מאשימי השומרים

רלונטי מתמיד :

הזאבים שִׁגְּרוּ שליחים את הצאן, והציעו לכרֹת איתן ברית של שלום קבע, אם יתנו להם לתפֹס את הכלבים ולהשמידם. הסכימו הכבשים הפתאים לעשות כך. אולם אִיִל אחד זקן עמד וקרא: 'כיצד אוכל להאמין לכם ולחיות עמכם יחד, אם גם בשעה שהכלבים שומרים אותי, איני יכול לרעות בשִלְוָה וְבבִטָחוְֹן!'

♠ מכאן, שאסור לו לאדם להתפרק מאמצעי הבטחון שלו מתוך אמונה לשבועתם של אויביו בנפש.*

כלי  התקשורת הישראלים פעלו בשעות האחרונות במקרה הטוב כמו הפתאים, אך יותר כמו דוברי ארגוני הטרור.

בערב שישי (09.03.2012) עורכי החדשות תיארו את ההתרחשויות  לפי ראיה של סיבה ומסובב : בעקבות הריגת המחבל מעזה, נורו טילים על ישראל. "רוח הדברים" בדיווחים הציגה תמונה מעוותת של המציאות: אילולא צה"ל החליט להרוג את המחבל לא היתה מתחילה מתקפת הטילים. הנחה זו כמובן מופרכת, כיוון שהעורכים לא מסוגלים להראות שאין טילים בזמנים שאנו לא הורגים מחבלים.

האם  הריגת המחבל אכן הובילה לירי הטילים?

צה"ל לא אחראי להעברת הכספים והנשק מאיראן לעזה, צה"ל לא אשם במעבר החופשי של תחמושת בין מצרים לרצועת עזה. צה"ל לא אשם במצבם העגום של תושבי חבל עזה, זהו ההישג של אונר"א. צה"ל לא אשם בחופשית שיש לחמאס בעזה, זו אשמתו של אריק שרון ושל העיתונאים המאתרגים. צה"ל לא כתב בקוראן  שצריך לרצוח היהודים, זה נכתב הרבה לפני הקמתו.

על אף השתקת אירועי  ירי הטילים על ישראל, והענקת תשֹמת לב תקשורתית גדולה יותר למעבר דירה של ליף מאשר להתקפות על מרכזי אוכלוסין – תושבי הדרום יודעים כל הזמן מה קורה כאן. אש הטילים והמרגמות לא פוסקת, הדבר היחידי שפוסק זה מוכנות הדיווח וההתמודדות עם המציאות.

זו סכנה, לא "רק מילים"

האשמת השומרים נועדה לקדם מטרה מסוכנת, את הפקרת הגבול. זוהי התחבולה של הזאבים. מכיוון שאינם יכולים להתמודד עם כלבי השמירה, בכוונתם להוציא אותם מהמשחק בתחבולות ואז לעשות מה שזאבים עושים (משל נד: הזאבים והצאן). אולי מספר עורכי חדשות מאמינים שהזאב אינו זאב או שהכבשה שפתחה את השער תקבל חסינות בשעת הסעודה, אני לא לוקח את הסיכון הזה.

תזכורת

איראן מפתחת נשק גרעיני וקוראת להשמדת ישראל.

ולסיום – שיר לשבת.

*(משל מו: הזאבים, הכבשים והאיל. משלי איסופוס)