יחימוביץ מלבה את האש

יו"ר המפלגה הסוציאליסטית מעלה האשמות חמורות ביותר נגד ראש הממשלה ושר האוצר, האשמות הגובלות בתיאורית קונספרציה:

הי זאת שלי, קראתי את דו"ח המבקר על אסון הכרמל במלואו, והוא מעיד למרבה הזוועה שהפקרת חיי אדם תוך כדי הרס ויבוש מערך כיבוי האש נעשו לא ברשלנות אלא בכוונת זדון, כדי לכפות רפורמה מעורפלת. צילומים הרואיים, ציניים ומבוימים של רה"מ טס מעל אזור האסון החליפו מדיניות אחראית. טוב עשה המבקר כשהניף דגל שחור מעל דפוס פעולה קטלני: יבוש שרותים חיוניים והריסתם כדי לבצע בהם שינויים מבניים. דפוס שהפעם גבה חיי אדם, וחשף את ישראל החזקה בשיא חולשתה. תם עידן הסמכויות מרחיקות הלכת של האוצר בלי נטילת אחריות. אחרי דוח זה לא יוכלו רה"מ ושר אוצר להתנער מאחריות לתוצאותיה של מדיניות כלכלית הרסנית.

(ההדגשה לא במקור).

ההאשמה חמורה ביותר. עפ"י שלי, לכוחות העוול החברתי יש מניעים פסולים המובילים לייבוש תקציבי של  שירותים ציבוריים חיוניים. הייבוש נעשה על-מנת לקדם תכניות הרשע בייתר בקלות. הבסיס לתיאוריה עומד על מקור מהימן : מבקר המדינה.

המבקר והכבאים

כיוון שהמבקר מוצג כגוף מוסמך, יש מקום לשאול האם וכיצד המבקר התייחס בעבר להתנהלות מערך הכבאות?

3 דוגמאות :

 כבאים נהגו לעבוד בחנות ירקות בזמן שקיבלו כסף על עבודתם כקציני מניעת דלקות. חנות הירקות נמצאת מחוץ לאזור הפעילות שלהם. הכבאי שדיווח עליהם זכה להתנכלויות ופוטר בטענות שווא. מתוך  דו"ח שנתי 38, 2011 :

"חקירה סמויה שבוצעה בעקבות החשיפה העלתה כי חברי הוועד נהגו לעבוד – בשעות עבודתם כקציני מניעת דלקות – בחנות ירקות הנמצאת מחוץ לתחום האיגוד אשר רשומה על שם אשתו של יו"ר הוועד, וכי במסגרת עבודתם בחנות הם השתמשו ברכב הכיבוי. בעקבות אותה חקירה הועמדו שני חברי הוועד לדין משמעתי והורשעו בעסקות טיעון. המתלונן הוזמן להעיד בשם האיגוד בתובענה זו.

המתלונן טען כי מאז השתתף בחשיפת מעשיהם של חברי הוועד הוא שילם על כך מחיר כבד בתחומים שונים, וכי ההתנכלויות כלפיו החמירו לאחר שנודע, באוגוסט 2010, על התפטרותו של מי ששימש מפקד השירות באיגוד בחמש השנים שקדמו לכך. לטענת המתלונן, ממועד זה הובילו חברי ועד העובדים מהלכים לצמצום סמכויותיו כדובר ולסיכול יכולתו למלא את תפקידו, עד להשגת מטרתם הסופית – הפסקה מוחלטת של עיסוקו כדובר…

..

לאחר בירור מקיף וממצה נמצא שלא היה יסוד לגרסת האיגוד ולפיה המתלונן סובל מעומס יתר בעבודתו. פרט לכך לא הועלו סיבות אחרות לנטילת סמכויותיו של המתלונן כדובר, ולמעשה כולם, לרבות בא כוחו של האיגוד, שיבחו את מקצועיותו של המתלונן כקצין וכדובר.

לעומת זאת, נמצאו תימוכין רבים לטענות המתלונן על שהתנכלו לו בעקבות השתתפותו בחשיפת השחיתות. הבירור העלה כי חברי הוועד ייחסו את חשיפת מעשיהם – שבעקבותיה הועמדו לדין משמעתי – למתלונן, וכי הם התנכלו לו בדרכים שונות מאז נחשפו מעשי השחיתות. התנכלויות אלה החמירו, כאמור, לאחר עזיבת מפקד השירות לשעבר. בין השאר נמצא כי בתקופה זו הורה ועד העובדים למוקדנים בחדר המבצעים להפסיק לדווח למתלונן על אירועים מבצעיים שיש בהם כדי לסכן חיי אדם, אף שלפי הנהלים יש לדווח עליהם לדובר שכן גלום בהם פוטנציאל תקשורתי רב.

לאחר בחינת מכלול הנסיבות והראיות הרבות שהצטברו במהלך הבירור שוכנע נציב תלונות הציבור כי ההחלטה להפסיק את עיסוקו של המתלונן כדובר האיגוד התקבלה ללא טעם ענייני, בעקבות לחץ של ועד העובדים ובתגובה על כך שהיה שותף לחשיפת מעשי שחיתות של חברי הוועד. "

מזל שיש ועד עובדים שדואג לאינטרס הציבורי.

 2. שירותי הכבאות ערכו מכרז מכור לפוליסת ביטוח. סוכן ביטוח שהצעתו נפסלה התלונן, ותלונתו נמצאה מוצדקת. מתוך דו"ח שנתי 33, 2006 :

"..במאי 2006 פרסם האיגוד מכרז לביטוח רכוש, חבויות ורכבים (להלן – המכרז), והמתלונן הגיש הצעה למכרז בשם חברת ביטוח פלונית. ועדת המכרזים של האיגוד בחרה בהצעתה של חברת ביטוח אחרת (להלן – החברה הזוכה).

.. המתלונן טען לפני הנציבות כי בהצעת החברה הזוכה היו ליקויים שבגינם היה על ועדת המכרזים לפסול אותה..

תוצאות הבירור

1. נציב תלונות הציבור קבע שהתלונה מוצדקת.

(א) בפסיקת בתי המשפט בישראל נקבע כי הצעה מסויגת במכרז, דהיינו הצעה המתנערת מאחת או יותר מהדרישות המפורטות במסמכי המכרז, פוגעת בעקרון השוויון ומקנה למציע יתרון על פני יתר המציעים, באשר היא מאפשרת לו להוזיל את סכום הצעתו[21].

הצעה כזאת פוגעת גם במציעים פוטנציאליים שבחרו שלא להשתתף במכרז משום שהסתייגו מאחד מתנאיו, וכן מקשה על מפרסם המכרז לעשות השוואה הוגנת בין ההצעות שהוגשו לו. הכשרת הצעה כזאת אף מעודדת מציעים להוסיף הסתייגויות להצעותיהם לפי שיקול דעתם."

 תפירת מכרזים היא דאגה לאינטרס הציבורי?

3.  קומבינות בין הנהלת עיריית ירושלים לשירותי הכבאות אפשרו לכבאים לזכות בהטבות שכר בניגוד לחוק.  על אף דרישת הממשלה משנת 79' לבטל את ההסכמים, רק  בשנת 1996 הגיעו להסכם פשרה. מתוך דו"ח ביקורת על השלטון המקומי, 1998:

"בתחום כיבוי אש – כמו ביתר תחומי ההעסקה בשירות הציבורי – נערכים הסכמי שכר ארציים. על הסכמים אלה חתומים: מטעם המעסיקים – מרכז השלטון המקומי ומטעם העובדים – מרכז הסתדרות הפקידים, אירגון עובדי המינהל והשירותים ואירגון הכבאים בישראל. בתחום הסכמי השכר, לשלוש הערים הגדולות – ירושלים, תל אביב וחיפה – יש ייצוג עצמאי.

בעיריית ירושלים נערכו, בנוסף על ההסכמים הארציים, גם הסכמים מקומיים, אשר העניקו לכבאים הטבות המהוות חריגה מהסכמי השכר הארציים. ממיסמכים שנמצאו בעירייה עולה, שסמוך לניהול המשא-ומתן, קיים האגף למשאבי אנוש שיחות ובירורים בעיריות תל אביב וחיפה לצורך קבלת מידע על תנאי השכר של הכבאים המועסקים בהן.

..

בדצמבר 1979 פנה מנכ"ל משרד הפנים במכתב אל עיריית ירושלים בעניין הסכמי השכר עם הכבאים. למכתב צורפה החלטה שקיבלה ועדת השרים לענייני כלכלה מ- 9.12.79, ולפיה על העירייה לבטל את הסדר 1979 שעשתה עם הכבאים. במכתב נדרשה העירייה לבצע את החלטת ועדת השרים, אולם, ההסדר לא בוטל.

..

מכל האמור לעיל עולה, שבעד עבודה בשבתות וחגים היו הכבאים זכאים לתשלום של 535% לשעה, כמפורט להלן:

שעות עודפות 100%

הסדר 1979 200%

הסכם 1980 100%

הסדר הפריסה 135%

סה"כ 535%

..ממכתב ששלח הממונה על השכר לראש העירייה עולה, שבעת קיום המשא ומתן על הסכם הפשרה, שהשתתפו בו גם נציגיו, הגיעה העירייה להסדר חריג בלי ידיעתו על הגדלת התוספת בעד "אובדן משמרות". באותו מכתב התריע הממונה על השכר על חומרת המעשה ודרש לבטל את ההסדר האמור. בתשובתה הודיעה העירייה לממונה על השכר שההסדר האמור לא הופעל ויישומו כפוף לאישורו.

על כל הגורמים האמורים להדק את הפיקוח על תנאי השכר של עובדי העירייה, ובכלל זה העובדים במתן שירותי הכבאות ."

 מי שומר על האינטרס הציבורי?


היו"ר מאשימה את  ראש הממשלה ושר האוצר בפגיעה מכוונת במערך הכבאות הישראלי. היא מאשימה אותם (באופן עקיף?) במותם של קורבנות השריפה ובסיכון החיים של כולנו. האשמות חמורות אלו מתבססות על סירובו של משרד האוצר להעביר תקציב לגוף מנוון, מושחת ולא יעיל.

בצד אחד של המאבק נמצא שר האוצר המתעקש לשמור על כוח השליטה והאכיפה של הממשלה ומצד שני יש מפלגה סוציאליסטית הדורשת לשמר את השליטה בידיים הפרטיות של כוח הבוחרים שלה.

חלק מהאנשים מאמינים שמתנהל מאבק נגד כוחות רשע חברתי המעוניינים לפגוע בכל חלקה טובה. אך המאבק הוא בין מעמדות בחברה הישראלית: בין המעמד המיוחס, לבין הציבור הפרודוקטיבי. בין ועדי עובדים השולטים בפועל על משאבים ציבורים לבין האנשים שצריכים לעבוד ולספק משכורות לאותם חברי ועד.

המעמד מחייב

יו"ר המפלגה הסוציאליסטית חייבת את חייה הפולטים להצבעות של המיוחסים ולכן דואגת לאינטרסים שלהם (גם במחיר העלאת מחירי הדיור)

מי לדעתכם שומר על האינטרס הציבורי?

בז'רגון של הצדקנים: מי בצד של אבירי הצדק?

  1.  משרד האוצר, המסרב להמשיך להעביר כספים לגוף מושחת, לא יעיל אשר לפני יותר מ 30 שנה הוחלט להחליפו.
  2. יו"ר המפלגה הסוציאליסטית, הדואגת לוועדי העובדים.

מודעות פרסומת

זה לא בריא לשמור בלב

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s