הנשי לחשוב ולהחליט החלטות.

  2. אין היגיון בטענה שלך. את המעסיק מעניין רק כסף ואם יש עובד טוב הוא ירצה לקדם אותו, ללא קשר למינו.
    סימן שיש סיבות אחרות, יותר הגיוניות.

    • אם לדעתך אין הגיון אצלי אזי אני מרשה לעצמי לחוות דעתי גם כן. מי שמתעלם מדברי אחרים הוא בער חד ממדי.
      רק אתה יודע שאת המעסיק מעניין רק הכסף? נובמת
      לא רק אתה מתעלם מהעובדה הפשוטה שמנשים מונעים את האפשרות לפתח כישורים נדרשים על ידי מעסיקים תאבי רווחים – אתה נמצא בחברתם של מטפחי בערות בכלל ואצל נשים בפרט.
      אם יש באמתחתך משהו הגיוני משלך או משל אחרים אל תעסוק בסימניות תן מראה מקום.

  3. גם אתה וגם צבי צודקים, כל אחד באופן חלקי.

    בשיקולי ההעסקה נכנסים לא רק שיקולי עלות-תועלת קרים אלא גם נוהגים חברתיים שונים. נשים למשל נוטות פחות להעריך את תרומתן לעסק וגם מפחדות להיתפס כאגרסיביות, בלתי נשיות, הן נוטות לפחד יותר לקחת סיכונים (פיטורין) אז הן נוטות פחות לבקש העלאה ולהתמקח עליה. גברים לעומת זאת נוטים להפריז יותר בהערכת תרומתם ומבחינתם להיתפס כאגרסיביים זה יתרון, הם פחות מפחדים לקחת סיכונים (יש מחקרים שמקשרים את זה לרמות טסטוסטרון גבוהות יותר) אז הם נוטים יותר להתמקח ולהתעקש על העלאה. נשים בתפקידים ניהוליים נוטות פחות מגברים בתפקידים ניהוליים לקדם נשים אחרות, כי נשים אחרות נתפסות כאיום במקום העבודה, בעוד שגברים פחות תופסים גברים אחרים או נשים כאיום. יש ערימות של מחקרים על הדברים האלה וזה עדין במחקר.

    העובדה שהמניע המרכזי של מעסיקים זה רווח כספי לא סותרת את העובדה שיש הטיה מסויימת בעקבות שיקולים אחרים שלו, גם אם מינוריים. העובדה שנשים עושות בחירות שונות משל גברים, משמעותית מבחינה סטטיסטית, והעובדה שזו בחירה שבד"כ הן עושות ללא כפייה, לא סותרת את זה שלחינוך מגיל קטן ולנוהגים חברתיים בזמן אמת (וכן, גם לביולוגיה) יש תפקיד באופן שבו הן מקבלות את ההחלטות שלהן. אנחנו לא אוטומטים שמנותקים מהביולוגיה שלנו ומהמטען התרבותי שלנו בבואנו לקבל החלטות.

    בפרקסאולוגיה ובתפיסת העולם הליברלית שמים דגש על זה שהבחירה נעשית ללא כפייה, וזה מספיק. התוצאות כבר לא ממש משנות, כי התוצאות הן ארטפקט סטטיסטי, תוצאות של הבחירה, ואין לנו דרך אובייקטיבית או סמכות מוסרית לקבוע מה התוצאה "הנכונה" שצריכה להיות ואילו בחירות אישיות הן "הנכונות" עבור כולם.

    בתפיסות אחרות, המטען התרבותי שלנו שמשפיע על הבחירות שלנו נתפס ככפיה, והתוצאות, כיוון שאינן התוצאות "הנכונות" או "הראויות", נתפסות כתוצר של כפיה, כמעין הוכחה לכך שמשהו לא בסדר בבחירות שאנשים עושים, ולכן יש לשנות את האנשים כדי לקבל תוצאות "נכונות".

    • שמחתי לראות התייחסות עניינית שיכולה להוות בסיס לאיזה דיון ענייני. לא אקדים מוקדם למאוחר ולכן רק אשאל.
      נשים מפחדות לקחת סיכונים? היש סיכון גדול מכניסה להריון?
      היש נחישות גדולה יותר מאשר לחזור והרות אחרי החוויה של "בצער תלדי בנים" הראשונה?

      • פחד וסיכון הם דברים סובייקטיביים, הם חלק מסולם העדפות סובייקטיביות. סטטיסטית, מהבחירות שנשים עושות, ניתן ללמוד שהן מפחדות מפיטורין יותר מאשר מהריון, בין היתר כי יש לרובן יש כוונה להיכנס בשלב כלשהו להריון אבל לא להישאר מחוסרות הכנסה, והן ממילא לא נדרשות לבחור בין השניים (רוב המעסיקים מצייתים לחוק).

  4. כל החלטה היא בהגדרה סובייקטיבית. השאלה לדיון היא מהם האילוצים שהביאו את המחליט לעשות את ההחלטה שעשה. חבל לטחון מים על האילוצים הטריוויאלים כמו זכותו של המעסיק להגדיל את רווחיו.
    השאלה האמיתית היא איך ולמה מעסיקים מרשים לעצמם לשלם על אותה העבודה באותו התפקיד את השכר הנמוך דווקא לנשים. בבסיס השאלה עומדת ברקע לשאלתי זו היא עניין התשתית – חינוך וסביבה תרבותית -המעמידה את האישה במצב שהיא מוכנה להסכים עם אותה האפליה.

    • מעסיקים מרשים לעצמם בדיוק כמו שמועסקות ומעסיקות מרשות לעצמן. יש לכך גם בסיס אבולוציוני ולא רק תרבותי. האפליה פה היא לא ערך בינארי ולא משהו שמופעל על נשים באופן חד-צדדי. גם גברים וגם נשים בתפקידי ניהול נוטים לקדם יותר גברים, כאשר אצל נשים הנטיה הזו גדולה יותר מאשר אצל גברים. כלומר, יש פה שני פקטורים – לא רק שנשים כעובדות פחות מעדיפות להתמקח על תנאי עבודה ושכר, אלא גם שמנהלות מסיבה כלשהי מעדיפות פחות נשים בעמדות מפתח בסביבתן. נשים תופסות נשים אחרות כאיום יותר מאשר גברים בסביבת עבודה. יש לזה שורשים אבולוציוניים ביולוגיים ולא רק תרבותיים.

      על ההשפעה של המטען הביולוגי האבולוציוני שלנו לעומת התרבותי על ההחלטות הכלכליות שאנחנו מקבלים כמינים אני ממליצה לך לקרוא בבלוג הזה: http://greengross.wordpress.com/

      גברים ונשים שונים זה מזה ביולוגית לא רק כאינדיבידואלים אלא גם כמינים, רביה מינית היא לא המצאה תרבותית של בני אדם אלא פיתוח אבולוציוני הרבה יותר ותיק שירשו גם מינים אחרים על פני כדוה"א. אין סיבה הגיונית להניח שהמינים שונים זה מזה אך ורק באנטומיה שלהם או שאין קשר בין הפיזיולוגיה השונה שלהם לבין ההתנהגות השונה שלהם ובכללה האופן שבו מתפלגת ביניהם קבלת ההחלטות מבחינה סטטיסטית. כמו-כן, אין שום השתלשלות לוגית עקבית לפיה ברמת התוצר הסטטיסטי אמור או ראוי להיות שיוויון כלשהו בין נשים לגברים בפרמטרים שונים שנבחרו שרירותית, בין אם הסיבות הן ביולוגית או תרבותיות או גם וגם ומה היחס ביניהן, וגם לא שום אינדיקציה לכך שדבר כזה בכלל יכול להתקיים.

      לדעתי הבעיה העיקרית בדיונים בסוגית השכר וסוגיות-לווין הקשורות להבדלים המגדריים היא שבד"כ כל הצדדים בדיון (ובד"כ יש יותר משניים) לא נסמכים על דדוקציה לוגית ולא על אמפיריקה אלא על רגשות סובייקטיביים, משאלות לב ובילבול תדיר בין כוונות לתוצאות. התוצאה: צד אחד מכחיש את המטענים התרבותיים והאילוצים החברתיים וצד שני מכחיש את המטענים הביולוגיים ואת הבחירה החופשית.

      זה בערך כמו להכחיש את קיומו של כוח המשיכה כדי להוכיח שקיימים כלי תעופה שמסוגלים להתנתק מהקרקע ומצד שני להכחיש את קיומם של כלי תעופה כאלה כדי להוכיח שכוח המשיכה קיים.

      • בעקרון אני מסכים עם כוונת דבריך. האבולוציה היא שהביאה את המין האנושי להשגיו.
        אבל וזה אבל גדול גם הסביבה משפיעה על ההתפתחות של הסובייקט ועוד באותה העוצמה שהגנים עושים.
        בפועל וכתוצאה מהשפעת הסביבה גם נשאית של גנים מעולים מוצאת עצמה נעקדת על מזבח הדעה הקדומה.
        הבעיה שאני מזהה בסביבה התרבותית שלנו היא אפליה מכוונת של נשים כבר מראשית דרכן. אין זה כורח אבולוציוני.
        יש חברות בהן היוצרות הפוכות והחברה יציבה חרף העובדה שהיא מנוהלת על ידי נשים.

  5. צבי – אני לא יודעת מה משפיע יותר, הגנטיקה או הסביבה, ואני גם לא מניחה מראש שיש נוסחה קבועה ושההשפעה של כל אחד מהגורמים האלה היא זהה בכל זמן, בכל מקום, עבור כל אינדיבידואל בכל גיל ובכל סיטואציה. אני גם לא רואה את זה כרלוונטי לדיון העקרוני שהתפתח פה. אני לא יודעת מה זה "גנים מעולים" ולא מה זה "חברה יציבה", אלה לא מושגים אובייקטיביים מוכרים. אתה פשוט נופל, מכורח הרגל, להרגלים ישנים של טיעונים סובייקטיביים שלא ניתן להפריך או לאשש אלא הם תלויי פרשנות אישית. זה ההבדל שבין להתווכח על השאלה מאיזה חומר עשויה החולצה ומה מידותיה ביחידות מידה בינ"ל לבין להתווכח על השאלה האם החולצה יפה או מכוערת.

  6. לא ידעתי שזו את העומדת מולי. שבוע טוב לך.
    כאשר עלי להחליט לקנות או לא אני בודק גם את איכות המוצר ולא רק מתפתה לקנותו מתוך גחמה.
    למרות שכתבתי עלי הרי שטיעוני הסובייקטיביים לא בלעדיים לי בלבד.

    הדיון במעמדם של החלשים בחברה מחייב ליבון מושגים מדוייק.
    איני מבין את עמדתך. אנסה לתמצת את שלי.
    הסביבה (שלנו) משפיעה לרעה על יכולתן של בנות לנצל את מלוא הפוטנציאל הגנטי שלהן. כתוצאה מכך בסביבה שלנו מעמדן של הנשים נחות.
    גברים (חלק מהסביבה שלנו) עושים הרבה על מנת לשמר את מעמדן הנחות של הנשים.

    • עובדה 1: יש הפרשים מסויימים במשכורות בין נשים לגברים.
      עובדה 2: לא ניתן לקבוע אובייקטיבית מה "נכון" או "ראוי" שיהיה.
      עובדה 3: נשים מרוויחות שונה מגברים כי גם הבחירות שהן עושות עבור עצמן הן שונות.
      עובדה 4: נשים באופן כללי עושות בחירות שונות מרצונן החופשי, כלומר, ללא כפיה.
      עובדה 5: הבחירות האלה נעשות במסגרת מטענים ביולוגיים ותרבותיים שיש לכל אחת מהן.
      עובדה 6: גברים לא עורכים כנסים או מפגשים מסוגים אחרים שתכליתם לטכס עיצה כיצד "לשמר את מעמדן הנחות של הנשים" או בכלל כיצד לפגוע בנשים באופן כלשהו ולא מתאמים מהלכים כאלה.

      מעובדות 1-2 נובע שהשאיפה לשיוויון ברמת התוצאה בין גברים לנשים (שישתכרו באותה צורה) היא סובייקטיבית. אובייקטיבית לא ניתן לומר שיש בעיה עם זה שנשים מרוויחות סטטיסטית שונה מגברים או עם זה שהן מקבלות החלטות על סמך שיקולים אחרים. אובייקטיבית אפשר רק לתאר את המצב שבו הם מרוויחים שונה. זה 'בעיה' רק אם מי שמסתכל על העובדות מניח סובייקטיבית שהמצב הראוי הוא שונה, וזה עניין של העדפה שתלויה במטען רגשי ולא בעובדות המציאות.

      מההשתלשלות הלוגית הנ"ל ומהעובדות הנוספות נובע שגם ה"מעמד הנחות" שעליו אתה מדבר, וכמוהו רעיונות כמו "חברה יציבה", ו"גנים מעולים" הם שיפוטים סובייקטיביים ולא תיאור אובייקטיבי של המציאות. מכיוון שכך, כשאתה טוען את הדברים האלה כאילו מדובר בתיאור המציאות, אתה בעצם טוען עמדה שלא ניתן להתווכח עמה לא מפני שמדובר בעובדות אלא מפני שהטיעון היחיד כנגד הוא "אני מרגיש/ה אחרת ממך", שזה טוב ל"מחקרים" אקדמיים של פמיניסטיות מהחוג למגדר, אבל אני מניחה שאנחנו בני תרבות ומעוניינים לנהל דיון רציונלי המבוסס על עובדות.

      רק אחרי שנברר את כל העובדות ונסכים עליהן, נוכל להתחיל לדבר על איך לדעתנו רצוי שהחברה תיראה ברמת התוצאה. אנחנו עדין לא שם אם "גנים מעולים", "מעמד נחות" ו"חברה יציבה" משמשים כתיאורים עובדתיים, שזה כמו להשתמש בתיאור "מכוערת" עבור חולצה כתיאור עובדתי נוסף להיותה עשויה מכותנה.

  7. אני משוכנע שאסיר מרגיש בכלא בצורה הכי סובייקטיבית לא טוב. איך לדעתך הוא מרגיש? עד שלא נלבן זאת אין טעם בדיאלקטיקה עקרה על סבל סובייקטיבי שגורם אובייקט אקטיבי לסובייקט פאסיבי.

    לעובדה 1 שלך: לכתוב "יש הפרשים מסויימים". זו אמירה הנובעת מנסיון נואל לאיזו התנשאות מנטלית. למה? הפערים הם לא סתם מסויימים. הם ברורים ובלי קשקושי סטטיסטיקה הם לרעת הנשים.
    מבחינה הכי סובייקטיבית אני חושב שחובה לשנות עובדה זאת כך שנשים וגברים יקבלו את אותה התמורה עבור אותה התרומה.
    אני פתוח לכל התנשאות מתפלספת בתנאי שזו לא תפגע בזכותו של אף פרט להיות חופשי להגשים את שאיפתו אל האושר.

    • "הפרשים מסויימים" בעברית זה אומר שיש הפרשים כלשהם אבל הפירוט שלהם לא רלוונטי באותה פיסקה מסויימת. זה לא התנשאות, זה עברית, ונראה שעברת לשיח מבוסס תחושות עם תלונה שכיחה ביותר בקרב קולקטיביסטים, לפיה מי שקודם כל בודק את העובדות האובייקטיביות ואח"כ מנהל שיח רציונלי במקום ישר לקפוץ לתחושות סובייקטיביות ודמיונות הוא מתנשא. אין לי עניין בשיח כזה. היה שלום.

      • הפרשים מסויימים זה ללכת בלי ולומר לבושה אני. רק כאשר לא ידועים הנתונים אפשר לציין שההפרשים הם מסויימים, והחקרנים יציינו שימשיכו ויבדקו את מהותם.
        אין לי עניין והיה שלום אינם אלא התנשאות.
        השיח מבחינתי מבוסס על עובדות מחקריות. שלך על התחכמויות נבובות. כאשר כואב זה סובייקטיבי אבל אין צורך בשום מחקר נוסף על מנת לקבוע אובייקטיבית אם זה טוב או רע לנאנק מכאבים.
        לא מצאתי בדבריך עובדה אחת למעט השערות מתחכמות. חולצה יכולה להיות מכוערת גם אם יטען משהו שהיא עשויה מחומר משובח. אין צורך לציין שיופי הוא בעיני המתבונן (סובייקטיבי) כפי שאין צורך לציין שחומר משובח הוא דעה כללית לא בהכרח אובייקטיבית.
        בכל מקרה נשים מופלות לרעה לא רק אלא גם בשכרן. מבחינה הכי סובייקטיבית שלי זו עובדה שראויה להשתנות.

    • לא אספתי את הנתונים, אבל נראה לי שאפשר למצוא חלק מהם בלמ"ס או בנתונים של האוניברסטאות.
      כמה שאני יודע, אין מישהו בישראל שהתעניין בזה מספיק בשביל לאסוף את הנתונים.

      • "אין משהו בישראל שהתעניין בזה מספיק" אתה קרוב לודאי מתכוון למשהו ממין זכר.
        מי שעוסק בהדרת נשים לא זקוק לנתונים כאלה וגם לא מי שתומך בהם.

      • אם לא שמת לב עד עכשיו, הבלוג כתוב בעברית. כאשר כותבים בעברית בלשון זכר הכוונה גם לנשים, אשר אם אחת מהן היתה מעוניינת היתה יכולה לעשות את המחקרון הזה.

    • משפט המפתח בפוסט הנ"ל קובע חד משמעית שנשים מופלות לרעה גם בשכרן:
      "נשים בעלות השכלה יסודית בלבד נהנות משכר שעתי בגובה של כ-88% משכר הגברים בעלי השכלה דומה; נשים בעלות השכלה של 16 שנות לימוד ומעלה, זכו רק ל-77% משכרו השעתי של גבר בעל השכלה דומה."
      נשים שמקבלות עליהן את הסטיגמה מקבלות בונוס בגובה 88% משכר הגברים אבל נשים שעושות על מנת לשבור את הסטיגמה מוענשות ושכרן הוא רק 77% משכרו השעתי של גבר בעל השכלה דומה.
      אלה העובדות.

      • העובדות באותו ליידי ביטוי במספרים. את המילה "מופלות" אתה הוספת והיא משקפת את עמדתך.

      • נא לדייק!!! כתבתי מופלות לרעה. כאשר משהו מקבל פחות הוא מופלה לרעה ביחס למי שמקבל יותר.
        אני תקוה שיש לך להוסיף דברי טעם הנתמכים בעובדות אפילו הבאות לידי ביטוי במספרים, ולא עוד דברי רהב מתנשאים.

      • על אף מספר סימני קריאה שיש במשפט שלך, אתה עדיין כותב דברים לא נכונים.
        פער בין המשכורות אינו מעיד על הפליה לרעה. בשביל זה בדיוק נכתב הפוסט של רדלר.

      • רוצח הוא מי שרצח. טיעוניך מזכירים לי את רוצח אביו שפנה לרחמי בית המשפט בתואנה כי הוא יתום.
        המספרים מוכיחים חד משמעית שדברי נכונים. כל השאר תרצנות שבקלות אפשר היה לי להתמודד אתה בצורה עניינית.
        פער בין המשכורות מעיד על פער במשכורות.
        כאשר הפער הוא לרעת קבוצה מוגדרת אזי היא מופלית לרעה ביחס לקבוצה אחרת שהפער הוא לטובתה.
        תתמודד עם העובדות. תכיר בהן ואז הוא אולי תצליח להסביר אותן.

  8. רדלר הסביר בפוסט שלו למה אתה טועה, בסרטון שהדבקתי זה מוסבר בזווית אחרת. משכורת אינה נקבעת עפ"י העבודה שנעשית ע"י העובד בלבד, אלא ע"י גורמים נוספים, כגון השקעת המעסיק לטווח ארוך.
    רוב הנשים אינן משקיעות את חייהן בקרייריה בדומה לגברים, לכן ההשקעה בהן פחות כדאית. אין פה הפלייה.

    • תנסה להתמודד עם האפשרות שהן אינן משקיעות כי הן אינן מתוגמלות כגברים.
      תנסה להתמודד עם האפשרות הבאה לעניין פער מצטבר בתגמול למנהלת שהיא בוגרת מנהל עסקים בהשואה לגבר שכל רצונו למלא את תפקידיה של עקרת בית, אלא שהגבר הוא בעלה ואבי ילדיה. לאחר שתענה לעעצמך תנסה לעשות ביניהם חילוף תפקידים.

זה לא בריא לשמור בלב

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s