סיפורה האחרון של פחדנית אופטימית

אני מקווה שהמשפחה שלי בסדר. זה כל מה שאמא תרצה לדעת במצבים כאלה, לא? מצבים כאלה.. מצחיק, מה אנחנו יודעים על מצבים כאלה? אני יודעת שהם לא פה איתי, אבל לא ברור אם זה טוב או רע. אני יודעת שסיפור החיים שלי הסתיים ואני פה, במקום לא מובן ובלעדיהם. לפחות את זה אני יודעת בבטחון. בטחון שזוכים בו לאחר מבט בלוע האקדח ואצבע על ההדק.

חבל שלא היה לי את הבטחון הזה בשבועות הקודמים לרצח. חשדתי, פחדתי ואפילו ידעתי, אבל לא בבטחון הזה. אם הייתי יודעת הייתי עושה משהו, כל דבר.

גרנו בשכונה לא הכי סימפטית בעולם, אבל תמיד ידעתי שממנו צריך לחשוש. השכן הלא רחוק, ללא טיפת בושה או פחד. חברותיי הטובות היו העיניים והאוזניים שלי בשכונה והן סיפרו לי על מעלליו. החשש התחיל כאשר הן סיפרו מה הוא אומר עלי מאחורי דלתות סגורות ועל התוכניות שלו לפגוע בי. אח"כ כבר לא היה ספק, הוא חזר על דבריו בפומבי: אני לא רצויה בשכונה והוא רוצה להרוג אותי.

אני לא עשיתי כלום. פחדתי ממנו, פחדתי שאם אזום פעילות כולם יאשימו אותי בהתחלת מלחמה. פחדתי שאם אפעל, המעשים שלי יעודדו אותו לפעול. אם יש רק דיבורים, למה לתרום להסלמה?

מדיבורים למעשים

אני זוכרת את האבן הראשונה שפגעה לנו בבית. כולנו קפצנו בבהלה, יצאנו החוצה, עשינו תכניות ודיברנו עם חצי עולם.

עוד אבן ועוד אחת, הזריקות נמשכו ואף החמירו. אחרי כמה שנים גם לזה מתרגלים.

ידענו שהשכן ההוא נותן אבנים ליילדי השכונה ומשלם תמורת הפגיעות, ולא עשינו כלום. פחדנו שאם נגיב נעורר את זעמו ויתקפו אותנו.

האוזנים הידודיתיות סיפרו לנו על הילדים עם מחסני האבנים, בקבוקי מולוטוב ודברים חמורים עוד יותר. אני קיוויתי לטוב.

עליית המדרגה

השמועות שהגיעו אח"כ כבר הדאיגו אותי יותר; השכן חיפש אקדח למכירה. תחילה הוא סיפר בשכונה שזה למטרות ספורט, ירי במטווח לשם התחביב. כעבור זמן מה נמאס לו לשקר והכל היה על השולחן: "אני הולך לקנות אקדח ולהרוג אותך". שמעתי אותו ולא עשיתי כלום.

בדיעבד, כנראה לא הייתי צריכה להקשיב לאחרים. בעלי אמר לי להפסיק לדבר על זה כל הזמן, שאני סתם לא עוזבת את הנושא בשביל להתחמק מדיבורים על בעיות בזוגיות שלנו. נכון, הזוגיות לא מושלמת, אבל לפחות הייתי בחיים.

והשכנות הטובות? אכן היו טובות ועזרו לי פעמים רבות, אך הפעם לא עשו דבר. שכנים אחרים בחרו באותה הדרך ועל השכן שמכר את האקדח בכלל אין מה להגיד.

בדיעבד, הסכנה האמתית היתה האנשים הקרובים, מהבית. האנשים שהירפו את ידי, סמאו את עניי ובלבלו את המוח. אלה אמרו שהאשמה היא במשפחה שלי, שהדיבורים על מיגון הבית גורמים לזריקת האבנים ושהניסיון לעצור את קניית האדקח הוביל לרצון לקנות אותו. היו את אלה שאמרו להתעלם לגמרי ולהשקיע בצביעת הבית ובהחלפת הנורה השרופה.

מעניין מה איתם עכשיו, אם הם בסדר.

מקווה שהמשפחה שלי בסדר.

תתעוררו

  •  איראן בנתה אופציה פתוחה לפיתוח נשק גרעיני, על ידי פיתוח יכולות גרעיניות שונות, המביאות אותה קרוב לייצור הנשק, אם וכאשר תחליט על כך. הסוגיה המרכזית בעניין זה היא ההחלטה הפוליטית באיראן לבנות את הנשק הגרעיני, ובשלב זה לא ידוע אם ההחלטה התקבלה. (מקור)
  •  לאיראן יש אורניום מועשר ברמה נמוכה בכמות מספקת — אם יועשר לרמה גבוהה — לייצור נשק גרעיני.בסתיו 2003 עצרה איראן את פעילותה להעשרת אורניום בלתי מוצהרת ואת התכנית לפיתוח מתקן נפץ גרעיני. הקפאה זו נמשכה עד אמצע 2007 לפחות.
  • דו"ח סבא"א (08.2012) קובע כי בארבעת החודשים האחרונים הכפילה איראן את מספר הצנטריפוגות בפורדו מ-1,064 ל-2,140. עם זאת, הצנטריפוגות החדשות עדיין אינן פעילות. על פי הדו"ח, איראן הפיקה עד כה 190 קילוגרמים של אורניום מועשר בדרגה גבוהה – תוספת של 45 קילוגרמים מאז מאי. המתקן בפורדו מוסתר בבטנו של הר, סמוך לעיר קום, על מנת למזער את היכולת לפגוע בו מהאוויר.

הדו"ח המלא:

מודעות פרסומת

זה לא בריא לשמור בלב

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s