נושא יוקר המחיה בישראל התקדם למרכז העניין הציבורי במהלך שנת 2011. ישראלים רבים מאסו במצבם הכלכלי והחלו לקרוא למציאת פתרונות. לעיתים קרובות הבעת המחאה הגיעה יחד עם דרישה סוציאליסטית להתערבות ממשלתית במחירים.
נושא הקריאה להתערבות גמיש, אך המהות קבועה: המחיר הנוכחי אינו צודק ועל הממשלה לנצל את כוח הכפייה להעלותו/להורידו. לעיתים הוזכר שכר המינימום במשק, או שכר המורים/סטודנטים/סופרים ולעיתים דובר על מחיר החלב/דבש/ירקות. במהות, זוהי אותה הדרישה עם אותן התוצאות.
קריאות אלו להתערבות ממשלתית ולהגבלת הגבול התחתון למחירים מוצגות כפשוטות, יעילות ואטרקטיביות. לאחר שמיעתן, אדם יכול לחשוב: "מדוע לא לתמוך? לא יהיה פה יותר טוב אם אנשים ירוויחו יותר?"
אך יש טענה נגד ההתערבות, והיא לא נובעת מרשעות או מקירבה אישית לטייקונים. ההתנגדות נמוסברת ע"י הטענה הבאה: הצבת גבול תחתון למחירי השוק (שכר, או כל דבר אחר) אינה מובילה לתוצאות הרצויות, אלא לנזק:
שני מושגים חשובים להגדרה, המשולבים בטענת ההסבר הם: מחיר ו Surplus (עודף):
מחיר: מנוקדת מבט של החברה, המחיר של כל דבר הוא הערך שיש לו בשימוש חלופי. העלות באה ליידי ביטוי בשוק כאשר המחיר שאדם מוכן לשלם הופך למחיר שהאחר נאלץ לשלם, במטרה לחלוק את אותו משאב מוגבל או את המוצרים שנוצרים ממנו.
הסבר: כל הדברים בעולם הם משאבים מוגבלים- (scarce): זמן, כישורים, מספר בעלי המקצוע, האוכל והמים. ערכו של משאב מוגבל נקבע בהתאם לזמן ומקום ספציפיים ועפ"י הוויתור שהאדם מוכן לעשות למען קבלת המשאב המוגבל. לדוגמה, ערכם של מים בקיץ הישראלי שווים יותר מערכם בחורף האנגלי. המחיר בשקלים, הוא הביטוי לערכו של המוצר/משאב.
המחיר הכדאי הוא האופציה הזולה בהתאם לאדם, לזמן ולמקום. כאמור, מאפיינים אלה הם גמישים ולכן לא יהיה נכון לדבר על "ערך נכון" או "מחיר צודק".
Surplus – עודף, כאשר הכמות המסופקת עולה על הכמות הנדרשת והדבר מוביל לנפילת מחירים.
תוצאות התערבות במשק:
משמעותו של פיקוח ממשלתי על המחירים, הוא שימוש בכוח של המדינה למניעת ירידת מחירים. המחיר נקבע "מלמעלה" ע"י הפקידים ונשאר גבוה מערכו בשוק. המשמעות היא מחיר גבוה מהמחיר אותו הצרכנים מוכנים לשלם. במצב זה, למרות העודף – אנשים לא יקנו. זאת מפני ששינוי המחיר לא משנה את ערכו. התוצאה תהיה Surplus, הכמות המסופקת גבוהה מהכמות הנדרשת.
שוק העבודה
הצבת גבול תחתון בשוק העבודה מכונה "שכר מינימום". עפ"י ההגדרה של ערך, שכרו של אדם שווה לסכום בו הוא מוכן למכור את עבודתו, עפ"י תנאי כישוריו, והזמינות בזמן ובמקום נתונים. מטרתו של מחפש העבודה היא להגיע לשכר המתגמל ביותר אותו הוא מאמין שביכולתו להשיג. כמובן, אנשים שונים מפרשים את המושג "תגמול" בדרכים שונות, עפ"י אופיים האינדיבידואלי ונטיות האישיות, ולא מדובר בתגמול כספי בלבד.
הממשלה יכולה להציב גבול תחתון על המשכורות ולאסור העסקה תמורת שכר נמוך מקביעת המחוקקים (כיום הסכום עומד על 22 ₪ לשעה). אך הצבעת חברי הכנסת יכולה להשפיע על המחיר בלבד, ערכה של העבודה לא ישתנה בהתאם לחוק הכתוב. אולי זה קצת עצוב, אך במקרים בהם תזרים המזומנים של העסק מאפשר העסקת שכיר נוסף ב 18 ש"ח לשעה בלבד, נתון זה לא ישתנה לאחר הצבעת המחוקקים. תוצאת ההגבלה תהיה יצירת עודף, כלומר אנשים המחפשים למכור את עבודתם ללא הצלחה.
דרך נוספת להסתכל על השפעת שכר המינימום היא עפ"י החוק הפשוט של היצע וביקוש: העלאת מחירים מובילה לירידה בדרישה. לכן, העלאת מחיר ההעסקה מובילה לירידה בביקוש, קרי – אבטלה.
סיכום
לכל פעולה ממשלתית יש שתי פנים (לפחות): מצד אחד, המטרות המוצהרות ומצד שני התוצאות במציאות. צדדים אלו אינם בהלימה ולפעמים כוונות טובות ורצון לעזור יכולים להוביל לנזק. הציבור המתנגד להעלאת שכר מינימום לא עושה זאת ממניעי רשעות או רדיפת בצע, אלא מתוך הבנה של המציאות וחוקיה.
טענות אלו לא מקובלות עליכם? בבקשה, תפתחו דיון והביעו את טענותיכם.
צדק 2.0 
אתה צודק.
איכות הפתרון תלויה במידת ההצלחה להגדיר את הבעיה.
אני למשל חושב שהבעיה אינה שכר המינימום וגם לא מחירי המקסימום. חוקי השוק חזקים מדי וכל רצון לרגולציה מחייב כוחות נגד חזקים יותר.
הבעיה היא חוסר יכולתם של זוגות צעירים להקים בית. בית אינו רק ארבעת הקירות. בית זו סביבה שמאפשרת לתת לילדים גם חינוך טוב וגם סיכוי לעתיד. זו הבעיה לדעתי ולכן הפתרון צריך להיות אבטחה של זכויות הילודים לקבל סיכויים שווים. חינוך חינם על אמת הוא דוגמא מייצגת לפתרון.
בראשית ימיה של המדינה כוולם חיו על לחם בריבה אבל הייתה השקעה אמיתית בחינוך.
מה זה בדיוק חינוך חינם? לומדים בבית ספר שלא עלה כסף לבנות אותו, עם חשמל שלא עולה כסף לייצר, עם מחשבים שהופיעו מתוך ענן קסם ועם מורים העובדים בחינם?
התחלת?
חינוך חינם הוא ללא תשלומי הורים.
המדינה היא שמרויחה – זה אני אתה וכווולם. לא מייצרים תל"ג משמעותי ללא השקעה.
מורים צריכים לקבל שכר גבוה כמי שמופקדים על עיצוב המוצר הכי מועיל.
חכם כלכלי יודע להסביר למה עלי לשלם? מס הכנסה, מע"מ, בטוח לאומי, ביטוח בריאות, בלו, מכס אם על כל דבר שאני מקבל מהמדינה אני צריך לשלם בנפרד?
מה שאתה כותב נכון בסיטואציה שבה אין בעיה בצד הביקוש.
כשצד הביקוש הוא הבעייתי, כמו המצב הנוכחי בעולם, שבו אין מחסור בשום דבר, אבל אנשים פשוט לא רוצים להשתמש בכסף, אלא מעדיפים לחסוך – כדאי להעלות שכר מינימום, כי אנשים עניים צורכים כמעט בכל הכסף שיש להם. בעוד שאם הכסף יעבור לצד של החברות, או של העשירים בעלי החברות, השימוש שייעשה בו יהיה לחסוך אותו ולהפקיד בבנק, ואילו הבנק לא ילווה אותו אלא ישפר את מאזניו. בקיצור כסף שהולך לפח במקום לעודד פעילות כלכלית.
בקצרה מה שאני רוצה לומר – אותם הדברים שכתבת שיהיו נכונים בסיטואציה של אינפלציה גבוהה נעשים שגויים בסיטואציה של אינפלציה נמוכה, על סף הדיפלציה, שבה אנו מצויים בעולם (וכנראה אנחנו נכנסים למצב הזה גם בישראל)
לתמריץ,
מה שאתה כותב שגוי מכמה בחינות, ראשית אולי מהלך כזה יעלה את שכר העובדים על חשבון בעלי המניות (שאתה מניח שהם עשירים יותר כאילו כל המעסיקים זה שרי אריסון ולא עשרות אלפי מעסיקים זעירים שבקושי גומרים את החודש) ולאותם עובדים תהייה נטיה שולית גבוה יותר לצרוך. אבל מה עם אותם עובדים שיאבדו את מקום עבודתם בגלל עליית שכר המינימום ? מה יקרה לצריכה שלהם ?
בנוסף כסף שהולך "לשבת בבנק" הופך לחלק מההיצע של חסכונות שגורם לירידת הריבית במשק שמצידה מביאה ביקוש להשקעות במשק שהן אלו שבאמת מייצרות צמיחה לאורך זמן. אין שום סיבה לנסות ולעודד צריכה בזמן משבר.
למרות המושגים המקצועים שאתם שוזרים אני חושש ששניכם טועים ובענק.
ממשלה תפקידה הרבה יותר גדול מאשר תפקידו של איזה מנהל סניף בנק ואפילו יותר משמעותי מתפקידו של כלכלן בכיר באיזה חברת ברוקרים. שני האחרונים רוצים לגמור את הקדנציה ביתרת זכות ואחריהם המבול.
ממשלה אחראית תפקידה לדאוג לעתיד הרחוק זמן רב אחרי שחבריה יסיימו את תפקידם. כל מעסיק שפוי מראיין מועמדים בעלי הכשרה מתאימה. ממשלה שפויה צריכה לוודא שלמרואיינים תהיה את אותה ההכשרה הנדרשת.
צביקה, בני אדם הם בני אדם. איש העסקים שעובד בבנק והפקיד של הממשלה הגיעו בדיוק מאותו המקום ויגמרו באותו המקום.
אין שום סיבה להאמין שהם שונים באופיים, והאיש שעובד עבור הממשלה יהיה פחות חמדן ואינטרסנט מהפרטי.
צביקה,
אז לפי מה שאתה אומר, הדרך לקבל את החינוך הכי טוב היא לגבות מס ולהעביר לפקידים של הממשלה (משרד האוצר והחינוך) את כח ההחלטה על חלוקתו. על פי שיטתך, נזכה לחינוך האידאלי כאשר הפקידים יהיו אחראים על המשכורות והשכר יהיה לפי הסכם קיבוצי. זו העמדה שלך?
עם כל הכבוד לא הצלחתי לקשר בין הכתוב לבין משהו שאני יכול להתייחס.
חינוך הוא חינוך וכל שאר הדברים ששרבבת לא מתחברים לעניין.
כל שאמרתי הוא שממשלה אחראית צריכה להשקיע בחינוך. דייקתי ואמרתי שמבחינתי השקעה בחינוך משמעה חינוך חינם.
בני אדם הם בני אדם אפילו אני הצלחתי להבין. אני אפילו מסכים שיש בני אדם חמדנים שרק האינטרס האישי לנגד עיניהם. אבל אני לא רוצה אותם לא בכנסת ולא בממשלה. משימה קשה? אולי. אבל חשיבות העניין צריכה לגבור על כל רתיעה מלעשות הכל שהחמדן לא יישב לי על הוריד.
תראה, לשנינו יש את אותה המטרה: השגת החינוך הטוב ביותר.
חילוקי הדעות הן לגבי הדרך. בשביל שלא נגיע למצב שתגיד שאני מכניס לך מילים לפה, אני מנסה להבין ולאשר איתך את מה שאתה אומר. סבבה?
אז אתה בעד חינוך במימון הממשלה. מבחינה מעשית, מה זה אומר ואיך זה נראה? כמו שכתבתי לך. זה אומר שמשרד החינוך אחראי על השכר של המורים וכל תנאי ההעסקה. זה אומר שבמשרד החינוך יושבי בני אדם חמדנים המעבירים כסף למורים חמדנים (מתוקף היותם בני אדם, אני לא מכיר אותם אישית).
ההצעה שלי היא שונה: תגייס את החמדנות של בני האדם לטובת הילדים. מערכת השוק הפרטית מבטיחה תגמול עבור מצוינות. ככה השיטה עובדת: להורים יש אינטרס להעביר את כספם למורים הטובים יותר ולמורים יש אינטרס להרוויח. תוצר הלוואי של המערכת הזו הוא חינוך טוב.
ברגע שהבטחת שכר טוב, ללא קשר לרצון ההורים – הרגת את המוטיבציה למצוינות.
התוצאה שך המערכת הציבורית היא מצב הנוכחי: מערכת שאנחנו משלמים עליה הרבה מאוד כסף אבל התפוקה לא טובה ואף אחד לא מרוצה.
נראה לי שסוף סוף אנחנו מתחילים לדבר.
צריך ונכון לנצל את תכונותיהם של בני האדם על מנת להשיג את התוצאה המיטבית.
הבעיה שהשיח על הפרטה בעד ונגד מסיט לפעמים את הפוקוס מהעיקר.
אני יוצא מנקודת הנחה שזה אינטרס בעל חשיבות עליונה שהמדינה תוודא שאזרחיה יהיו כשרים לייצר עוד ועוד רווחים. לצערי לא כל ההורים שותפים לדעתי זו.
המערכת הפרטית לא בהכרח מקבלת תגמול על ביצועי אמת. מצגת טובה ויחצ"ן והופ הכסף כבר בידי היזם. כאשר מתגלים הליקויים, הוא כבר לא שם ואם כן מבקש תספורת על מימדי הנשיאה שלו בעול האחריות. בקיצור אני בעד אבל לא בעיניים עצומות.
המורים החמדנים יקבלו בונוסים ממנהלי בתי הספר. בתי הספר יקבלו בונוסים על סמך הוכחות מצטברות. פעם היו בתי ספר שרק אמרת שאתה בוגר שלהם מיד נפתחו לפניך כל הדלתות. כמו בג'ודו גם בחיים צריך לנצל את כוחו של האוייב לטובתך.
בגדול אני רוצה שכמו שהמדינה ידעה לגייס אותי לצרכיה כך היא תדע שהיא זו שצריכה להכין אותי לשרות. הורי יהיו טובים או לא, לפחות מבחינת החינוך והסיכוי לעתיד טוב, הם יהיו שקופים והמדינה תדאג שהם יהיו טובים כמו של עוד הרבה אחרים. זו טעות לתת להורה להחליט על עדיפות בין איכות הסיגריות לבין איכות החינוך. בדיוק כמו שאני לא רוצה לתת להורים להחליט על מקום השרות הצבאי של ילדיהם.
אני רוצה לקוות שיש לנו בסיס להתחלה אמיתית של דיון ענייני…..
מניסיון שלך, בבקשה תציג לי דוגמה בה השירות הציבורי שאנחנו מקבלים איכותי יותר מהשירות הפרטי. זה לא יכול להיות כי זה לא הגיוני.
אתה מרוצה מהשירות של הדיור הציבורי, שבכלל לא יודעים כמה דירות יש להם ולא מוכנים להעביר פרטים לממשלה לגבי מספר הדירות שהם מכרו?
ליזם יש אינטרס לביות עשיר והדרך לעשות את זה היא לספק את צרכי ההורים. אם ההורים רוצים מקום טוב, הוא יעשה מאמץ עליון לתת להם את זה. אם רוב ההורים לא רוצים חינוך טוב, זו מדינה דמוקרטית וכנראה לא נזכה לחינוך טוב.
אתה מתעלם מהמחיר של האחריות הציבורית: http://wp.me/pZujs-5P
האופציה הגרועה ביותר היא להבטיח שכר קבוע למורים.
בכל אופן סטינו מהנושא המקורי של השכר: הבטחת שכר גבוה ע"י הממשלה לא משפיעה על ערכה של התפוקה, לכן שינויי השכר לא מובילים במציאות למטרות הרצויות.
אל לך לפנות לנסיון שלי. אני התחנכתי מגן ילדים ועד לגיוס לצה"ל במערכת חינוך ציבורית. אין לי מילה רעה לומר. התקופה הייתה אחרת. התנדבות למען הכלל עוד לא הייתה "פראייריות".
אני אישית נהנה משירותי משרד הפנים וסובל קשות מהשירותים שאני מקבל מחברות הסלולאר.
לשאלתך…עכשיו לגופו של עניין.
אני לא דיברתי על הבטחת שכר קבוע. חבל שאתה שוב לא קורא את שאני כותב: "המורים החמדנים יקבלו בונוסים ממנהלי בתי הספר. בתי הספר יקבלו בונוסים על סמך הוכחות מצטברות.". אם יש לך אג'נדה סדורה שטח אותה אבל אל תעוות את דברי על מנת להחליק אותה.
סתירה בדבריך. הבטחת שכר גבוה לא משפיעה על ערכה של התפוקה? של היזם הפרטי?
אני לא חושב שצריך להכנס לעימות עם ההורים לא על רמת החינוך של ילדיהם כמו שאני לא חושב שצריך להכנס לעימות עם האזרחים על רמת הבטחון שלהם. בשני אלה אני רואה רק את הממשלה אחראית. כמו שאיני רוצה להפריט את הצבא איני רואה בחיוב את כוונת דבריך המצדדים בהפרטת מערכת החינוך.
למען הסר ספק איני בעד המושג "קביעות בעבודה". היו ימים בהם לא היה צורך במושג זה. מי שעבד טוב המשיך לעבוד. מפעל שעובדיו עבדו טוב שרד. בשלב מסויים (זה לדיון נפרד) נותק הקשר בין מה שעשית לבין מה שקיבלת. הקביעות באה לעולם.
אין פתרון טוב לבעיה שהוגדרה רע. האם אתה יכול להגדיר את הבעיה שאתה מנסה לפתור?
יש בנינו חילוקי דעות עקרוניים, לגבי תפקיד המדינה וזכויות האזרח – פערים שלדעתי לא ניתנים לגישור אז נוותר על זה.
אני מנסה לשנות את האמונה של האנשים, שאפשר להשפיע על שכר דרך הכנסת. אנשים מאמינים שאם יצביעו בכנסת על שכר יותר גבוה, יהיה להם יותר כסף, איתו יוכלו לקנות יותר דברים. האמונה הזו שגויה, אבל מנוצלת ע"י פוליטיקאים.
אין רע בחילוקי דעות. אני מוצא פסול ברמיזה על משהו פסול ועיקום אף עדין כפי שלמדו בני האצילים.
בשיטה שהדגמת לפני אתה לא יכול לשכנע אנשים ובמיוחד לא לשנות את אמונתם.
מי חושב שהצבעה בכנסת מייצרת שכר גבוה?
יש הרבה מאוד אנשים שהמדינה מוכיחה להם מדי יום ביומו שאמונתם אכן מבטיחה להם יותר כסף לקנות את מה שהם רוצים. אמונתם של אלה לא שגויה וכל תודתם נתונה לפוליטיקאים שעושים להם את מעשה הניסים הזה.
לא יודע על מה אתה רוצה ומוכן לוותר. רצונך כבודך.
אני לא מוכן לוותר על הסיכוי להעביר לצאצאי מדינה במצב לפחות טוב כמו שאני קיבלתי מהורי.