ניב גורדון ופעילות פרו ערבית בקמפוס – סיכום בניים

סיכום בניים, קישורים, קצת הסברים בנושא ניב גורדון, התגובות, מה שהוביל למצב העגום והצעה לפיתרון : 

גורדון פרסם את הכתבה שלו ב LA Times , לכתבה הזו הגיבה נשיאת האוניברסיטה הפרופ' כרמי במכתב לכל הסגל.

הנושא עורר מהומה קטנה :  גדי טאוב כתב את דעתו והביא ציטוט מעניין של פרופ' אמנון רובנשטיין וההיסטוריון פרופ' אמנון גל כתב על הנושא והבעיתיות במערכת.באופן קצת יותר כללי.

בצד של התומכים : סטודנט מבן גוריון מנסה לארגן תמיכה בגורדון,  אנשי אקדמיה ישראלים חברו לתנועה פרו ערבית ומביעים תמיכה גם כן, שלמה זד מת"א מביע סלידה מכרמי וככל הנראה עוד אנשים כתבו על כך.

שינוי מרען נראה בהתנהלות האגודה בבן-גוריון, אשר מעלה הצעת גינוי לדבריו של גורדון.

רוב האנשים אשר דנו בנושא, (מלבד אמנון גל)  מדברים על תוכן הכתבה וההשלחות שלה : האם ישראל היא מדינת אפרטהייד? האם מותר למרצה לצאת בקריאה במטרה לפגוע באוניברסיטה שלו ? האם מותר לנשיאת האוניברסיטה לגנות את דבריו ?

מספר דברים עקרוניים לא זוכים להתייחסות מספקת :

– כיצד הגיע גורדון למעמדו ? מהו התהליך אשר אפשר לאדם כזה להגיע להיות ראש מחלקה ולהחשב אדם מכובד בעל יכולות אקדמאיות ? לציבור, אשר האוניברסיטה כביכול שלו, אין מושג על תהליך הקבלה של איש סגל ולמי שלא חלק מהמערכת אין מושג (וזה כולל את המדינה המממנת.). מהי מידת השקיפות ? היכן הפרוטוקולים? האם יש כלל  קריטריונים מסודרים וברורים? לי אין את התשובות החד משמעיות, אשמח לקבל אותן אם מישהו יודע.

מה מידת ההשפעה של מקורות המימון של ז'ורנלים מקצועיים וכמה המידע הזה ידוע ? כיום איכות אקדמאית נבחנת עפ"י מספר ציטוטים ופירסומים, אך מספר הציטוטים ומספר הפירסומים מושפע באופן מהותי ממקורות המימון של המגזינים. האם אנשים מודעים והאם האוניברסיטה מתחשבת בהשפעה הפוליטית של מקורות המימון? היכן הקריאה לחופש אקדמאי כאשר ז'ורנלים אירופאים רבים ממומנים ע"י עריצויות ערב, שונאות ישראל האנטי דמוקרטיות ?

כיצד נוצרת הומגניות פוליטית במחלקות ? בהתחשב בשני הנושאים הקודמים, מתחילה להתבהר התמונה :  אנשים שדעתם הפוליטית נמצאת במיעוט, אנשים רדיקלים וקיצוניים, מהווים את הרוב המוחלט במחלקות הרוח והחברה, ומנצלים את מעמדם למלא את הסגל באנשים בעלי דעות דומות. מכאן הסילבוס מקבל את האופי האנטי ציוני שלו או שמרצים משתמשים בבמה שניתנה להם למשהו מסוים אחד, לתעמולה פוליטית קיצונית אשר לא קשורה לנושאי הלימוד.

איפה המדינה ? מבחינת ניהול תקציבי האוניברסיטה ישנם שני אינטרסים מנוגדים : רצון להרחיק פוליטקאים מהאקדמיה שלא ישתמשו בה לצרכיהם, מצד שני – התחשבות בכך שאי אפשר למסור את כספי הציבור לגוף שלמדינה אין כל כוח או פיקוח עליו והוא כה חשוב. לכן המציאו את המל"ג, שאמור להיות כלי ניהולי בלתי תלוי, ומקצועי. בפועל, מי שיושב במל"ג הם אנשי האוניברסיטה והם ממנים את אנשי הות"ת. כך מגיע מצב שחלק גדול מהות"ת נמצא בניגוד עניינים שכן הם קשורים לאוניברסיטאת והאוניברסטאות הלכה למעשה מנוהלות כעסק פרטי. (עוד פרטים בדוח מבקר המדינה, ובמאבק למען אוניברסיטה ציבורית ). במערכת תקינה, אם כבר יש סבסוד (עדיף למען ההשכלה והחברה שלא יהיה כלל סבסוד או התערבות, אבל זה נושא אחר) אז מי שצריך להיות אחראי על החלוקה אלה הם נבחרי הציבור, אין צורה יותר הוגנת לחלק את הכסף הציבורי.

לאן זה מוביל ? חוסר השקיפות, הניהול הפרטי וחוסר הכוח של המדינה מוביל לכך שהפוליטיזציה של האקדמיה חסויה וללא ביקורת. בכל מערכת, ישנו תהליך של תעדוף, זה בא לידי ביטוי בהקצאת משאבים ובמינוים של אנשים. השאלה היא לא אם יש תעדוף פוליטי, כי ברור שיש, השאלה היא מי אחראי ומי מפקח על התעדוף היום ? מי שאחראי היום אלה אנשים, כמוני כמוכם, אשר הצליחו למצוא עבודה במערכת. הם אינם נציגי ציבור, אינם נשפטים ע"י הציבור,אינם חייבים כל דין וחשבון לציבור והציבור אינו יכול לסלקם (אפשר גם להוסיף שכל ביקורת תתקל בהאשמה של ניסיון לפגוע בחופש האקדמאי). אותם אזרחים  יושבים בות"ת ובניהול האוניברסטאות, מחלקים את המשאבים וקובעים את הסגל לפי ראות ענייהם, לפי השקפותיהם הפוליטיות ולפי מה שיוביל לרווח אישי מירבי. הפיקוח, נעשה ע"י אותם אנשים בדיוק. למדינה אין זכויות ניהול על הכסף ולסטודנטים אין אפשרות לנטוש אוניברסטאות כושלות, כי יש מונופול כפוי.

 מה עושים ? מה שיש לנו זו מערכת חולה, וצריך לזכור ש "המחטא הטוב ביותר הוא אור השמש". כלומר, שבשביל לתקן את המצב, כל מה שנצטרך לדעתי, זה לדבר ולדרוש את השקיפות. אנחנו כאזרחים זכאים לדעת מדוע וכיצד נבחר פלוני לראש מחלקה, מדוע מרצה גרוע לא מסולק, כיצד נקבעים סילבוסים ומדוע מאמרים כמו זה שמסופר עליו כאן אף פעם לא עוברים את שער האוניברסיטה.