כתושב באר שבע ב 3 שנים האחרונות, הצטרפתי למעגל הישראלים שחיים בעורף המותקף. מבחינה אובייקטיבית, המצב פה הרבה יותר טוב משדרות או אפילו מאשקלון, סה"כ מדי פעם אזעקה ואז קול פיצוץ, אבל זה משפיע על כל החיים וגם על הכתיבה.
בזמן האחרון הזנחתי את הבלוג, ישנם הרבה דברים שאני רוצה לכתוב עליהם ולפרסם, כמו הסבר הטעות שלי בנושא התפלגות העוני, הסברים של הלמ"ס על מדדי העוני, על התרחשויות באוניברסיטה ותגובות לבלוגים אחרים.
אך יש את "המצב" והמצב מקשה על הכתיבה, ולא רק שלי – מספר חברים סיפרו לי שהם לא מצליחים לסיים עבודות להגשה או פרויקטים שונים. אין מה לעשות, כאשר ברוב היום אתה מחכה לאזעקה הבאה – קשה להתרכז בכתיבה.
אני מצרף קובץ שכתבה קצינת מבחן בשירות מבחן של ב"ש, על הטראומה, העזרה והחשיבות של הדיבור במצבי דחק, כמו ימים אלה.
מודעות פרסומת
