השיחה שאינה נגמרת (או "על מאבק המילים של עובדי הרקבת")

על מה נאבקים עובדי הרכבת?

תיאור שיחה עם מהפכן, המנסה להסביר מדוע צודקים חלק מעובדי הרכבת במאבקם נגד הממשלה, הנהלת הרכבת וההסתדרות:

ח': היי, שמעתי שקבוצת עובדי רכבת יוצאים למאבק, על מה הם נאבקים ?

ס': אתה יכול לקרוא בעמוד שלנו, נלחמים נגד ההפרטה ואי כיבוד כל הרצונות של העובדים.

ח': מה זה הפרטה?

ס': הפרטה זה העברת בעלות של נכסי ציבור לבעלות ושליטה פרטית. לאחר ההפרטה אנשים שאינם נבחרי ציבור זוכים ליהנות מנכסים ציבורים, בניגוד למצב בו השליטה ציבורית.

ח': ולמה זה רע?

ס':  האינטרס הציבורי הוא להשאיר את השליטה אצל הפקידים ועובדי המדינה, רק אז הציבור יכול להיות בטוח שהאינטרס שלו נשמר. האינטרסים של טייקונים ואנשים פרטיים סותרים את האינטרס הציבורי, לא ראית "שיטת השקשוקה"? בימים אלה מנסים לבצע רפורמה שתפגע בעובדים, לכן זה מאוד מסוכן, לכולם. הרבה מסוכן.

ח': מי רוצה לעשות את הרפורמה?

ס': שר התחבורה.

ח': הוא מייצג את הממשלה..

ס': זה מסוכן, השליטה חייבת להישאר בידיי העובדים ולא להלקח מהציבור.

מפגינים נגד שליטת הממשלה

מפגינים נגד הממשלה ובעד שליטת הממשלה.

ח': מי בחר את הועד?

ס': העובדים.

ח': מה בדיוק מסוכן בכיבוד החלטת משרד התחבורה, מלבד הפגיעה בתנאי שכר של קומץ עובדים?

ס': כי השליטה חייבת להשאר ביידי הציבור.

ח': שר התחבורה, אשר בחירתו אושרה ע"י הכנסת, מעוניין לבצע שינוי, אולי יש לכך סיבות טובות?

ס': אבל זה מסוכן, השליטה חייבת להישאר ציבורית.

ח': אז אתה נלחם בשליטה של הממשלה בשביל לשמור על שליטת הממשלה?

ס': כן, הניסיונות של שר התחבורה לבצע שינויים זה משהו רע מאוד שאסור להסכים לו.

ח': למה?

ס': כי זה פוגע בשליטה הציבורית..

ח':.. אבל משמעותה של שליטה ציבורית היא שהממשלה מחליטה, בניגוד למצב בו אנשים שאינם נבחרי ציבור שוליטים ומשרד התחבורה מייצג את האינטרס הציבורי..

ס': הפרטה זה מאוד מסוכן..

ח': …

לאוהבי המספרים והקריאה; כמה זה עולה לנו ודעתו של מבקר המדינה:

עפ"י הנתונים משנת 2010, ולפני הסכם הכניעה של השר הכץ (הסכם שקנה לנו 10 שבועות של שקט בלבד), בחברה רכבת ישראל בע"מ יש 2,245 משרות, עלות שכר חודשית ממוצעת של כ 19,000 ש"ח ועלות שכר שנתית של 521,045,194 ש"ח.

מלבד השכר, אנחנו כמובן משלמים הרבה מאוד כסף על פרויקטים שלא מסתיימים ועל תחזוקה שהורגת אותנו: בשנים 2004-2009 הושקעו כ – 14.3 מיליארד ש"ח מהכסף שלנו בפיתוח פרויקטים, בשנים 2011-2012 מושקעים עוד כ 4 מיליארד ש"ח.

אתם מרוצים ממה שהכסף שלכם קונה?

עפ"י דו"ח המבקר, עובדי החברה עושים בה כבשלהם: קובעים תנאי העסקה, מגייסים חברים וקרובי משפחה בניגוד לחובת קיום המכרזים, מתעלמים מהוראות החוק ומהוראות המבקר. כמה ציטוטים לדוגמה:

כוח אדם מקצועי:

בינואר 2002 התקבל עובד א' לעבודה ברכבת לפיקוח על עבודות תקשורת בחטיבת תשתיות בכפיפות לממונה תחזוקת תקשורת ארצי. הביקורת העלתה כי לא היו לתפקיד זה תיאור והגדרת דרישות. התברר כי לעובד אין הכשרה וניסיון בתחום זה, וקודם לקבלתו לעבודה ברכבת הוא עסק בשיווק. עובד א' הודיע בתשובתו למשרד מבקר המדינה מנובמבר 2006 כי עבודתו בחטיבת תשתיות לא הייתה מקצועית אלא "עבודת תחזוקה פשוטה של שימון וחיזוק ברגים". ביולי 2002, חצי שנה לאחר תחילת עבודתו, הועבר עובד א' לתפקיד רכז מינהלי בתחנת בני ברק, גם למשרה זו לא הייתה הגדרת תפקיד. באפריל 2003 הוא הועבר למשרת רכז מינהלי במרכז ההדרכה. הביקורת העלתה כי העובד הוא בנו של מר עובדיה דוד, עוזר מנכ"ל החברה לתפקידים מיוחדים ויו"ר ועד הפקידים ברכבת.

ניסיון תעסוקתי? אפשר נלמד את הבת על הדרך:

במאי 2002 התקבלה עובדת ג' לעבודה ברכבת בתפקיד רכזת כוח אדם. הביקורת העלתה כי לעובדת לא היו השכלה או ניסיון בעבודה בתחום כוח אדם. היא הצהירה כי בעבר הועסקה כשנתיים בתפקיד מוכרנית וכשנה בתפקיד פקידת קבלה. התברר כי העובדת היא בתו של מר שאול עוקיש, יו"ר המזכירות הארצית של העובדים. העובדת הסבירה למשרד מבקר המדינה בתשובתה מנובמבר 2006 כי לאחר שהתקבלה לעבודה ברכבת למדה בקורס ארוך ומעמיק לרכזות כוח אדם. עוד הסבירה כי "הארגון בנוי מקרובים כמעט בכל מקום, דבר המושרש במבנה הרכבתי, הורים ובניהם ובני בניהם".

דואגים לעובדים איכותיים:

 ממאי 2003 מועסק עובד ו' בתפקיד מסגר באגף אחזקת נייד. במאי 2003 הוא נשלח להערכה תעסוקתית באשר להתאמתו לתפקיד ונמצא בלתי מתאים. התברר כי הוא מועסק באגף שבו מועסק אביו, מר אברהם פרישלנדר, בתפקיד מנהל ענף. האב הוא גם חבר ועד. החברה הסבירה כי העסקתו של העובד נבחנה מחדש ובעקבות חוות הדעת החיוביות שלהן זכה מן הממונים עליו הוחלט להמשיך את העסקתו. עובד ו' ואביו הודיעו בתשובות זהות שמסרו בנפרד למשרד מבקר המדינה בנובמבר 2006 כי "מעולם לא הועלתה בעיה לקלוט ילדי עובדים ואיני חושב כי אי הצלחה בבחינות [התאמה] צריכה להוות בעיה להתקבל למקום עבודה".

ממשיכים להקפיד על הכשרה מתאימה ומקצועיות:

   באוקטובר 2003 התקבלה עובדת ה' לעבודה בחברה בתפקיד רכזת שכר במחלקת שכר. התפקיד דרש ניסיון בשימוש בתוכנות לניהול שכר שבהן משתמשת חברת הרכבת. הביקורת העלתה כי לעובדת לא הייתה הכשרה מתאימה בתחום הנדרש, והיא בוגרת מוסד להכשרת מורים ובעלת תואר בוגר בהוראה (B.Ed). הידע שלה בתוכנות מחשב היה, על פי הצהרתה, בתחום עיבוד תמלילים בלבד, וקודם לכן הייתה דיילת מכירות. התברר כי העובדת היא כלתה של גב' אביבה נוריאל, מנהלת ענף מינהל וכוח אדם בחטיבת נייד (בנושא זה ראו גם להלן – ניגוד עניינים). החברה הסבירה למשרד מבקר המדינה כי העובדת התקבלה לעבודה בחברת הרכבת על פי שיקול הדעת של אגף משאבי אנוש בשל השכלתה ומכיוון שיש לה אישור כי השלימה קורס בעיבוד תמלילים וחרף חוסר ניסיונה בשימוש בתוכנות לניהול השכר של חברת הרכבת, שכן אפשר לרכוש ניסיון זה בזמן קצר בעבודה בתפקיד.

לסיכום:

אחד מ "כלי המלחמה" של עובדי הרכבת והמהפכנים הוא עיוות מילים ומושגים. זהו כלי מאוד חזק ובעל השפעה מצויינת אך יש לו נקודת חולשה: הוא יותר חלש מהאמת. כאשר משחק מילים עומד מול האמת, אחד על אחד, אין לו סיכוי.

האמת היא שיש מאבק שליטה בחברה ציבורית; מאבק בין חבורת אנשים ממעמד המיוחסים לבין שר תחבורה מכהן, אשר מנסה להשפיע ולהחזיר את השליטה הציבורית.

עד היום הישראלים שילמו ממיטב כספם וקיבלו רקבת המנוהלת ע"י העובדים, אתם מרוצים מהתמורה שאת מקבלים?

מודעות פרסומת

10 מחשבות על “השיחה שאינה נגמרת (או "על מאבק המילים של עובדי הרקבת")

  1. הי איתמר, האם אתה בעד להפריט את מערכת החינוך? גם שם יש עובדים מאוגדים שמנהלים מאבקים נגד הממשלה. וגם בבתי החולים הציבוריים. וגם בקרב העובדים הסוציאליים.

    האם לפי דעתך הממשלה יכולה לקבל החלטה שהיא מבטלת את הבחירות, והאם היית רואה בכך החלטה דמוקרטית? הרי מדובר בממשלה שמייצגת את רצון הציבור.

    האם יש לך אסמכתא או ראיה כלשהי שממשלת ישראל אישרה את הפעולות שמבצע ישראל כץ ברכבת, או שמבחינתך ברגע שהוא נבחר לשר הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, וזה תמיד ישקף את רצון הציבור שבחר בו?

    ועם כל הכבוד, נדמה לי שאם היית מנהל את השיחה הזאת עם מהפכן אמיתי היית מקבל תשובות קצת יותר טובות מזה שנתן המהפכן הדימיוני שמסתובב אצלך בראש

    • אהלן,
      אני חושב שצריך להגביל את זכות השביתה של העובדים במגזר הציבורי. מבחינה פרקטית בישראל, דבר ראשון צריך לעבור לחוזים אישיים ולאסור שביתות. מי מגן על האינטרס הציבורי כנגד האינטרס של העובדים? מי דואג לאיכות החינוך ולילדים? תראה מה קורה בנמלים ובבתי ספר.. אין תגמול ראוי עבור ההשקעה הציבורית.

      לא. האם אתה טוען שההחלטה להעביר את התחוזקה למיקור חוץ היא אנטי דמוקרטית?

      אין אף מצב שהחלטות של שר ישקפו את עמדות כל הבוחרים, זו דרישה לא הגיונית. אבל אלה הם "כללי המשחק", יש משרדי ממשלה ולכל משרד יש סמכויות. אי אפשר לעשות בלאגן על כל דבר, בשביל מה לעשות בחירות בכלל ולתחזק את כל המערכת אם אין כיבוד של הסמכויות?

      סבבה, אז תעזור לי. אני עדיין לא הבנתי מה כ"כ גרוע בשר התחבורה מבחינתך, לאיזו החלטה אתה מתנגד ולמה. דרך אגב, יוצא ששנינו לא אוהבים אותו, אני כי הוא נכנע יותר מדי לדרישות של הועד.

      • דבר ראשון, זכות השביתה אכן מוגבלת – במגזר הציבורי כמו במגזר הפרטי, ובישראל יותר מבשאר המדינות בעולם. דבר שני, לבטל את הזכות זה לא להגביל אותה, זה לבטל אותה.
        מכיוון שהממשלה היא זו שאחראית על החינוך, הנמלים וכל שאר הדברים, וכנראה שאתה לא מרוצה מהפעולות שלה – עובדה שהיא לא ביטלה את זכות השביתה – אני לא מבין איך אתה חושב שאחרי ביטול זכות השביתה היא תדע לנהל את הגופים האלה יותר טוב.

        אני לא חושב שמיקור חוץ של תחזוקה הוא מהלך אנטי דמוקרטי. מהשאלות שלך נראה שאתה לא מבין שיש הבדל בין הפעולות של הממשלה כממשלה לבין הפעולות של שר אחד בממשלה. תיארת את הפעולות שמתקבלות ברכבת כפעולות שהתקבלו בהחלטת ממשלה ("אז אתה נלחם בשליטה של הממשלה בשביל לשמור על שליטת הממשלה?") והן לא כאלה. נדמה גם שאתה לא מבין את ההבדל בין בעלות לשליטה. מי שמתנגד להפרטה מתנגד להעברת הבעלות על החברה. הוא לא נלחם נגד השליטה הציבורית, הוא נלחם נגד הכוונה לוותר על השליטה הזו, ומכאן הדוגמה שהבאתי בנוגע לממשלה.

        אני גם לא מסכים עם האבחנה שלך בנוגע לכללי המשחק, שאגב, לא נראה שאתה מוכן לקבל אותם אם אתה רוצה לבטל את זכות השביתה. המאבק נגד ההפרטה הוא מאבק שמתאפשר בזכות המערכת הדמוקרטית שבה אנחנו חיים, ואפשר אפילו לומר שבדיוק בשביל שנוכל לצאת למאבקים כאלה כל הסיפור של הדמוקרטיה שווה את זה. משום מה נדמה לך שהמאבק מנוגד לדמוקרטיה, אני לא מבין למה. אני גם לא מבין את הטיעון "אי אפשר לעשות בלגן על כל דבר". זה נכון שאי אפשר, אבל מי שם אותך בדיוק לקבוע על כן ועל מה לא לעשות בלגן?

        ישראל כץ לא נכנע לעובדים, וכאן אתה מראה שוב שאתה לא בקיא בעובדות בנוגע למתרחש ברכבת. את תוספת השכר ואת המענק הציעו לעובדים כבר ב-2010, וגילה אדרעי סירבה, מכיוון שהיא מתנגדת להפרטה – ולא מנסה רק לסחוט את הקופה הציבורית, כפי שנדמה שאתה סבור. היא התמידה בסירוב עד שישראל כץ ואורי יוגב הביאו את עופר עיני, שהכריח אותה לחתום על ההסכם (או על עקרונות הדברים). כלומר, לאנשים שאתה סומך עליהם לקדם את ההפרטה אין בעיה לשפוך מאות מיליוני שקלים של כספי ציבור – העיקר שההפרטה הזאת תצא לפועל. הם טוענים שזה כדי לחסוך כספי ציבור ולשפר את השירות ברכבת. אני לא מאמין להם כל כך

  2. בא נגיד שאנחנו מנהלים משפט, או דיבייט.
    אני טוען שהחברי הועד דואגים לאינטרס האישי שלהם בלבד ופעולותיהם מנוגדות לאינטרס הציבורי. אם אני מבין אותך נכון, אתה טוען שהועד מגן על אינטרס ציבורי/לאומי. כיצד אתה מבסס את הטענה שלך ?

    • אני לא טוען שהוועד מגן על אינטרס לאומי, אני חושב שהתמונה קצת יותר מורכבת מזה. אני לא חושב שוועדי עובדים הם לוחמי צדק, וזה גם לא התפקיד שלהם. יש נפוטיזם ברכבת (פחות מבעבר) ובעיות אחרות, אבל אתה נוטה להתמקד רק בצד הזה, בלי לחשוב מה יקרה אם יפריטו את הרכבת. אנחנו הרי יכולים להסכים שאם האחים עופר או נוחי דנקנר יהיו הבעלים של הרכבת, הם ירצו גם להרוויח, נכון? כל מה שתשיג בחיסכון על שכר העובדים לא יגיע לציבור – אלא לכיס שלהם. זה יפגע גם בצמיחה הכלכלית, כי לעובדים יהיה פחות כוח קנייה וזה יוריד את הצריכה.
      לא יכולה להתפתח תחרות אמיתית ברכבת, כי אף אחד לא יעשה שני קווים מתחרים בין תל אביב לירושלים, ככה שלבעלים של הרכבת לא יהיה שום אינטרס לשפר את השירות או התחזוקה.
      ובנוגע לתחזוקה, אתה בוודאי זוכר את דו"ח המבקר בנוגע לייבוש שירותי הכיבוי. אני מניח שאתה לא מסכים איתו, אבל את אותם דברים אמר אילן לוין, הממונה על השכר הקודם: האוצר מייבש שירותים ציבוריים כי הוא רוצה להפריט אותם. זאת אומרת שהמצב של התחזוקה – המחסור בציוד, הכשרה וכו' – לא קשור לעובדים בכלל: הואצר פשוט לא משקיע כסף כי הוא רוצה למכור את הרכבת.

      ככה אני רואה את הדברים. אני מתנגד להפרטה כי אני חושב שהיא תפגע בשירות לציבור ורק תעשיר את מי שיהיה לו מספיק כסף לקנות את הרכבת. בטח נצטרך להלאים אותה אחרי כמה שנים, כמו שהיה בבריטניה. בהתחשב בכך, במסגרת המאבק בין הוועד להנהלה, אני נוטה יותר לתמוך בעמדת הוועד. גם בגלל שמה שמעניין את האנשים בצד השני – אורי יוגב וישראל כץ – זה לא הציבור או השירות ברכבת, אלא פשוט למכור נכסים שלה ואחר כך את כל הפעילות לחברים שלהם בשוק הפרטי. אחר כך הם בטח ימצאו עבודה אצלם.

      הבעיה בגישה שלך היא שאתה מתמקד רק בבעיות והכשלים שאתה מוצא אצל העובדים, ואתה לא מנסה להעריך מה יקרה אם באמת יפריטו את הרכבת, איך זה יתגלגל בפועל. לאור ניסיון העבר עם הפרטות במדינת ישראל, אתה צריך להיות קצת יותר מודאג… אפשר לנסות לשפר את המצב ברכבת ולנהל מו"מ קשוח יותר על שכר העובדים גם בלי למכור אותה לחלוטין. גם בבנקים יש ועדי עובדים, אבל אני לא רואה את שרי אריסון רצה למכור את בנק הפועלים בגלל זה. היא יודעת שגם עם ועדי עובדים אפשר להרוויח יפה מאוד. נדמה לי שבבסיס אתה מתנגד לבעלות ציבורית על נכסים, אתה חושב שתמיד מישהו ירוויח מזה לעצמו או יגזור קופון, אבל על ידי ההפרטה אתה פשוט מאוד נותן לגיטימציה לעשות את הדברים האלה. כלומר, כולנו רואים מה קורה בשוק הפרטי בישראל: אתה באמת חושב שהם ינהלו את הרכבת לטובת הציבור? לא היית לקוח של חברות הסלולר?

      • אני מסכים שהבעלים הפרטיים ידאג בעיקר לאינטרס האישי, האגואיסטי שלו להרוויח כסף. זו הנחת היסוד כאשר אני מתעסק עם בני-אדם; מה שמעניין אותם זה הרווח האישי שלהם.
        הנחת היסוד הזו לא משתנה כאשר האדם משנה את סטאטוס התעסוקה שלו. השכיר בשוק הפרטי דואג לעצמו, העצמאי וגם השכיר במגזר הציבורי. לכן מה שחשוב זה ניהול מערכת בלמים ואיזונים. אין שום בסיס לטענה שאדם שהופך לשכיר של הממשלה באמת יתחיל לדאוג לאינטרס הציבורי.
        לדוגמה הסלולר שהזכרת, האיזון בשוק הופר ע"י הממשלה ברגע שנדרש אישור של ועדה ממשלתית לפתיחת חברות מתחרות. יזמים כמו גולן לא נכנסו לישראל לפני כמה שנים בגלל שהממשלה לא הסכימה להם. תחשוב כמה כסף זה עלה לך. אתה מכוון את האשמה שלך לכיוון הלא נכון. בעלי הבית של סלקום ואורנג' תמיד ינסו לעשות כמה שיותר כסף ורווח, האשמה על הניצול מוטלת על הממשלה שחסמה את התחרות. השכירים של הממשלה (הפקידים, חברי כנסת, שרים) לא דאגו לרווחת הציבור.
        לגבי מערך הכבאות, כתבתי על זה בעבר (http://wp.me/sZujs-gofire ) : הכבאים לא ביצעו הוראות ממשלה, הוראות שניתנו לפני כ 40 שנה. בהתאם לכך, לאוצר לא נותרה ברירה אלא להגביל את העברת הכספים. זו בדיוק העבודה שאני מצפה ממשרד האוצר לעשות: לשמור לי על הכסף ואם יש ארגון ממשלתי שלא מקיים את הוראות הממשלה, לסגור לא את הברז. אי אפשר להיכנע לדמי הפרוטקשין של ועדי העובדים, רק בגלל שיש להם את היכולת לסכן חיי אדם.

זה לא בריא לשמור בלב

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s